מכשול עוון

קוד: מכשול עוון בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: חגי הופר

אל:

"ומכשול עונם נתנו נכח פניהם" (יחזקאל, יד', 3).
הביטוי 'מכשול-עון' חוזר ביחזקאל ויש לבדוק את הופעותיו השונות כדי להבינו טוב יותר. כאן העון הוא המכשול לאדם עצמו. ביחזקאל, ג', 20 - "ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו" - המכשול בא אחרי העון כעונש. וביחזקאל, ז', 19 - "כי מכשול עונם היה" - נראה כי המכשול כאן הוא עבור אחרים, כמו שנאמר על חטאו של ירבעם - שחטא והחטיא את הרבים. גם הרעיון של עגלה ערופה פועל באותו האופן, שהרבים אחראיים לעוון שמרחש בסביבתם. מכאן אפשר להבין טוב יותר את הנאמר בשמואל א', כה', 31 - "ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב". לעומת זאת, בישעיה, ח', 14 - "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים" - הדבר החיובי, שאצל הנוצרים מזוהה כמשיח, הוא דווקא המכשול, וניתן לומר - שודאי הקדוש הוא כמכשול לאלה הנכשלים בעוונם, וכמאמר הפתגם הידוע - הפוסל במומו פוסל, או - טול קורה מבין עיניך. לבסוף, בתהילים קיט', 165 אנו מוצאים - "שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול".