עמלק - פרק ח

קוד: עמלק - פרק ח בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק ז'

ועל-מנת לעמוד על שאלת מקור המציאות – עלי לנסוע במרחב קדימה לא אחורה, בניגוד לכל יתר הדברים שאני נוהג לקחת את הכיוון ההפוך על-מנת לחקור את מקורם.

                                                                     

                                                                    דוד וגולית – [צילום: ויקיפדיה]

 

                                                                                                              -       -       -

 

 

זהו פרק ח' מסדרת "עמלק" שדרכה אני מנסה לענות על תהייה אנושית מובהקת ומכובדת: מדוע ומבלי להניד עפעף אנו מולקים לאמת את ראשה? מהו מקור התהליך הגורם ליחיד להגרר אחר הרבים שמולקים לאמת את ראשה כאשר האמת הפשוטה מונחת לידם, בראש חוצות, מזוקקת וצחה. למעשה זהו בסיס הסיפור שכתב בשנת 1837 הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסון "בגדי הקיסר החדשים". המדובר באלגוריה שנכתבה על בסיס של אגדת-עם המספרת על מלך שהיה עסוק כל כולו בבגדיו, ויום אחד ציווה על שני חייטים לתפור לו בגד אשר יהיה "בלתי נראה" לאנשים טפשים ממעמד נחות. הבגד נתפר וכל הממלכה התכנסה לראות את הבגד החדש של המלך, וכצפוי כל העם התפעל והתרשם מהבגד המיוחד של המלך- בכדי שלא ייחשבו לטפשים ממעמד נחות, ורק ילד אחד צעק: "המלך הוא עירום!". 

ישנן הרבה "אמיתות" מפוקפקות שהקבוצה האנושית רואה בהן "מוסכמות" ועומדת סביב עגל הזהב הזה ורוקדת ומשבחת ומהללת. עמדתי על מספר דוגמאות כאלה בפרק הראשון- אביא ממנו קטע קצר שימחיש את זאת. 

הסוציאליזם לדוגמה הוא שיטת שילטון נאותה וצודקת, אולם ראש האמת הזו נמלק בפראות עוד בהתחלת הדרך. ראו את מצב זכויות האדם במדינות הסוציאליסטיות למיניהן. ראו איך יכול האדם להתכחש לאמת באשר היא, במוצהר, במודע, בחסות החוק והמוסר והמוסכמות. הדמוקרטיה באה לכאורה לטפל בעוול השלטוני אשר עשה עמיתה הסוציאליזם, וגם כאן קל לעקוב אחר המוסכמות המייצגות את נקודות הפרידה מהאמת. אחת המוסכמות הללו היא ההשלמה הגורפת עם קבוצות הכוח אשר עומדות מאחורי המועמדים שקובעות את דמותם, ובזאת קובעות את החוקים והמוסכמות אשר יתוקנו במהלך כהונתם. המוסכמה הזו קובעת לבוחר בפועל את מי לבחור, ובסופו של יום הנקודה בה מלקה הקבוצה הסוציאליסטית לאמת את ראשה אינה רחוקה מעמיתתה הדמוקרטית; שתיהן מצטלבות בנקודה משותפת. 

עוד דוגמה למליקה ציבורית היא בתחום המשפט והצדק שהשלטון הדמוקרטי מתיימר להנחיל לאזרחיו שווה בשווה, בעוד המשפט והצדק הם מוצר ככל מוצר העומד למכירה לכל המרבה במחיר. סוללת העו"דים שעמדה בזמנו לרשות המליונר או ג'יי סימפסון וזיכתה אותו מרצח- דוגמה יפה היא לציבור אשר ראה בספסרי הצדק כמוסכמה. 

המסקנה כי רק גושפנקה ציבורית יכולה להטביע באופן מוצהר את חותמה הרשמי על מליקה מוחשית לראש האמת, ולהתעלם בראש חוצות ובחסות האור מהאמת הפשוטה העומדת זכה וצחה מול עדה תמהונית. 

