מאת: אראל
בתורה נאמר פעמים רבות, שכל איש ואשה שנטמאו - חייבים לטהר את עצמם במים. בפרט נכון הדבר לגבי אישה שנטמאה בנידה (וסת). כשבית המקדש היה קיים, בני ובנות ישראל הקפידו להיטהר כדי שיוכלו להיכנס למקדש בטהרה. בפרט, גם נשים לא-נשואות טבלו כדי להיטהר מנידה .
גם כשבית המקדש נחרב וכבר לא הייתה משמעות מעשית לטהרה, עדיין היו אנשים ונשים שהקפידו להיטהר (הם נקראו "חברים" - בניגוד ל"עמי הארץ" שלא הקפידו על כך). בהקפדה זו נהגו גם נשים נשואות וגם נשים פנויות .
במשך הזמן, כשבית המקדש התרחק, פחות ופחות אנשים הקפידו להיטהר. נשים פנויות, כמו גם גברים (פנויים ונשואים), כבר לא הקפידו לטבול כי לא הייתה לכך חשיבות מעשית. אולם טבילה אחת תמיד היתה חשובה - והיא טבילת אישה נשואה להיטהר מנידה . טבילה זו חשובה לא רק כדי להתיר לה להיכנס למקדש, אלא גם כדי להתיר לה ולבעלה ליגוע זה בזו. איש ואשה שנוגעים זה בזו כשהאשה לא טהורה, עוברים על איסור תורה. אם הם גם שוכבים, האיסור חמור יותר ("כרת").
אולם בתקופת הראשונים, לפני כ-650 שנה, הועלתה הצעה לתקן שגם נשים פנויות יטבלו. מדוע? כי היו פנויות שקיימו קשר גופני עם גברים שלא כדין, ואילו היו טובלות, רמת האיסור היתה נמוכה יותר. ההצעה נשלחה לריב"ש (ר' יצחק בן ששת, אחר מהראשונים), והוא
דחה אותה וכתב: "
...ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים, ואין כאן מקום תמה! שהרי כיון שהפנויה אסורה
(אסור לשכב עם פנויה) , כמו שכתבנו. אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באיסורה; כיון שאין איסורה, אלא מדרבנן. כמו שאירע לאותו תלמיד
(שבת יג:) ... ונראה שנהגו בטבילה זו, בדורות הראשונים, משום טהרות. כמו שהיו מטבילין את הקטנות
(נדה ל"ב) ... ואף על פי כן כתב הרמב"ן ז"ל, שבטלוה בדורות האחרונים, משום שהיא חומרה שבאה לידי קולא; שיבאו בה לידי מכשול, להקל באיסורא דרבנן; כמו שנכשל אותו תלמיד...
"
(שו"ת הריב"ש סימן תכה) . חז"ל לא תיקנו שכל אישה פנויה תטבול במקוה, כי חשבו שהחומרה הזו תגרום לאנשים להקל ולזלזל באיסור בעילת פנויה, שהוא לדעת הריב"ש מדרבנן (אמנם יש פוסקים הסבורים שבעילת פנויה אסורה מן התורה; ראו
איסור זנות מהתורה ומדרבנן ).
יש להדגיש - הריב"ש לא כתב שיש איסור בטבילת פנויה, אלא רק שביטלו את המנהג! בסימנים שצה ושצח ביאר הריב"ש בארוכה את דעתו שיש איסור על
בעילת פנויה, אך גם שם לא כתב שיש איסור על
טבילת פנויה. דבריו של הריב"ש הובאו ע"י הבית-יוסף
(סוף סימן קפג) , אך גם שם נאמר ש"
לא תיקנו טבילה לפנויות
", לא נאמר שיש בכך איסור, אלא שזו אינה חובה.
גם הרמב"ן (בחידושיו למסכת שבת דף יג - המקור שהריב"ש מסתמך עליו) , לא כתב שיש איסור כלשהו בטבילת פנויות. לפי הרמב"ן, בתקופת התלמוד היו נשים שנהגו לטבול פעמיים - פעם אחת לאחר 7 ימים מתחילת המחזור, כדי להיות טהורות לפי עיקר דין תורה; ופעם שניה לאחר 7 ימים נקיים מסיום המחזור, כדי להיות טהורות לבעליהן, לפי תקנת "שבעה נקיים" שתיקנו חז"ל. מדברי הרמב"ן אנו למדים, שבתקופה מסויימת ביטלו מנהג זה, כי הוא גרם לנשים ולבעליהן לזלזל בהרחקות של ימי ספירת הנקיים; ההחמרה בדיני טהרה הביאה להקלה בדיני נידה מדרבנן. הרמב"ן לא כתב שיש איסור כלשהו בטבילה - בין בטבילה לפני סיום 7 הנקיים, ובין בטבילת רווקות; הוא רק כתב שביטלו את המנהג לטבול לפני סיום 7 הנקיים. מכאן, שגם הריב"ש, בהביאו את דברי הרמב"ן, לא התכוון לאסור על טבילת פנויות, אלא רק להסביר מדוע אין זה נהוג.
רבני דורנו פסקו, שיש איסור על טבילת פנויות. איסור זה התפרסם במספר כרוזים (מאת הרבנות הראשית לישראל, הרב עובדיה יוסף, ו הרב שמואל הלוי ואזנר). הרבנים לא פירסמו את מקורותיהם, אולם עד כה, מכל השיחות וההתכתבויות שניהלתי עם רבנים רבים, נראה שאכן אין מקור לאיסור זה - אלא זו גזירה שהתחדשה בדורנו . מטרת הגזירה היא, שכל הנשים הפנויות יהיו בחזקת נידות, וכך גברים שומרי-מצוות ייזהרו שלא ליגוע בהן.
לעניות דעתי, הגזירה האוסרת על טבילת פנויות היא בעייתית מכמה סיבות:
1. מותר לרבנים לגזור גזירות חדשות כדי להרחיק את הציבור מעבירה, אולם הגזירה האוסרת טבילת-פנויות לא מרחיקה את הציבור מעבירה - הרי מי שרוצים לחטוא, יכולים לחטוא גם בלי טבילה! הגזירה הזאת רק מונעת מהחוטאים להפחית את חומרת העבירה. הגזירה למעשה מכריחה אנשים, הנכשלים בעבירה, להיכשל בעבירה חמורה יותר - בדיוק להיפך ממה שגזירה אמורה לעשות!
2. הגזירה גורמת להצגה לא-מדוייקת של דין התורה. אכן יש בתורה איסור נגיעה בין איש לאשה, אולם מהתורה הוא מתייחס לאישה
נידה (בין נשואה ובין לא נשואה), ובימינו מציגים אותו כאילו הוא מתייחס לאישה
פנויה
(בין נידה ובין טהורה). נוצר כאן אי-דיוק בסדר החשיבות: לפי התורה, דיני
טהרת נידה חמורים יותר, ולפי הגזירה, לכאורה דיני נישואין חמורים יותר (ראו
נישואין פורמליים לעומת טהרת הגוף והנשמה ). אי-דיוק בדין תורה, הוא עצמו איסור תורה: "
לא תוסיף ולא תגרע
"!
בנוסף, רבנים רבים מציגים את "איסור" טבילת פנויות כאילו הוא נובע מדברי הראשונים, כאשר למעשה הוא חידוש של רבני דורנו; גם זה אי-דיוק שחייבים לתקן.
3. בנוסף, בימינו ישנה התעוררות של נשים לעלייה להר הבית. נשים אלו ודאי חייבות לטבול ולהיטהר בלי קשר למצבן המשפחתי. כשייבנה בית המקדש, במהרה בימינו, כל הנשים (כמו גם הגברים) יהיו חייבות להיטהר כדי שיוכלו להיכנס למקדש, ולכן ודאי שאין מקום לאסור על טבילה.
הרמב"ם מתאר את הדרך הראויה לגזור גזירות חדשות, בלי לעבור על איסור "
לא תוסיף
": "
הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר, ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה, לפי שעה--מה הוא זה שהזהירה תורה "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו"
(דברים יג,א) ? - שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן, ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה, בין בתורה שבכתב, בין בתורה שבעל פה.
כיצד? הרי כתוב בתורה "לא תבשל גדי, בחלב אימו"
(שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא) . ומפי השמועה למדו שזה הכתוב, אסר לבשל ולאכול בשר בחלב--בין בשר בהמה, בין בשר חיה; אבל בשר עוף, מותר בחלב מן התורה.
אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב, הרי זה גורע; ואם יאסור בשר העוף, ויאמר שהוא בכלל הגדי, והוא אסור מן התורה--
הרי זה מוסיף .
אבל אם אמר: "בשר העוף מותר מן התורה, ואנו נאסור אותו, ונודיע לעם שהוא גזירה: שלא יבוא מן הדבר חורבה, ויאמרו בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה; ויבוא אחר לומר אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז; ויבוא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא "אימו" שהיא מינו; ויבוא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אימו מותר, שלא נאמר אלא "אימו". לפיכך נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף" - אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה. וכן כל כיוצא בזה
"
בהתאם לזה, לעניות דעתי ראוי לרבנים לפסוק בזו הלשון (ע"פ שיטת הרמב"ם) :
1. מדין תורה, אסור לאיש ואשה לנגוע זה בזו כאשר האישה נידה ולא טבלה כהלכה. איסור זה קיים בין אם הם פנויים או נשואים.
2. מדין תורה, אסור לאיש ואשה לשכב זה עם זו כאשר הם לא נשואים זה לזו. איסור זה חמור במיוחד כשהאישה נידה, אולם האיסור תקף גם אם האישה טבלה כהלכה.
3. מדין תורה, מותר לאיש ואשה לנגוע זה בזו כאשר האישה פנויה וטבלה כהלכה. אולם, כדי להרחיק את הציבור מעבירה, אנו גוזרים שמעתה יהיה איסור על כל נגיעה בין כל איש ואשה שאינם נשואים זה לזו. אנו גוזרים שהאיסור יחול גם אם האשה טבלה כהלכה.
אם פנוי ופנויה כבר מקיימים קשר גופני ללא נישואין, ובניגוד להלכה - האם יש ללמד אותם דיני טהרה כדי להקטין את חומרת האיסור? - לדעתי כן - זה נובע מהמצווה " הוכח תוכיח את עמיתך ". ראו
אישה פנויה המעוניינת לטבול לשם טהרה, צריכה לחפש מקוה שבו הבלנית לא חוקרת את הטובלת לגבי מצבה המשפחתי; יש מקוואות רבים כאלו, במיוחד בערים מעורבות. כדאי גם לקרוא את המאמר על טבילה בפרטיות. אם לא מוצאים מקוה שבו אפשר לטבול, תמיד קיימת האפשרות לטבול בטבע.
[נשלח בפקס לבית-המדרש "מאור ישראל", בתאריך כ"ח ניסן ה'תשס"ה, 5.5.05]
בס"ד
כ"ח ניסן ה'תשס"ה
לכבוד מו"ר עט"ר,
הגאון הראשון לציון,
הרב עובדיה יוסף שליט"א
שלום וברכה!
הנדון: איסור טבילה לפנויות
כת"ר הביא בכמה מקומות, שיש איסור על טבילת פנויות, וכגון בשו"ת יבי"א ח"א (חאו"ח סימן ל' אות ט"ו) , ובטהרת הבית (ח"א עמוד ל"ד) : " ...ולא עלה על דעת מאן דהוא, להתיר לבתולות בזמן הזה לטבול במקוה טהרה... "; וכן כתבו כמה מהאחרונים, וביניהם גם הרב פעלים בחלק ג' (חיו"ד סימן י"ב) ועוד, והביאם כת"ר ביבי"א ח"י (חיו"ד סימן נ"ח חלק שלישי אות י') . אך בבדיקת המקורות בדברי רבותינו הראשונים כמלאכים, לא מצאתי אף מקור לאיסור זה, ואפרש את שיחתי:
המקור שמובא לאיסור טבילת רווקות הוא שו"ת הריב"ש (סימן תכ"ה) . השואל שאל: " ... ואיך לא תקנו שום תקון, או שום גדר של טהרה, בפנויה; כדי שלא יכשלו בה רבים, אחר שהבא עליה ענוש כרת, והנוגע בה באצבע קטנה, חייב מלקות.... ", כלומר, מדוע חז"ל לא חייבו את הנשים הפנויות לטבול, כדי להציל את מי שיבוא עליהן מאיסור כרת? ועל כך ענה הריב"ש:" ...ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים, ואין כאן מקום תמה! שהרי כיון שהפנויה אסורה (בבעילה), כמו שכתבנו. אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באיסורה; כיון שאין איסורה, אלא מדרבנן. כמו שאירע לאותו תלמיד ( שבת יג:) ... ונראה שנהגו בטבילה זו, בדורות הראשונים: משום טהרות. כמו שהיו מטבילין את הקטנות ( נדה ל"ב) ... ואף על פי כן כתב הרמב"ן ז"ל, שבטלוה בדורות האחרונים, משום שהיא חומרה שבאה לידי קולא; שיבאו בה לידי מכשול, להקל באסורא דרבנן; כמו שנכשל אותו תלמיד... ". כלומר, חז"ל לא תיקנו שכל אישה פנויה תטבול במקוה, כי חשבו שהחומרה הזו תגרום לאנשים להקל ולזלזל באיסור בעילת פנויה, שהוא מדרבנן (לדעת הריב"ש). אך גם הריב"ש לא כתב שיש איסור בטבילת פנויה, אלא רק שביטלו את המנהג.
בסימנים שצ"ה ושצ"ח ביאר הריב"ש בארוכה את דעתו שיש איסור על בעילת פנויה, אך גם שם לא כתב שיש איסור על טבילת פנויה.
דבריו של הריב"ש הובאו ע"י מר"ן הב"י (סוף סימן קפ"ג) . אך גם שם נאמר ש" לא תיקנו טבילה לפנויות ", לא נאמר שיש בכך איסור, אלא שזו אינה חובה.
גם הרמב"ן (בחידושיו למסכת שבת דף י"ג - המקור שהריב"ש מסתמך עליו) , לא כתב שיש איסור כלשהו בטבילת פנויות. לפי הרמב"ן, בתקופת התלמוד היו נשים שנהגו לטבול פעמיים - פעם אחת לאחר 7 ימים מתחילת המחזור, כדי להיות טהורות לפי עיקר דין תורה; ופעם שניה לאחר 7 ימים נקיים מסיום המחזור, כדי להיות טהורות לבעליהן, לפי תקנת "שבעה נקיים" שתיקנו חז"ל. מדברי הרמב"ן אנו למדים, שבתקופה מסויימת ביטלו מנהג זה, כי הוא גרם לנשים ולבעליהן לזלזל בהרחקות של ימי ספירת הנקיים; ההחמרה בדיני טהרה הביאה להקלה בדיני נידה. הרמב"ן לא כתב שיש איסור כלשהו בטבילה - בין בטבילה לפני סיום 7 הנקיים, ובין בטבילת רווקות; הוא רק כתב שביטלו את המנהג לטבול לפני סיום 7 הנקיים. מכאן, שגם הריב"ש, בהביאו את דברי הרמב"ן, לא התכוון לאסור על טבילת פנויות, אלא רק להסביר מדוע אין זה נהוג.
ואין לומר 'אילו לא היה איסור בטבילת רווקות, היו הראשונים מחייבים אותן לטבול', כי לא תמיד חז"ל תיקנו תקנות שמטרתן להקטין את חומרת העבירה, למשל בבבלי בבא קמא סט נאמר, שאדם שיש לו עצי ערלה -אינו חייב לסמן אותם בשש שני השבוע, למרות שמותר לו לסמנם; ואדם המפקיד פירות אצל פונדקאית - אינו חייב לעשר אותם, למרות שמותר לו לעשרם. כך גם כאן, ייתכן שהראשונים לא חייבו את הפנויות לטבול, ואין להוכיח מכאן שיש בכך איסור.
לכן רציתי לדעת, מהו מקורם של האחרונים ושל כת"ר, שקבעו שיש איסור בטבילת פנויות?
אם זו גזירה חדשה, שאינה נזכרת בדברי הראשונים - הייתי רוצה לדעת מי גזר גזירה זו לראשונה, מתי והיכן?
בכבוד רב
אראל סגל
לאחר ששלחתי את המכתב בפקס לבית-המדרש "מאור ישראל", התקשרתי כדי לברר את תשובת הרב, אמרו לי שהרב מעיין במכתב וישיב לי בקרוב. כשהתקשרתי לאחר כחודש (בין יום ראשון 19.6 ליום שלישי 21.6, בשעה 18:30 - הם מקבלים פניות לבית-ההוראה כל יום בין 17:00 ל 19:00), ענה לי אדם שלא הזדהה; ייתכן שהוא פקיד של הרב עובדיה, או שהוא רב בבית-ההוראה שלו.
בכל אופן, הוא אמר לי כך: " הרב אמר שזה אסור, והוא לא צריך לתת לך הסבר ".
אמרתי: " אבל אני ביקשתי הנמקה הלכתית... "
הוא קטע אותי ואמר: " הרב לא רוצה להסביר לך, אם אתה לא מבין לבד אז יש לך בעיה ".
שאלתי: " האם אפשר לפרסם את זה? " (כלומר - לפרסם את תגובת הרב באתר, כתגובה למכתב). הוא צעק: " אתה חצוף! " וצעק עוד כמה משפטים שאני לא זוכר, ואז טרק את השפופרת ולא נתן לי להגיב.
עד היום הזה, לא הצלחתי לקבל תגובה רשמית של הרב עובדיה יוסף למכתבי. אינני יודע אם הוא קיבל את המכתב, או שהפקידים "סיננו" אותו.