עמלק - פרק ט

קוד: עמלק - פרק ט בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק ח'

מהאמור בשמונת הפרקים הקודמים אני מגיע לפיסקה הזאת: קיום החומר, בכל רמת מורכבות, כרוך בקיום החומר המורכב ממנו.

        

                                                             

                                                               דוד וגולית – [צילום: ויקיפדיה]

                                             

                                                                                                      -       -       -

  

קיום החומר, בכל רמת מורכבות, כרוך בקיום חומר המורכב ממנו; זו המסקנה העולה משמונת הפרקים הקודמים. כלומר אין חיה כזו של אזור בו מסתיים החומר, כי כאשר אתה מצביע על החומר של היקום ועל קו הסיום שלו- אתה מצביע בעצם על חומר ווירטואלי מדומה שמעולם לא היה קיים ואין שום משמעות פיזיקלית לקיומו - אחרת היה בנמצא עוד חומר נוסף שימחיש את קיומו בפועל. במילים אחרות, היקום המוחשי, הפיזיקלי, אינו מתחיל משום נקודה ואינו מסתיים בשום נקודה, אחרת, כפי שצויין, אין הסבר שיסביר את קיום החומר. 

וכאמור בשמונת הפרקים הקודמים, מהנקודה הפשוטה והברורה הזו האדם התעלם לאורך כל ההסטוריה שלו, ואני מדייק ומדגיש על הפועל "התעלם", כי הנקודה כהיא זו מונחת היתה על השולחן האנושי מאז שהאדם ידע את עצמו. בכל זמן ועידן ובכל יום ויום ראינו את השמש והיכרנו בעובדה כי ללא הכוכב המנצנץ הזה אין לכדור שלנו קיום, מעולם היה לו קיום ומבלעדי כוכב השמש לא יהיה לנו קיום. כלומר היכרנו את העובדה שהמקור שלנו כחומר עם הכדור שחיים עליו הוא בכוכב אחר שנקרא שמש ואנו מנויים עליו בכל רגע שבשלושת הזמנים, הווה עבר ועתיד. הנקודה הזו התבהרה לנו עוד יותר כאשר עמדנו על תנועתנו ההקפית, כמסה חומרית, סביב המסה החומרית שמנויים עליה ונגזרים מתוכה, וגם מדדנו את זמן הקפתנו זו בימים ובחלקי השניות. פיענחנו בנוסף את מקור תנועתנו ההקפית ונוכחנו כי מקורה הוא בכוח הכבידה- אחד מארבעת כוחות היסוד של החומר באשר הוא. התנהגותנו כחומר, אוששה את העובדה ולא השאירה מקום לספק כי קיומנו כמסה חומרית בכל רמות מורכבותה- נגזר מקיום מסה חומרית גדולה ומורכבת ממנה.          

צעדנו, בכל שלב בהתפתחותנו, אל תוך תמונת הטבע והעמקנו לכת במפלסיה כאשר בכל מפלס ומפלס ראינו את אותה התמונה הידועה לנו אך באופן בהיר יותר וכאילו אגרה עוֹצמה: "קיום החומר בכל רמת מורכבות נגזר מקיום חומר גדול ומורכב ממנו". כך נוכחנו כי גם מערכת השמש, כמסה חומרית, נגזרת ממסה חומרית גדולה ומורכבת ממנה- "גלקסיה" שקראנו לה "שביל החלב", וגם קיום הגלקסיה והתנהגותה נגזר מקיום מסה חומרית גדולה ומורכבת ממנה "הקבוצה המקומית", והאחרונה נגזרת "מצביר על הבתולה" כאשר מעליה נמצא מפלס של "צבירי-העל" המקובצים יחדיו ונעים כיחידה אחת במרחב, ולמפלס הזה קרא האדם "קיר גדול". עד כה נגלו לעינינו שני קירות כאלה, והיד עוד נטויה... 

הטבע הוביל את אדם, בכל שלב מהתפתחותו, לאותה התמונה הנוגעת במקור החומר, כאשר בכל שלב ושלב נגלתה אותה התמונה לעינינו באופן ברור יותר ובמשנה תוקף: קיום החומר כמסה בכל רמת מורכבותה נגזר מקיום מסה אחרת גדולה ומורכבת ממנה. זו העובדה הברורה הפרוסה לעינינו בטבע בכל רובד ומפלס, ממנה עולה המופשטת כי ליקום כחומר אין סוף, מעולם היה לו סוף ולעולם יהיה לו סוף; כל תפיסה חלופית אינה עולה בקנה אחד עם התמונה הטבעית מבית היוצר של הטבע. 

השאלה מה היא משמעות יקום אינסופי? מה תתרום לנו הכרת העובדה הזאת. אנו נראה להלן כי מובלעת בעובדה זו משמעות שתשנה את הבסיס עליו מושתתת אחיזתנו במציאות. במילים אחרות אנו ניווכח לדעת כי אחיזתנו במציאות עד כה היתה מושתתת על בסיס רעוע שאינו תקני ללא שום קשר למציאות, דבר שעיכב את התפתחותנו האנושית באופן עקבי, יסודי, וחד-משמעי. 

בשביל לעמוד על המובלעת הצפונה ביקום האינסופי, עלינו לחזור לשלושה מושגים מרכזיים בפיזיקה אותם למדנו בתיכון, והם מושגי "תנועה" "זמן" ו-"שינוי". למעשה הגדרת כל אחד ואחד משלושת המושגים הללו תלויה גם כרוכה בשניים הנותרים דבר שמעמידם בטבע כמקשה אחת. לא יתכן שינוי ללא זמן, לא תיתכן תנועה ללא שינוי, גם לא יתכן זמן ללא שינוי ותנועה. למשל, ההגדרה הפיזיקלית של "תנועת גוף" היא השינוי במיקום הגוף הזה במשך הזמן וביחס לגוף מסוים בסביבתו. "זמן" ולמעשה הוא הערך בו מתארים את מיקום הגופים במציאות. אם גוף מסוים נמצא במצב א' ואותו הגוף יימצא במצב ב' השונה מ- א', אזי ניתן להצביע על ההבדל בין שני המצבים ע"י היחס לציר הזמן. 

מכאן המסקנה כי ערך הזמן של תנועת הגוף יצביע בהכרח על מעגל תנועתו. הווה אומר כי לא ניתן לעמוד על מקור תנועת הגופים במרחב ללא יחידת זמן שתגדיר את מעגל תנועתם. אינני יכול להצביע על גוף נע במרחב ולהגיד כי מעגל תנועתו הוא בעצמים אינסופיים, זאת כי עצם "המדידה" ליחידת זמן התנועה סוגרת את מעגל העצמים שגרמו לתנועה של הגוף ובמסגרתם התחוללה תנועתו. 

אני מדבר על תנועת החומר במרחב, ומקור התנועה הזו כפי העולה מהמסקנה לעיל הוא במעגל עצמים סופי ומוגדר. אני מדבר על תנועת כדור הארץ סביב השמש; כל יחידת זמן המודדת את תנועת הארץ מצביעה על המעגל הסגור שבמסגרתו התחוללה התנועה הזו, זאת כאשר המעגל הסגור של העצמים שהשתתפו וגרמו לתנועת כדור הארץ- יכול להיות מעגל בן עשרות או מאות מליארדי שנות אור, וערך מוגבל הוא כי מעגל כשמו הוא: חייב להיות סגור על מנת להתקיים במסגרתו תנועת עצמים שיחידת הזמן מודדת את זמנה. 

אם-כן חוקי הטבע המסבירים את תנועת העצמים במרחב, מצביעים על שני נתיבים ברורים כלהלן:

חוקי הטבע הובילו את האדם אל התמונה הברורה הזו הנוגעת בחומר: קיום החומר כמסה בכל רמת מורכבותה נגזר מקיום מסה אחרת גדולה ומורכבת ממנה. מכאן ההיקש כי ליקום כחומר לא יכול להיות סוף; מעולם היה לו סוף ולעולם יהיה סוף. 

מאידך חוקי התנועה הנגזרים מחוקי הטבע הובילו את האדם אל עוד תמונה ברורה הנוגעת בתנועת החומר, היא התנועה שאותה אנו מודדים ביחידות הזמן השונות, ומעצם המדידה עולה כי ערך הזמן של תנועת הגוף יצביע בהכרח על מעגל סגור של עצמים אשר גרמו לתנועת הגוף ובמסגרתם התחוללה תנועתו. מכאן ההיקש כי ליקום כחומר חייב להיות סוף, מעולם היה לו סוף ולעולם יהיה סוף. 

השאלה שהתחבטנו בה היא, האם עלינו לאמץ חלק אחד מחוקי הטבע ולוותר על החלק השני בשביל שנוכל לחיות במציאות ולשמור לכאורה על השפיות, או שעלינו למצוא את המכנה המשותף בין שתי תמונות הטבע בשביל להגדיר בפועל את המציאות ולשמור הלכה למעשה על השפיות. 

בפרק הבא נראה כי האדם אימץ וויתר על חלק אחד מחוקי הטבע, ובחר במודע במציאות הפקטיבית בשביל לשמור לכאורה על שפיותו.

המשך לפרק י'