בשנתיים האחרונות אני מעלה מדרשים לפרשת השבוע לעמוד הפייסבוק של אתר הניווט בתנ"ך, תחילה ממדרש רבה (תשע"ב) ובשנה שאחר-כך (תשע"ג) ממרדש תנחומא. השנה (תשע"ד) הגעתי לילקוט שמעוני, אלא שהפעם ברצוני ליצור קובץ שאפשר יהיה לחזור אליו גם בהמשך.

הרבה מהמדרשים כאן מופיעים בפירושו הקלאסי של רש"י לתורה, אלא שכאן הם מובאים במקור ובהרחבה.

כמו כן, ראוי לומר כי המדרשים כאן חוזרים במידה רבה על המדרשים במדרש רבה ובתנחומא.

על כן, אני חושב שמי שיקדיש לזה 10 דקות בשבוע בסופו של דבר יהיה בקיא במדרשים החשובים לתורה ויהיה לו בסיס איתן בהם.

פרשת במדבר

במדבר א:

תרפג: המן בזכות משה, [תדע לך שכיון שנסתלק משה מה כתיב שם?
וישבות המן ממחרת ],

ענני כבוד בזכות אהרן, תדע לך שהוא כן, שכיון שנסתלק אהרן מה כתיב?
ותקצר נפש העם בדרך, שהיתה השמש זורחת עליהן.

והבאר בזכות מרים, שנאמר: ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=1&mefaresh=shimoni

במדבר ב:

תרפד: איש על דגלו באותות -
[זה שאמר הכתוב:] נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול, שהקב"ה שם שמו בשמותינו, ועשה אותנו דגלים, שנאמר: איש על דגלו באותות.
חיבה גדולה חבב הקב"ה את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהו נכרין, בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן.
ומנין שהיא אהבה?
שנאמר: ודגלו עלי אהבה.

...

תרפז: זה שאמר הכתוב: ימצאהו בארץ מדבר - מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים, כך מצא הקב"ה את ישראל, שנאמר: כענבים במדבר מצאתי (אבותיכם) [ישראל] לכך נאמר: ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן.
לילה היה העולם, וכיון שקבלו ישראל את התורה האיר העולם, שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=2&mefaresh=shimoni

במדבר ג:

תרפח: ואלה תולדות אהרון ומשה -
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו, שנאמר: ואלה תולדות אהרן ומשה.
וכתיב: ואלה שמות בני אהרן.
לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=3&mefaresh=shimoni

במדבר ד:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=4&mefaresh=shimoni

פרשת נשא

במדבר ה:

תש: ולא יטמאו את מחניהם -
מכאן אמרו:
שלש מחנות הן:
מחנה ישראל,
ומחנה לויה,
ומחנה שכינה.

מפתח ירושלים עד הר הבית - מחנה ישראל.
מפתח הר הבית עד העזרה - מחנה לויה.
מפתח העזרה ולפנים - מחנה שכינה.
הדא הוא דכתיב: אשר אני שוכן בתוכם.

תשא: חביבין הן ישראל שאע"פ שהן טמאין, שכינה שרויה ביניהן.
וכן הוא אומר: השוכן אתם בתוך טומאותם.
ואומר: ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם.
ואומר: ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן בתוכה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=5&mefaresh=shimoni

במדבר ו:

תשי: תניא אמר (רבי) שמעון הצדיק:
מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד.
פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה?
אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, והלכתי למלאות מים מן המעין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחו עלי יצרי ובקש לטרדני מן העולם,
אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים. מיד עמדתי (חמדתיו) ונשקתיו על ראשו.
אמרתי לו: בני, כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל, עליך הכתוב אומר: איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'.

...

תשיא: כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך.
וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
כשישראל עושין רצונו של מקום - ישא ה' פניו אליך.
וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום - אשר לא ישא פנים.

ישא ה' פניו -
יעביר כעסו ממך ויהפוך פניו אליך.
לא דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין.

ישא ה' פניו - בדברים שבינך לבינו,
אשר לא ישא פנים - בדבר שבינך לבין חברך.

כיוצא בו: ונקה לא ינקה.
ינקה - בדבר שבינו לבינך, אבל לא ינקה בדבר שבינך לבין חברך.

דבר אחר:
עד שלא נתחתם גזר דין - ישא ה' פניו אליך,
משנתחתם גזר דין - אשר לא ישא פנים.

...

דבר אחר:
ישא ה' פניו אליך - יעביר כעסו ממך.

דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב אמי [וזמנין א"ל משמיה דרב אסי ]:
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: כתוב בתורתך: אשר לא ישא פנים, והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר: ישא ה' פניו אליך?!
אמר להם: [וכי] לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת, והן דקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה?!

...

גדול השלום, ששמו של הקב"ה קרוי שלום, שנאמר: ויקרא לו ה' שלום....

חזקיה אמר:
גדול השלום, שכל המצות כתוב בהן: כי תפגע שור אויבך וגו' ותועה,
כי תראה חמור שונאך,
כי יקרא קן צפור,
אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא: בקש שלום ורדפהו, בקשהו - במקומך ורדפהו ממקום אחר...

דתני רבי ישמעאל:
גדול השלום, ששם הגדול שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא: ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו...

רבנן אמרין:
גדול השלום, שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום, שנאמר: מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/bamidbar6b-shimoni.htm

במדבר ז:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=7&mefaresh=shimoni

פרשת בהעלותך

במדבר ח:

תשיט: אמר רבי יהודה ברבי שלום:
מצינו שהיה המשכן שקול כנגד מעשה בראשית. כיצד?
ביום הראשון - נבראו שמים וארץ, וכתיב בהם: נוטה שמים כיריעה.
ובמשכן כתיב: ועשית יריעות עזים,

ביום השני - יהי רקיע ויהי מבדיל,
ובמשכן - והבדילה הפרוכת,

בשלישי - יקוו המים,
ובמשכן - ועשית כיור נחשת ונתת שמה מים.

ברביעי - יהי מאורות,
ובמשכן - ועשית מנורת זהב.

בחמישי - ועוף יעופף,
ובמשכן - והיו הכרובים פורשי כנפים.

בששי - תוצא הארץ נפש חיה בהמה,
ובמשכן - אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה.

בשביעי - היה כולו אור,
ובמשכן, כיון שנכנס האלהים לתוכו התחיל מבהיק מן השכינה, לכך סמך: ובבא משה וגו'. בהעלותך את הנרות וגו'.
למה שבעה נרות?
כנגד שבעה כוכבי לכת (א) חנכ"ל שצ"ם (חמה, נגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק, מאדים).

דבר אחר:
כנגד שבעת ימי בראשית.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=8&mefaresh=shimoni

במדבר ט:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=9&mefaresh=shimoni

במדבר י:

תשכח: ר' שמעון בן יוחאי אומר:
כי בא ישראל דרך האתרים - כיון שמת אהרן, אמרו: מת אהרן הכהן הגדול שבהם והלך התייר הגדול שלהן ועמוד ענן שהיה עושה להן מלחמה, הרי שעה שנלך ונלחם בהם.

...

ויהי בנסוע הארון -
פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה, לומר שאין זו מקומה.

רבי אומר:
לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.

...

תשלא: וכן אתה מוצא, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן:
גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר: הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים.
גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה.
גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם.
גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר: מי זה בא מאדום.

וכשהן חוזרין שכינה חוזרת עמהן, שנאמר: ושב ה' אלהיך את שבותך - והשיב לא נאמר אלא ושב.
ואומר: אתי מלבנון תבואי.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=10&mefaresh=shimoni

במדבר יא:

תשלב: אבל אי אתה יודע במי נבער האש תחלה?
הרי הוא אומר: ותאכל בקצה המחנה –
יש אומרים:
אלו הגרים שנתונים בקצה המחנה.

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
ותאכל בקצה המחנה -
בקצינים שבהן בגדולים שבהן.
וכן הוא אומר: וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין.

...

ויהי העם כמתאוננים -
מימיהם לא חטאו חטא גמור ולא לקו מכה גמורה.
אלו אמר הכתוב ויהי העם מתאוננים לא היה להם סליחה אלא כמתאוננים.
כיוצא בדבר אתה אומר: אלו אמר: סדום היינו לא היתה להם סליחה, אלא כסדום היינו. כיוצא בדבר כטומאת הנדה.
כיוצא בדבר היתה כאלמנה, אלו אמר היתה אלמנה לא היתה להם סליחה, אלא לא אמר אלא כאלמנה.
אלו אמר: אפרים יונה פותה לא היתה להם סליחה, אלא אינו אומר אלא כיונה פותה.
אלו אמר: בשת גנב לא היתה להם סליחה, אלא אינו אומר אלא כבושת גנב.
אלו אמר מסיגי גבול לא היתה להם סליחה, אלא אינו אומר אלא כמסיגי גבול.
אלו אמר היתה לי נחלתי אריה ביער לא היתה להם סליחה, אלא לא אמר אלא כאריה.
אלו אמר: היה ה' אויב לא היתה להם סליחה, אלא היה ה' כאויב - לא חטאו חטא גמור ולא לקו מכה גמורה.

...

תשלג: ויאמרו מי יאכילנו בשר -
וכי מפני שלא היה להם בשר היו מתרעמין, והלא כבר נאמר: וגם ערב רב עלה אתם וצאן וגו', יכול שאכלום במדבר?
תלמוד לומר בכניסתן לארץ: ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', אלא שמבקשין עלילה לפרוש מאחרי המקום.

...

תשלו: ואל אראה ברעתי -
ברעתם היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב.
וכן הוא אומר: כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.

רבי יהודה אומר:
בבבת עין לא נאמר אלא בבבת עינו - כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בדבר אתה אומר: למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא - אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו אתה אומר: והנם שולחים את הזמורה אל אפם - אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו אתה אומר: הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות - אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: וימירו את כבודם - אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: אשר בצאתו מרחם אמו - אלא שכינה הכתוב.
אף כאן היה לו לומר: ו אל אראה ברעתם אלא שכינה הכתוב.

אספה לי שבעים איש -
אמר משה: היאך אני עושה להביא אותן מכל השבטים?
אם אביא חמשה חמשה מכל שבט ושבט, אינן עולין למנין שבעים, [ואם אביא ששה מכל שבט ושבט עולין למנין שנים ושבעים], ואם אביא ששה מכל שבט ושבט ומשני שבטים חמשה חמשה, אני מטיל קנאה בין השבטים, מה עשה?
משה נטל שבעים פתקין וכתב בהן: זקן ונטל עוד (שבעים) [שנים] פתקין, חלקים טרפן ונתן בקלפי, ואמר להם: בואו וטלו פתקיכם, כל מי שהיה נוטל פתק שכתוב בו זקן, היה יודע שנתמנה זקן.

...

אספה לי שבעים איש -
כנגד שבעים ימים טובים שנתן להם הקב"ה. ואלו הן:
שבעה [ימי פסח,
ושמונה] ימי החג,
וראש השנה,
ויום הכפורים,
ועצרת (מה)
ונ"ב שבתות - הרי שבעים,

דבר אחר:
כנגד ע' נפש שירדו למצרים.

...

תשלז: וישארו שני אנשים במחנה -
יש אומרים:
בקלפי שנעשה נשתיירו...

רבי שמעון אומר:
במחנה נשתיירו.
כשאמר לו הקב"ה למשה: אספה לי שבעים איש, אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה.
א"ל הקב"ה: הואיל ומעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם.
[ומה גדולה הוסיף להם]?
שכל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו, שנאמר: ויתנבאו ולא יספו והן נתנבאו ולא פסקו, שנאמר: מתנבאים - עדיין מתנבאים והולכין.
ומה נבואה נתנבאו?
אמרו: משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ.

אבא חנן אומר משום רבי אליעזר:
על עסקי שליו היו מתנבאין: עֲלִי שְׂלָיו עלי שליו.

רב נחמן אמר:
על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=11&mefaresh=shimoni

במדבר יב:

תשלז: ותדבר מרים ואהרן -
זהו שאמר הכתוב: ברוב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל, מי שחושך שפתיו מלדבר בחברו - משכיל.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

אמרו רבותינו:
שני דיקולוגין היו עומדין לפני אדריינוס, היה אחד מהן מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד מלמד על השתיקה שהוא יפה.
א"ל האחד: מרי, אין טוב מן הדבור, אלולי הדבור היאך הכלות מתקלסות?
והיאך היה משא ומתן בעולם?
והיאך היו הספינות פורשות בים?
מיד א"ל לאותו שהיה מלמד על השתיקה שהיה יפה: [היאך אתה למד על השתיקה]?
מיד בא לדבר, עמד אותו שהיה מלמד על הדבור וסטרו על פיו.
א"ל המלך: למה סטרת אותו?
א"ל: מרי, אני למדתי מן הדבור על הדבור, וזה בא ללמד משלי על שלו.
אמר שלמה: לא אמר הקב"ה שתאלם פיך ותהא יושב ושותק כחרש, אלא וחושך שפתיו מלהסיח בחברו, תן דעתך שלא תענש.

אין לך גדול מאהרן ומרים:
הבאר עולה ומשקה את ישראל בזכות מרים,
וענני כבוד מקיפין את ישראל בזכות אהרן,
וכיון שנתנו רשות בפיהם והסיחו במשה, לא שתקתי להם.

אמר רבי אבא בר כהנא:
מה כתיב למעלה מן הענין?
אספה לי שבעים איש - כיון שנתמנו זקנים הדליקו להן כל ישראל נרות ושמחו להם.
מרים רואה את הנרות דולקות, אמרה לצפורה: מה עסק של נרות הללו דולקין?
אמרה הענין.
אמרה מרים: אשריהן נשים של אלו, מה הן רואות?
היאך עלו בעליהן לשררה.
אמרה לה צפורה: אוי להן, שמעכשיו אינם נזקקין להן לתשמיש, אלא הן נעקרות מעכשיו. א"ל: מנין את יודעת?
אמרה לה: מאחיך, שמשעה שנתקדש לדבור אינו מכיר למטתו.
כיון ששמעה מרים כך, הלכה לה אצל אהרן ואמרה לו את הדבר, התחילו יושבין ונושאים ונותנים בדבר.

