קוד: ביאור:משלי טז25 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק טז פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום |
יש דרך הנראית טובה וישרה לפני שמתחילים לצעוד בה, אולם במהלכה מגיעים אל איש רע, ואחרי הפגישה איתו נקלעים לדרכי מוות -
יש דרך ישר לפני איש (לפי ראות עיניו), ואחרית הדרך ההיא הולך אל דרכי מות.
הפסוק מתחיל במילה יש, והוא מעין חידה, שמטרתה לעורר את הקוראים לגלות - מהי אותה דרך? מהי הדרך הנראית ישרה - חלקה וללא מכשולים - כאשר היא לפני איש, כאשר אנחנו נמצאים בתחילתה, אך באחריתה - בסופה - כל הדרכים מובילות למוות?
התשובות נמצאות בפסוקים הבאים:
משלי טז26: "נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ, כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ
" - הפסוק מדבר על אדם שהולך לחפש עבודה (לעמול) כי הוא רעב ללחם, הוא מרגיש
שפיהו כופה עליו לחפש עבודה כדי שיוכל לאכול (פירוט). אדם כזה יכול לחשוב שמותר לו לעבוד בכל עבודה שימצא;
הדרך הזאת נראית
ישרה ונכונה בעיניו, אבל לפעמים
אחריתה דרכי מוות: "האדם עלול לעתים, בעמלו, לקבל "תיאבון" כאשר פיהו כופה עליו, ולקחת משל אחרים בשביל עצמו... דרך הישר סטתה לדרך אחרת
" (אברהם גוטליב); "יש מקומות עבודה שבהם נראה שמתעסקים במדע, אבל בסופו של
דבר מפתחים שם דברים אשר פוגעים באנושות או בטבע. מטרת הפסוק היא לגרום
לאדם להסתכל רחוק יותר, ולשים לב לתוצאות, גם אם יש תירוצים חיוביים ללכת
בדרך
"
(יעל, 2005.09.19).
בהמשך ישנם שלושה פסוקים המתחילים במילה איש:
משלי טז27: "אִישׁ בְּלִיַּעַל כֹּרֶה רָעָה, וְעַל שפתיו[שְׂפָתוֹ]
כְּאֵשׁ צָרָבֶת
" - איש שמתכנן לעשות מעשים רעים בעצמו;
משלי טז28: "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּ
ןמַפְרִיד אַלּוּף
" - איש שמסכסך בין חברים (פירוט);
משלי טז29: "אִישׁ חָמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ, וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב
" - איש שמפתה אחרים לעשות מעשים רעים (וייתכן שהוא קשור לפסוק הבא,
משלי טז30: "עֹצֶה עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת, קֹרֵץ שְׂפָתָיו כִּלָּה רָעָה
" - איש שעוצם את עיניו כדי להתרכז בתכנון מעשים רעים (פירוט)).
המילה איש מקשרת בין פסוקים 27-29 לפסוק 25; הם מתארים שלוש דרכי מוות. אפשר לקרוא את פסוק 25 כך: "יש דרך שנראה ישר, אבל זה רק לפני שמגיעים לאיש שנמצא בקצה הדרך; ברגע שמגיעים לאחרית הדרך, מגלים שם שלוש דרכים, וכולן דרכי מוות, כי בכל אחת מהן עומד איש רע ומסוכן".
אם כך, ייתכן שגם הפסוק שבאמצע - פסוק 26 - המדבר על עבודה - קשור
לאותו נושא: אם במקום העבודה יש אנשים רעים (שעושים מעשים רעים, או
שמסכסכים בין חברים, או שמסיתים אחרים לעשות מעשים רעים) - זה עלול להשפיע
לרעה על האדם, עד שיגיע למוות רוחני, שהוא חמור יותר מרעב גופני.
אם כך, הקטע כולו מלמד אותנו שצריך להיזהר כשמחפשים מקום עבודה - גם אם
אנחנו מאד צריכים פרנסה, לא להיכנס למקום שיש בו אנשים רעים, כי דרך זו
אחריתה דרכי מוות.
הפסוק האחרון בקטע מתאר את
הדרך הטובה יותר לזכות בעושר, כבוד ושיבה טובה -
משלי טז31: "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה -
בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא
".
ועל-פי מדרש משלי, פתרון החידה נמצא בתחילת הפרק,
משלי טז11: "פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לה', מַעֲשֵׂהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס
" (פירוט): "דרך ישר לפני איש, אלו שמקפידין על דבריו של הקב"ה; ואחריתה דרכי מוות - אלו שאין מקפידין על דבריו של הקב"ה.
"
(מדרש משלי (בובר) טז יא).
פסוקנו זהה למשלי יד12. אם מניחים שכל פסוק עומד בפני עצמו, הדבר מעורר תמיהה: מדוע יש צורך בשני פסוקים זהים?
אולם אם קוראים כל פסוק בהקשרו, התמיהה כלל אינה מתעוררת:
1. על-פי הפשט, לשני הפסוקים ישנה משמעות זהה. כל אחד מהם מהווה פתיחה לקטע הכולל מספר דוגמאות לדרך הנראית ישרה בתחילתה ורעה באחריתה. בפרק יד הדגש הוא על דרך רגשית, "גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב,
וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה
"; בפרק טז הדגש הוא על דרך כלכלית, "נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ
כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ, אִישׁ בְּלִיַּעַל כֹּרֶה רָעָה וְעַל שפתיו[שְׂפָתוֹ] כְּאֵשׁ צָרָבֶת
".
2. על-דרך הדרש, פירשנו כל פסוק באופן שונה בהתאם להקשרו: שם, פירשנו שאיש הוא האדם התמים הצועד בדרך: הדרך נראית ישרה רק כאשר היא נמצאת לפני האיש (כשעדיין לא החל לצעוד בה), אך כשהוא מגיע לאחרית הדרך הוא מגלה בה דרכי מוות; כאן, פירשנו שאיש הוא האדם הרע האורב בהמשך הדרך, וזאת על-פי הפסוקים 27-29, שכולם פותחים במילה איש ומתארים אנשים מסוכנים: הדרך היא ישרה רק לפני שמגיעים אל אותו איש; אבל כשמגיעים לאחרית הדרך, מגלים שם שלוש דרכים וכולן דרכי מוות, כי בכל אחת מהן עומד איש רע ומסוכן.
דברי החכמה נמשלו לענק (מחרוזת שתולים על הצואר), משלי א9: "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ
" (פירוט). כמו במחרוזת, גם בספר משלי סידור הפסוקים מושפע גם משיקולים אומנותיים ולא רק ענייניים.
פרק טז פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |