בימי החורבן, ירושלים זוכרת את הבניין

קוד: ביאור:איכה א7 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

איכה א7: " זָכְרָה יְרוּשָׁלַים, יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ, כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם;   בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ, רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ "

ירושלים זוכרת , בימים שהיא ענייה ומרודה , את כל הבניינים הנחמדים והמפוארים אשר היו בה מימי קדם ;   גם האויבים זוכרים: כשהעם בירושלים נופל ביד צר (אויב), ואין אף עם אחר העוזר לה מול אויביה, הצרים רואים וצוחקים על כך שכל בנייני הפאר של ירושלים חרבו ושבתו מפעילות.

--

הפסוק מתמקד בירידה הכלכלית - מעושר ופאר לעוני ומחסור. 

עניה ומרודיה

הביטוי דומה לביטוי "עני מרוד", ויש לו שני פירושים (ראו מרוד):

1. מלשון מרד : הזרים היושבים בקרבה מרדו בה וגירשו אותה מביתה ומארצה, והיא עכשיו ענייה וחסרת בית (כך כנראה פירש אבן עזרא) .

2. מלשון צעקה: היא זועקת מצער ועוני (כך כנראה פירש רש"י) , ואולי מלשון מרירות: עוני מר מאד .

כל מחמדיה

שלושה דברים נקראו בתנ"ך מחמדים :

• בניינים יפים, ישעיהו סד10: " בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ, הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ; וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה "; ובפרט, בית המקדש, יחזקאל כד21: " הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם; וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ ";
  
• אוצרות יפים, כגון כסף, הושע ט6: " כִּי הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד, מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם; מַחְמַד לְכַסְפָּם, קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם ", וחפצי-ערך הנשמרים בבתים, מלכים א כ6: " וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ, וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ "; בפרט, אוצרות המקדש, יואל ד5: " אֲשֶׁר כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם, וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם ", וכלי המקדש, דברי הימים ב לו19: " וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים, וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָים, וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית "
  
• אנשים יפים ואהובים, כגון אישה, יחזקאל כד16: " בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה; וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ ", איש, שיר השירים ה16: " חִכּוֹ מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים ; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָים " ( פירוט), ילדים, הושע ט16: " הֻכָּה אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בלי[בַל] יַעֲשׂוּן; גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם ".
  

ושלושתם נזכרים במגילת איכה:

• בפסוקנו, העיר ירושלים היא המדברת, ולכן מסתבר שהמחמדים הם הבניינים היפים שהיו בה לפני שחרבה;
• בהמשך הפרק, איכה א10: " יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ , כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ, אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ " - מסתבר שהכוונה לאוצרות המקדש;
• ובהמשך המגילה, איכה ב4: " דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר, וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן " - מסתבר שהכוונה לאנשים, נשים וילדים יפים, שנהרגו בחיצי האויב.
  

שחקו על משבתיה

הביטוי מציין דבר שהיה ו שבת (הפסיק, בטל). מה בדיוק שבת?

1. לפי ההקשר, הכוונה לעושרה של ירושלים ולבנייני-הפאר שהיו בה, שעכשיו חרבו ובטלו ושבתו.

2. לפי פסוקים אחרים, הכוונה לשמחה שהיתה בירושלים, ועכשיו שבתה ונפסקה, כמו ב ישעיהו כד8: " שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר ",  איכה ה15: " שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ ",  הושע ב13: " וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ " ( רש"י) .

3. ולפי הסיומת "משבתה" - השביתה שלה, הכוונה שירושלים עצמה שובתת: כל הפעילות השוקקת והנמרצת, שהיתה בירושלים בימי עושרה, מושבתת ובטלה.

4. ולפי חכמי המדרש, הכוונה לשביתה בשבתות וחגים: כשבני ישראל יצאו לגלות, הם חזרו בתשובה, ו" היו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים, ושומטים בשביעיות; והיו האומות משחקים עליהם, ואומרים 'שוטים! בארצכם לא שמרתם, ועכשיו בגולה תשמרון?!' " ( רש"י) .

אשרינו שאנחנו זוכים בימינו לשבות בשבתות וימים טובים, ולשמוט בשביעיות, כשאנחנו בארץ ישראל! וכנגד השחוק של הגויים על השבתת ירושלים, נאמר ב תהלים קכו2: " אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה ": אנחנו נשחק והגויים יצטרפו אלינו (ע"פ רמ"ד ואלי) .