אחת האמיתות שראשן נמלק מזה אלפי השנים בחצר הציבורית ולאור היום היא האמת אודות מימדי היקום, והמדובר בעובדה פיזיקלית גרידא העשויה לשנות את תפיסת המציאות בעינינו. בפרקים הקודמים היצגתי את האמת הזו ואת העובדה כי שאלת מימדי היקום אינה מנויה על השאלות העומדות לשיקולנו, זאת כי חוקי הטבע ביסודם מחייבים תפיסה אינסופית ליקום. את תמצית היסוד הזה גוללתי בדיון האחרון שניהלתי בפייסבוק תחת פרק ז' עם הפיזיקאי יובל חייקין. להלן סיכום תמציתי ליסוד הזה: 

האדם ביקש מעודו להתייחס לשאלת היווצרות היקום וכך בעצם נולדו התאוריות למיניהן, זאת כי לא ניתן להגדיר בפסקנות את היווצרות היקום כמו שמגדירים את היווצרותו של כיכר לחם מקציר החיטה ועד שהכיכר יוצא מהתנור; במקרה של היקום אפשר רק לשער את תהליך היווצרותו כאשר מכלול התאוריות מתייחסות להיווצרות החומר יש מאין, והדבר מובן מאליו כי כל דבר יכול להיווצר ממשהו קיים מלבד היקום במלואו אשר יכול להיווצר מטבע הדברים יש מאין. 

ביקשנו איפוא להגדיר את היקום ואת תהליך היווצרותו וכאן בדיוק קבור הכלב, כי אנו נוהגים להגדיר דבר, כל דבר, מרגע לידתו ועד לנקודת הווייתו, וכך גם נהגנו בהגדרת היקום, וטעינו... כי המציאות לימדה אותנו שבמקרה שלה, הכיוון שעלינו לקחת בשביל לעמוד על מקור מוצריה הפוך: מקור החומר והמופעים הוא קדימה לא אחורה. כלומר ואם ארצה לעמוד על מקור מופעי המציאות, עלי לנסוע הלאה מעבר לנקודת הציון שלי ולחקור את היחידה הגדולה שבמסגרתה התחולל המופע שאני מבקש לעמוד על מקורו. זה מה שעלי לעשות אם ארצה לעמוד על מקור החומר שבידי או על שאלת מיקומו, רכיביו, התנהגותו, או בקיצור- על שאלת מקורו. 

הווה אומר כי עצם בחינת החלקיק שבידי מעידה על קיום האטום שבמסגרתו החלקיק הזה קיים, כאשר ומטבע הדברים יחידת האטום גדולה ומורכבת מהחלקיק הבודד. וגם בחינת האטום תעיד על קיום היחידה שהאטום קיים במסגרתה ובלעדיה לא היתה משמעות לקיום האטום, לא במיקומו הנוכחי גם לא במרכיביו; אם תרצה- האטום, ללא היחידה שלו, לא היה קיים מעודו במציאות. 

הכלל הזה קיים במיקרו וגם במקרו, ואולי במיוחד במקרו כי ככל והעין האנושית העצימה את יכולת ראייתה במרחב כך התבהרה לה התמונה של "המקור" – היינו של מקור המציאות, היא התמונה שבמסגרתה המציאות מתהווה. כך ראינו את המערכת של כוכב השמש התוחבת בחובה את קיומו של כדור הארץ, ואת היחידה של שביל החלב- היא המקור של קיום השמש והווייתה. כך ראינו את מחצבת הגלקסיה שלנו את "הקבוצה המקומית" ואת מוצא קבוצתינו- "צביר-על הבתולה". לא מזמן גילה האדם "מקור" עצום ממדים – "קיר" שרוחבו כעשרה אחוז מהיקום הידוע, כאשר כל אבריו הם יחידות קטנות הנעות במסגרתו כמקשה ומקיימות ביניהן יחסי גומלין. 

לסיכום ובשביל לעמוד על שאלת מקור המציאות עלי לנסוע במרחב קדימה לא אחורה, בניגוד לכל יתר הדברים שאני נוהג לקחת את הכיוון ההפוך על-מנת לחקור את מקורם. 

מכאן המסקנה הפשוטה כי המציאות לא יכולה להעצר בנקודה נתונה- זאת כי תמיד יש לה מקור; תמיד יהיה לה מקור. המציאות איפוא אין לה סוף, לא יכול להיות לה סוף ומעולם לא היה לה סוף. מהמסקנה הפשוטה והמופשטת זו האדם ברח כל ימיו והתעלם ממנה באופן שיטתי ותמוה ביותר, כי ככל והעין האנושית העצימה את יכולת ראייתה במרחב והתבהרה לה תמונת "המקור" – כך התכחשה למסקנה הנגזרת. 

"השחלתי" לעיל את המסקנה הנגזרת זו ופתחתי בה: "אחת האמיתות שראשן נמלק מזה אלפי השנים בחצר הציבורית ולאור היום היא האמת אודות מימדי היקום, והמדובר בעובדה פיזיקלית גרידא העשויה לשנות את תפיסת המציאות בעינינו". 

העובדה הפשוטה זו עשויה לשנות את תפיסת המציאות בעינינו. בפרק זה הייתי אמור לעסוק בהשלכה הזו אך אשהה זאת לפרק הבא.

המשך לפרק ט'