בפרשת השבוע וירא אנו קוראים, בתיאור עקדת יצחק:
בראשית כב12: "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני".
נשאלת השאלה – וכי קודם אלוהים לא ידע זאת? הרי עליו נאמר - ישעיהו מו10: "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה", מה גם שאברהם עמד כבר בתשעה ניסיונות. אלא, כמובן, שזהו הניסיון האחרון והמכריע, שמוכיח את הדבר ללא צל של ספק. והדבר הוא כזה מפני שאלוהים מבקש מאברהם את היקר לו מכל, את ציפור נפשו, את מחמד עיניו, את בנו יחידו אשר אהב ואשר הובטח לו כממשיך זרעו. (ועוד שדברה התורה כלשון בני אדם).
דבר דומה אנו מוצאים בבן האישה הצרפתית שהחיה אליהו הנביא, שם נאמר:
מלכים א יז24: "ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת".
אותה השאלה נשאלת – וכי קודם לא ידעה? אלא שעתה היא יודעת זאת מעל לכל ספק. ושוב – המדובר הוא ביקר לה מכל.
באופן דומה אנו מוצאים את מנוח אבי שמשון, לאחר שראה את מלאך ה' עולה בלהב, הוא אומר:
שופטים יג21: "ולא יסף עוד מלאך ה' להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא".
אבל אשתו ידעה זאת קודם. ומלבד שהדבר מלמד על בינתה היתרה עליו הרי שעלייתו של המלאך בלהב האש היוותה את ההוכחה האחרונה והמכריעה להיותו מלאך ה'.
ועוד את הביטוי 'עתה ידעתי' אנו מוצאים בדברי יתרו לאחר יציאת מצרים, ההוכחה החותכת לקיום ולגודל ה':
שמות יח11: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם".
ופעם נאמר הדבר לשווא, שכן קרה הפך הדברים:
שופטים יז13: "ויאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן"
ועוד פעם בצורה סתומה, אך נראה שאף היא מסמנת ודאות:
תהלים כ7: "עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו".