ללמוד מטעויות של אחרים

האם צריך להיזהר רק מרעה שרואים בעיניים?

1. בפסוק שלנו נאמר, ערום ראה רעה ונסתר, והרמח"ל הסיק מכאן שיש להיזהר רק מפני רעה שרואים בעיניים: "יש יראה ראויה, ויש יראה שוטה:... השמירה... המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל, היא הראויה, שעליה נאמר: ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. אך היראה השוטה היא, שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה... והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח): היכא דשכיח היזיקא - שאני. כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להשמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר (חולין מו): ריעותא דלא חזינן - לא מחזקינן, ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות. הוא עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה: ערום ראה רעה ונסתר, הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר רואה, לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא, והוא ממש ענין הפסוק (משלי כו13): אמר עצל: שחל בדרך, ארי בין הרחובות" (מסילת ישרים ט).

2. מצד שני, נאמר במשלי יד16: "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ" (פירוט): החכם, שדרגתו גבוהה מזו של הערום, אינו צריך ללמוד רק מצרות שהוא רואה; הוא ירא וסר מרע גם אם רק שמע על כך ממוריו.

וע"פ מלבי"ם, ההבדל בין הערום לחכם הוא, שהערום יודע מה כדאי לו לעשות, ולכן, כשראה רעה שעלולה להזיק לו, הוא נסתר; והחכם ירא את ה' ומתרחק מכל דבר שהוא רע בעיני ה'.

פסוקים זהים, משמעות שונה

פסוק זהה נמצא במשלי כז12.  מדוע יש צורך בשני פסוקים? - כי יש סוגים שונים של רעות שהערום נסתר מהן והפתיים עוברים בהן. רמ"ד ואלי קישר כל אחד מהפסוקים הזהים לרעה שנרמזה בפסוק שאחריו; לפי זה, הפסוק שלנו מתייחס לרעת הגאוה, שנרמזה במשלי כב4: "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים" (פירוט):

1. "ערום ראה רעה... כמו מגפה בר-מינן, נסתר בביתו ולא יצא לשוק... וכן כשרואה קטטות בין איש לרעהו, הרעה מצויה שם ודאי, והוא יערים להיסתר מפניה... ולא יסמוך על הנס... שהוא דרך ענוה והכנעה, שלא לבטוח בזכותו ולהביא את עצמו לידי סכנה, ולכן הזכיר בסמוך שבחה של הענוה" (רמ"ד וואלי).

2. ואפשר גם לפרש: הערום ראה שהגאוה היא רעה ומזיקה, ולכן הסתיר את עצמו וברח מפירסום;   אולם הפתיים חשבו שכדאי להתפרסם, ולכן כשעברו על החוק הם נענשו בחומרה והשפלה רבה, כפי שהתקשורת יודעת להעניש אנשים מפורסמים הנתפסים בקלונם.    אילו היו נוהגים במידת הענוה, היו מצליחים לשמור על עושרם, כבודם וחייהם.

פרשת גן עדן - אתגר לקוראים

המילים בפסוק, בפרט בחציו הראשון, מזכירות את פרשת גן עדן:

• ערום - בראשית ב25-בראשית ג1: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ ; והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים" (פירוט).
• ראה - בראשית ג6-7: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל; וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (פירוט)
• רעה - בראשית ג5: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (פירוט)
• ונסתר - בראשית ג8: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן", בראשית ג10: "וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא" (וגם קין בפרק הבא, בראשית ד14: "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (פירוט)).

לא ברור לי מה משמעותה של הקבלה זאת; רעיונות יתקבלו בברכה!