יחס אישי לכל בהמה

קוד: ביאור:משלי יב10 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יב10: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי"

הצדיק מכיר מקרוב כל בהמה במשק הבית שלו, ויודע מה היא מרגישה ומה היא צריכה;   ולעומתו - הרשעים מתאכזרים לבהמות שלהם, וגם כשהם עושים פעולות של רחמים כגון האכלה, הם מתעלמים מצרכיהן ורגשותיהן של הבהמות.

סגולות

בעבר, לכל אדם היו בביתו בהמות שסיפקו לו אוכל ועבדו בשבילו, והוא דאג לצרכיהן. כיום, המזון מן החי מיוצר באופן תעשייתי, במשקים ענקיים, ואין יחס קרוב בין האדם לבהמה. על-פי ספר משלי, מצב זה אינו רצוי:

יודע = מכיר אישית, מקרוב;    צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו;   נפש = הצרכים החמריים;   הצדיק יודע מה הם הצרכים החומריים של כל בהמה ובהמה במשק הבית שלו, הוא יודע מתי כל בהמה צריכה לאכול, לשתות, לנוח וכו'; הוא אינו מכביד עליהן יותר מיכולתן, ואינו גורם להן סבל מיותר.

רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם;   רשע = הפוגע בזולת במזיד;   אכזר = זר לגמרי, מתעלם לגמרי מצרכי הזולת;    הרשעים, גם כאשר הם עושים מעשים הנראים כמו רחמים (למשל, כשהם מאכילים את הבהמות) הם עושים אותם באכזריות, מפטמים את הבהמה יותר מדי ונותנים לה אוכל שאינו מתאים לטבעה (למשל, עצמות דגים לבהמות צמחוניות).

אין זה פשוט לחזור לכלכלה הישנה, של בהמות-משק פרטיות; אך אפשר לפחות להשתדל, שהמשקים התעשייתיים יהיו מנוהלים בצורה צדיקה יותר, המתחשבת בצרכיהם החומריים של הבהמות. 

-

הפסוק שלנו מלמד שיש לדאוג לבהמות מצד מידת הרחמים; אולם במדרש ניתן למצוא גישה קיצונית יותר, לפיה יש לדאוג לבהמות מצד מידת הדין, כי הן צדיקות יותר מבני האדם. האגדה מספרת על אלכסנדר מוקדון שנקלע לארץ קציא והיה נוכח במשפט על אוצר שנמצא בחורבה. הוא נדהם מפסק הדין המקורי של מלך קציא (ראו תחילת האגדה בפירוש על משלי ל8):

"...ראה מלך קציא שאלכסנדר מוקדון בהלם. אמר לו: 'מה הבעיה, האם לא דנתי היטב?'

אמר לו אלכסנדר: 'כן!'

אמר לו מלך קציא: 'אילו היה מקרה כזה אצלכם, בעולם המערבי, איך הייתם דנים?'

אמר לו: 'הורגים את שניהם, והממלכה לוקחת את האוצר'.

אמר לו: 'יורד אצלכם גשם?' אמר לו: 'כן'.

אמר לו: 'זורחת אצלכם שמש?' אמר לו: 'כן'.

אמר לו: 'יש אצלכם בהמות?' אמר לו: 'כן'.

אמר לו: 'בחייך, לא בזכותכם יורד אצלכם גשם, ולא בזכותכם זורחת אצלכם שמש, אלא בזכות הבהמות!'" (תרגום לעברית של אגדה מתוך בראשית רבה לג א).

והמדרש מסיים בשני פסוקים:

דקויות

1. לפי רוב המפרשים, צדיק הוא האדם, המתייחס בחמלה לבהמות שבמשק ביתו: "הצדיק נותן לב לדעת אף רצון בהמתו למלאות תאותה, כי קנוי אצלו מדת הרחמנות; אבל הרשעים, אף הרחמנות שיש בהם היא אכזריות, כי למראה העין ירחמו ולא כן בלבם" (מצודת דוד, ודומה לזה מלבי"ם), "אתה ידעת את עבדך - נתת לי כל צרכי, כמו יודע צדיק נפש בהמתו" (רש"י על שמואל ב ז כ).

2. ולפי חכמי המדרש, צדיק הוא גם הקב"ה בכבודו ובעצמו - גם הוא מרחם על הבהמות שברא בעולם: "אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי: כתיב יודע צדיק נפש בהמתו, זה הקב"ה, שכתוב בתורתו "לא תקח האם על הבנים"; ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב שכתוב בו "אם על בנים רטשה".

דבר אחר: יודע צדיק זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורתו "שור או כשב או עז"; ורחמי רשעים אכזרי, זה המן הרשע, דכתיב "להשמיד להרוג ולאבד"" (ויקרא רבה כז יא).

3. ועל דרך הדרש, בהמתו היא משל לנפש הבהמית שנמצאת בכל אדם ואדם. הצדיק אינו מסגף את עצמו, אלא נותן גם לנפש הבהמית שלו את צרכיה הבסיסיים, כמו שנאמר גם ב משלי יא17: "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד, וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי" (פירוט).

הקבלות

הביטוי "יודע צדיק" נזכר גם ב משלי כט7: "יודע צַדִּיק דִּין דַּלִּים, ורָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת" - השופט הצדיק יודע ובוחן מקרוב את כל הפרטים הקשורים למשפטם של אנשים עניים, שאין להם עורך-דין המייצג אותם (פירוט).

מדרשי אגדה

הפסוק שלנו נזכר בדבריה של רחל, אשת של רבי עקיבא, לשכנותיה, כשרבי עקיבא חזר עם 24000 תלמידיו (ראו בבלי כתובות סג א, בבלי נדרים נ א):

"רחל.. בעלת שכל וכושר אבחנה, כאשר היא עומדת על הפוטנציאל הטמון בעקיבא בהיותו רועה צאן אביה... תשובתה של רחל... "יודע צדיק נפש בהמתו " מורה שהיא סומכת על הקשר הרוחני הקיים בינה לבין בעלה למרות שנות הנתק הרבות. רחל הכירה את אופיו של ר' עקיבא על סמך התנהגותו כלפי הצאן בהיותו רועה, ועל סמך בסיס זה היא בטוחה שיש ביכולתו, ביכולת הצדיק, להכירה כשתצא להקביל פניו, גם אם לא תשאל בגד מהשכנות וגם אם יראנה בניוולה (בבהמיותה).

ועוד, תשובתה יודע צדיק נפש בהמתו היא ציטוט ממשלי... אפילו אם לא הלכה לבית המדרש ללמוד פורמלית, כנראה, למדה והטמיעה בתוכה את המעט שידעה. יוצא אפוא שאף על פי שהיינו מצפים מאשה שלא עסקה פורמלית בתחום הרוחני, שנפשה תשוטט בסמוך לגשמיות, ניתן לראות שנפש רחל נטתה לרוחניות והיא ביטאה זו בהתנהגותה על ידי זלזול בפן הגשמי... רחל צנועה... ו... משפילה עצמה בהידמותה לבהמה." (רחל אשת ר' עקיבא וברוריה אשת ר' מאיר / חגית מיטלמן).

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

תגובות