...

אשה כושית -
וכי כושית היתה והלא מדינית היתה, שנאמר: ולכהן מדין שבע בנות?!
אלא מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים.

...

מכל האדם אשר על פני האדמה -
ולא מאבות.

רבי יוסי אומר:
אף מאבות ולא ממלאכי השרת.
כתיב: והאיש משה ענו מאד.
וכתיב: והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים - הוי קשה היה אלא שהיה שולט ביצרו.
אמר הקב"ה: הרי משה מופרש בענוה ואינו מבקש צרכו, כשם שבקש על כבודי מי לה' אלי אף אני מבקש כבודו.

...

תשמב: תניא: ארבעה חשובים כמת:
עני,
ומצורע,
וסומא,
ומי שאין לו בנים.

עני, דכתיב: כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.
מצורע, דכתיב: אל נא תהי כמת.
סומא, דכתיב: במחשכים הושיבני כמתי עולם.
ומי שאין לו בנים, דכתיב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי

...

אל נא רפא נא לה -
מפני מה לא האריך משה בתפלה?
שלא יהו ישראל אומרים: מפני שהיא אחותו הוא עומד הרבה בתפלה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=12&mefaresh=shimoni

פרשת שלח לך

במדבר יג:

תשמב: זה שאמר הכתוב: לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו כי טח מראות עיניהם.
מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך?
אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם באים ואומרים לשון הרע על הארץ.
אמר הקב"ה: שלא יאמרו לא היינו יודעין עונשו של לשון הרע מהו?
לפיכך סמך הענין זה לזה לפי שדברה מרים באחיה לקתה בצרעת, כדי שיהו הכל יודעין עונשו של לשון הרע. שנאמר: ואחר נסעו העם מחצרות וגו' - אחר שראו (לומר) [חומר] לשון הרע והיו מסתכלין במעשה מרים אעפ"כ לא רצו ללמוד, לכך נאמר: לא ידעו ולא יבינו, לכך כתב שלוח מרגלים אחר מעשה מרים.

...

שלח לך אנשים -
אמר ריש לקיש:
שלח לך – מדעתך.
וכי אדם בורר חלק רע לעצמו?
והיינו דכתיב: וייטב בעיני הדבר [ בעיני ] ולא בעיני המקום.

...

למטה יהודה כלב בן יפונה -
כתיב: וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב
וכתיב: כלב בן יפונה,
אמאי קרי ליה בן יפונה?
שפנה עצמו מעצת מרגלים,
ואכתי בן קנז הוא, והכתיב: וכלב בן חצרון?
ואמאי קרי ליה בן קנז אחי כלב?
אחוהי דכלב מן אמיה דהוה ליה כלב חורגיה דקנז, דיקא נמי, דכתיב: וכלב בן יפונה הקנזי ולא בן קנז.

ויקרא משה להושע בן נון יהושע -
משה בקש עליו רחמים.
אמר לו: יה יושיעך מעצת מרגלים.
ומה ראה משה להוסיף על שמו של הושע יו"ד?
אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר: אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה.
ויהושע נטל שכר עשרה מרגלים שנתוסף שמו יו"ד – עשרה, לפי שהוסיף מצוות ומעשים טובים הוסיפו לו על שמו.

...

ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ השמנה היא אם רזה - ומנין אתם יודעים כחן?
אם במחנים הם שרוים - הם גבורים ובוטחין על כחם,
ואם במבצרים - חלשים הם ולבם רך.

...

תשמג: ויעלו ויתורו את הארץ -
כיצד?
כשהיו נכנסין לעיר, הַדֶּבֶר היה נוגף את הגדולים והיו בני העיר מתעסקין בקבורתם, והיו נכנסים מתעסקין בקבורתם והיו נכנסים ובריה לא היה רואה אותם, לכך אמרו: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא - בנסים שהקב"ה עושה להם הוציאו דבה.

ויעלו בנגב ויבא עד חברון -
ויבואו מיבעי ליה?

אמר (רב) [רבא]:
מלמד, שפרש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות ואמר להם: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, והיינו דכתיב: ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו וגו'.

...

באנו אל הארץ אשר שלחתנו -
כל לשון הרע שאין דבר אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו.

...

ויהס כלב -
שמתחלה אמר להם: אני עמכם בעצה אחת ובלבו היה לומר אמת, שנאמר: ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי, והקב"ה מעיד עליו, שנאמר: ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו, וכשבאו המרגלים אמרו: נאמן עלינו כלב, מיד עמד על הספסל ושיתק כל ישראל שהיו מצווחין על משה, שנאמר: ויהס כלב את העם אל משה, והם היו סבורים שהוא אומר לשון הרע, לכך שתקו.

...

אמרתם: ונהי בעינינו כחגבים.
אמר הקב"ה: ותרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם.
מי יאמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים?
וכי ידעתם מה עשיתי לכם בעיניהם?
מה גרמתם לכם?

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=13&mefaresh=shimoni

במדבר יד:

א"ר יוחנן:
אותו יום ליל ט' באב היה.
א"ל הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות, ועתיד הקב"ה להחזירם, שנאמר: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינך מדמעה וגו'.

...

א"ר יצחק:
על הכל הודה משה חוץ מדבר אחד.
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, אדם חוטא לפניך ואתה מאריך לו, היה גובה ממנו.
א"ל הקב"ה: חייך, שתצטרך לה.
והיכן נצרך לה?
במרגלים, ה' ארך אפים.

...

דבר אחר:
ויאחז צדיק דרכו - בשעה שאמר: אכנו בדבר, אמר ליה משה: תפוס מדתך תפוס אומנותך. (א"ל משה): כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אומנותו:
אברהם תפס את המלה.
יצחק תפס את התפילה.
יעקב תפס את האמת, שנאמר: תתן אמת ליעקב.
יוסף תפס את החסידות, שנאמר: ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד.
משה תפס את הענוה, שנאמר: והאיש משה ענו מאד.
אהרן תפס את השלום, שנאמר: בריתי הייתה אתו החיים והשלום.
פנחס תפס הקנאה, שנאמר: בקנאו את קנאתי, אף אתה תפוס אומנותך.
א"ל: מה היא אומנותי?
א"ל: רחמן, רחום וחנון ה', כשם שאתה למוד שמכעיסין אותך ואתה מאריך להם ומרחם עליהן, לכך נאמר: ועתה יגדל נא וגו'.

...

תשמה: וימותו האנשים -
מלמד, שמתו מיתה משונה.
מלמד שנשתרבב לשונם ונפלו על טבורם והיו תולעים יוצאים מלשונם ונכנסים לטבורם ויוצאים מטבורם ונכנסים בלשונם.

רבן (גמליאל) [נחמן בר יצחק] אמר:
באסכרה מתו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=14&mefaresh=shimoni

במדבר טו:

אמר רבי שמעון:
אי אפשר לומר מקושש היה צלפחד, מפני שהיה מקושש בשנה ראשונה {בכ"א) [בכ"ב] לחדש השני, וכי אפשר שיהו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה יושבת ארבעים שנה עד שלא נשאת? באיזו שנה היה צלפחד?
בשנה שניה, שנאמר: וישמע הכנעני מלך ערד. באותה שנה מת צלפחד.

...

וירגמו אותו באבנים -
וכתוב אחד אומר: וירגמו אותו אבן,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
בית הסקילה היה גבוה ב' קומות, אחד מן העדים דוחפו על מתניו, נהפך על לבו - הופכו על מתניו, ואם מת בה – יצא, ואם לאו - העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו, אם מת בה – יצא, ואם לאו - רגימתו בכל ישראל, שנאמר: יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגו', נמצאת מקיים: רגום אותו באבנים.
ונמצאת מקיים: וירגמו אותו אבן.

...

ולא תתורו וגו' -
הלב והעינים הם סרסורין לגוף שהם מזנין לגוף.
משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים הושיע לו הקברניט את החבל.
א"ל: תפוס את החבל הזה בידיך ואל תניחהו, אם תניחהו אין לך חיים.
אך כך אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקין במצוות אתם חיים, שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים.
וכן הוא אומר: החזק במוסר על תרף נצרה כי היא חייך.

...

תנו רבנן:
חלזון זו גופו דומה ליום וברייתו דומה לדג ועלה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים.

תניא: אמר ר' נתן:
אין לך כל מצוה קלה שבתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה, צא ולמד ממצוות ציצית.
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית ושמע שיש זונה אחת בכרכי היום שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה. שגר לה ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן. כשהגיע זמנו בא וישב לו בפתח ביתה.
נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששגר לך ארבע מאות זהובים בא וישב על הפתח.
אמרה: יכנס.
נכנס, הציעה לו שבע מטות שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף, (ועליו נר) [ועליונה] של זהב, ועלתה וישבה על גבי עליונה ערומה.
ואף הוא עלה וישב ערום כנגדה.
באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע.
אמרה לו: גפה של רומי שאיני מניחך עד שתאמר לי מה מום ראית בי?
אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצווה אחת ציווה לנו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה: אני ה' אלהיכם שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדים.
אמרה לו: העבודה, איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה לומד בו תורה?
כתב ונתן בידה.
עמדה וחלקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאתה לבית מדרשו של רבי מאיר.
אמרה לו: רבי, צווה עלי ויעשוני גיורת.
אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים?
הוציאה כתב מידה ונתנה לו.
אמר לה: לך זכי במקחך.
אותן מצעות שהציעה לו באיסור, הציעה לו בהיתר, זו מתן שכרה בעולם הזה ולעולם הבא איני יודע כמה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/bamidbar15b-shimoni.htm

פרשת קרח

במדבר טז:

תשנ: זהו שאמר הכתוב: אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון.
אח נפשע - זה קרח, שעמד כנגד משה ומרד וירד מכבוד שהיה בידו.
ואין נפשע אלא מרידה, שנאמר: מלך מואב פשע בי.
ואומר: אז תפשע לבנה.
שפשע בתורה שהוא קרית עמו של הקב"ה, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.
ומדינים כבריח ארמון - עשה דינם עם משה והעלה הארץ בריחיה בעדו.

ויקח -
אין ויקח אלא לשון משיכת דברים רבים, שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו.

במשה כתיב: ויקח משה ואהרן את האנשים האלה.
וכן כתיב: קח את אהרן ואת בניו, הוי ויקח קרח - שבדברים רכים משך לבם.

דבר אחר:
אין ויקח אלא לשון פליגה, שלבו לקחו, שנאמר: מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך.
ועל מה נחלק?
על ידי אליצפן בן אחי אביו, שנעשה על משפחתו נשיא, שנאמר: ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל.
אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר: ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, עמרם הבכור זכה אהרן ובניו לכהונה גדולה, ומשה אחיו למלכות, ומי ראוי ליטול השניה, לא אני, שאני שני לבני קהת?!
שנאמר: ובני קהת עמרם ויצהר, ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות נשיא על משפחתי, והוא עשה בנו של עוזיאל! קטן של אחי אבי יהא גדול עלי?!
הרי אני חולק עליו ומבטל כל מה שעשה, לפיכך היתה המחלוקת.
מה כתיב למעלה מן הענין?
ועשו להם ציצית.
א"ל קרח למשה רבינו: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית?
א"ל משה: חייב בציצית.
אמר ליה קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה?!
בית שמלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה?
א"ל: חייב במזוזה.
א"ל: כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?!
א"ל: [דברים] אלו לא נצטוית עליהם אלא מלבך אתם בודאם.

אמרו חכמים:
חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה, שנאמר: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, כשאמר משה: ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת מה עשה?
מיד ציוה (ועשה) [וכנס] מאתים וחמישים ראשי סנהדראות, ועשה משתה להם ונתעטפו כולם בטליתות של תכלת.
באו בני אהרן ליטול מתנותיהם, חזה ושוק.
ועמדו כנגדן, ואמרו להם: מי צוה אתכם ליטול כך, לא משה?
לא ניתן לכם כלום, שלא צוהו הקב"ה!
באו והודיעו למשה, הלך לפייסן.
מיד עמדו כנגדו...

...

ובמושב לצים לא ישב - זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ואהרן.
מה עשה?
כינס עליהם כל הקהל, שנאמר: ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות.
אמר להן: אלמנה אחת [היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות, והיה לה שדה אחת.
באת לחרוש אמר לה משה: לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.
באת לזרוע, אמר לה: שדך לא תזרע כלאים.
באת לקצור ולעשות ערימה, אמר: הניחו לקט שכחה ופאה.
באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני,
הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו.
מה עשתה?
עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן, כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה: כל הבכור אשר יולד וגו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות,
הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן אמר לה: תני לי ראשית הגז [שכן אמר הקב"ה: וראשית גז צאנך תתן לו ].
אמרה: אין בי כח לעמוד באיש הזה, הריני שוחטתן ואוכלתן.
כיון ששחטה אמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה.
אמרה: אפילו אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו, ואמרה: הרי הן עלי חרם.
אמר לה:כולו שלי הוא, שכך אמר הקב"ה: כ ל חרם בישראל לך יהיה, נטל והלך לו, והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה...

...

וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות זה?
אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן, [שנאמר: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו] ועשרים וארבע משמרות עומדות מבניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש, דכתיב: כל אלה בנים להימן הזה המלך בדברי האלהים להרים קרן, אמר: אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אובד אותה?!
ולא ראה יפה לפי שבניו עומדין בתשובה.

...

ויאמרו לא נעלה -
הכשילן פיהן לרשעים, וברית כרותה לשפתים [שמתו כבר] וירדו לשאול, שנאמר: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה:

...

תשנא: ויקם משה וילך אל דתן ואבירם -
מכאן שאין מחזיקין במחלוקת.

דאמר רב:
כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר: ולא יהיה כקרח וכעדתו.

...

תשנב: לא ה' שלחני זה -
מג' בני אדם נביאים, שאמרו בלשון הזה:
מיכה,
ואליהו,
ומשה.

אליהו מה אמר?
ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ואם אין אתה עונה אותי אני אומר: לא ה' אלהים שלחני.
וכן מיכה אמר: אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי.
ומשה אמר: אם כמות כל האדם ימותון אלה אף אני אומר לא ה' שלחני.

...

ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת -
אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפים, וקרח לקה יותר מכלם שנשרף ונבלע.
ולמה נעשה בו שני דינין?
שאלו נשרף ולא נבלע, היו הבלועים מתרעמים, שלא הביא עלינו את כל הפורענות הזה אלא קרח, [והרי הן נבלעים וקרח ניצול!
ואלו נבלע ולא נשרף, היו השרופים מתרעמים ואומרים: שלא הביא עלינו את הפורענות הזה אלא קרח], והרי הן שרופין והוא ניצול!
לפיכך נידון בשתי מיתות, להטו האש תחלה לעין כל השרופין, שבידן היה המחתה ובה הקטרת, וקפלתו האש, והאש מתגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ לבין הבלועים, שנאמר: ותפתח הארץ את פיה...

...

א"ר יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו?
א"ל: לקבל תורה בא.
א"ל: חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?
מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו' תנה הודך על השמים.
א"ל הקב"ה למשה: החזר להם תשובה.
א"ל: רבש"ע, מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.
א"ל: אחוז בכסא כבודי, שנאמר: מאחז פני (כסא)[כסה] פרשז עליו עננו.

אמר רבי תנחום:
מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.
אמר לפניו: רבש"ע, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה?
[אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
אמר להם: כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם?
תורה למה תהא לכם?!
שוב מה כתיב בה]?
לא יהיה לך וגו' - בין גוים אתם, שעובדין אלילים?
שוב מה כתיב בה?
[זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?!
שוב מה כתיב בה]?
לא תשא - כלום משא מתן יש ביניכם?!
שוב מה כתיב בה?
כבד את אביך ואת אמך - כלום אב ואם יש לכם?!
שוב מה כתיב בה?
לא תרצח לא תנאף לא תגנוב - כלום יצר הרע יש ביניכם?!
חזרו והודו לו להקב"ה, שנאמר: ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב.
מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר, שנאמר: עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם - בשכר שקראוך אדם - לקחת מתנות.
ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאמר ליה, מנא הוה ידע? (כתוב ברמז שפ"א וברמז רס"ב).

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=16&mefaresh=shimoni

במדבר יז:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=17&mefaresh=shimoni

במדבר יח:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=18&mefaresh=shimoni

פרשת חקת

במדבר יט:

תשנט: טהורות-
רבי יודן בשם רבי יוחנן ורבי ברכיה בשם רבי (אבא) [אלעאי] ורבי (עקיבא) [יעקב] בשם רבי יהושע בן לוי:
מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר טומאה מפיו, הדא הוא דכתיב: מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה אשר טמאה היא אין כתיב כאן, אלא אשר איננה טהורה.

אמר רבי יודן בר מנשה:
אף כשבא לפתוח בסימני בהמה טמאה פתח להלן בסימני טהרה:
את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה הוא, וכן בארנבת ושפן וחזיר.

...

זאת חקת התורה –
רבי יצחק פתח:
כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. אמר שלמה: על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה כיון שהייתי מגיע בה, הייתי דורש בה חוקר בה ושואל בה: אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.
מי כהחכם - זה משה, דכתיב ביה: עיר גבורים עלה חכם וגו', יודע פשר דבר - שפירש התורה לישראל.

חכמת אדם תאיר פניו –
רבי מני דשאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר:
על כל דבר ודבר שיצא מפי הקב"ה כשהיה אומר למשה, היה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים, אמר לפניו: רבש"ע, ואם נטמא במה היא טהרתו? ולא השיבו. באותה שעה נתכרכמו פניו של משה, שנאמר: ועוז פניו ישונא, כיון שהגיע לפרשה זו של פרה, אמר ליה הקב"ה: משה, אותה האמירה שאמרתי לך : אמור אל הכהנים ואמרת לי: אם נטמא במה היא טהרתו?
ולא השבתיך, זו היא טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת.

משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו - (שלשה) שמרו עדותיו וחק נתן למו.
שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי.
בשמואל נכתב לו, שנאמר: ויכתוב בספר וינח לפני ה'.
אבל באהרן לא שמענו, אלא מלמד שנתנה לו פרשה זאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואיזו?
זו זאת חקת התורה.

רבי (יהודה) [יהושע] דסיכנין בשם רבי לוי:
ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם ובכולם כתיב בהם חקה, ואלו הן:
אשת אח,
וכלאים,
ושעיר המשתלח,
ופרה אדומה (כתוב ברמז תקע"ז).

זאת חקת התורה –
גוי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכאי, אמר ליה: אלין מלין דאתון עבדין נראין כמין כשפים מביאין פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין אותה אפר ואחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים ושלש טיפין ואומר לו טהרת.
א"ל: נכנס רוח תזזית באותו האיש מימיו?
א"ל: ומה עושין לו?
[א"ל]: מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצין עליו מים, והיא בורחת.
א"ל: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר!
כך הרוח הזו רוח טומאה היא, דכתיב: וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכיון שיצא, אמרו לו תלמידיו: [רבי], לזה דחית בקנה, לנו מה אתה משיב?
א"ל: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי.

...

ויקחו אליך –
א"ל הקב"ה: משה לך אני מגלה טעמיה, אבל לאחרים חוקה.
כתיב: והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון - הדברים שמכוסים מכל בעולם הזה עתידין הן להיות צפים לכם, כהדין בולוס. הדא הוא דכתיב: והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים.
אלה הדברים אעשה - אין כתיב כאן, אלא עשיתים - כבר עשיתים, גליתים לרבי עקיבא וחבריו.

אמר רבי אחא:
דברים שלא נגלו לו למשה נגלו לרבי עקיבא, שנאמר: וכל יקר ראתה עיני - זה רבי עקיבא.

...

פרה אדומה מפני מה כל הקרבנות באים זכרים והיא נקבה?
אמר רבי אייבו:
משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך.
אמר המלך: תבוא אימו ותקנח הצואה,
כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.

...

תשסב: זאת התורה -
אמר רבי יונתן:
[לעולם] אל ימנע אדם עצמו מדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באהל אפילו בשעת מיתה [תהא עוסק בתורה].

אמר רבי שמעון בן לקיש:
אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן,שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=19&mefaresh=shimoni

במדבר כ:

תשסג: אמר רבי אלעזר:
אף מרים בנשיקה מתה, אתיא שם שם.
מפני מה לא נאמר בה על פי ה'?
מפני שגנאי הדבר לומר.

אמר רבי ינאי:
למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה?
מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת.

...

יען לא האמנתם בי -
וכי לא אמר משה דבר קשה מזה?
שאמר: הצאן ובקר ישחט וגו' והיא גדולה מזו, מפני מה לא גזר עליו שם מיתה?
משל למלך שהיה לו אוהב, והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים, ולא הקפיד עליו. לימים עמד האוהב והגיס לפני הלגיונות, גזר עליו מיתה.
אף כאן אמר הקב"ה למשה: מה שעשית ביני לבינך - מחול לך, עכשיו כנגד הרבים, אי אפשר! שנאמר: להקדישני לעיני בני ישראל.

...

אמר משה: אהרן מה חטא?!
משל לבעל חוב שבא ליטול גרנו של לוה ונטל שלו ושל שכנו...

...

... ויראו כל העדה כי גוע אהרן -
כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר, נתקבצו כל הקהל עליהם, אמרו: היכן אהרן?
א"ל: מת.
אמר ליה: היאך יכול מלאך המות לפגוע בו אדם שעמד במלאך המות ועצרו, שנאמר: ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה?
א"ל: אם אתם מביאין אותו – מוטב, ואם לאו - אנו נסקל אתכם.
באותה שעה עמד משה בתפלה, ואמר: רבש"ע, הוציאנו מן החשד.
מיד פתח הקב"ה את המערה והראהו להם, שנאמר?: ויראו כל העדה כי גוע אהרן.

...

...וישמע הכנעני מלך ערד, מה שמועה שמע?
שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל.
והיינו דכתיב: ויראו כל העדה כי גוע אהרן - אל תקרי וַיִּרְאוּ אלא וַיִּירָאוּ.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=20&mefaresh=shimoni

במדבר כא:

תשסד: ונפשנו קצה בלחם הקלוקל -
[היו ישראל מתרעמים ואומרים]: יש ילוד אשה אוכל ואינו מוציא?
ראית מימך אדם נותן חטים לרחים ואינו מוציא קמח?
אמר הקב"ה: בטובה שאני עושה להם והשויתי אתכם למלאכים שלא יהו נפנין, הן מתרעמין, הדא הוא דכתיב: עד אנה ינאצוני וגו'.
מהו בקרבו?
בקרביו, בבני מעים שלהן, שהיו אוכלין ולא מוציאין.

...

ומנין שאם סרח אדם לחברו [ואומר לו חטאתי] ואינו מוחל לו נקרא חוטא?
שנאמר: גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם.

...

באר חפרוה שרים -
וכי חפירה היתה שם?
אלא שנתנה בזכות [אבות] שנקראו שרים, שנאמר: פתח צור ויזובו מים וגו' כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו.

...

ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו -
זהו שאמר הכתוב: אשרי אדם מפחד תמיד וגו' - כך מדת הצדיקים: אע"פ שהקב"ה מבטיחן אין פורקין יראה מהם.
וכן ביעקב כתיב: וירא יעקב, למה נתירא?
אמר: שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום.
וכתיב: ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך והניחני הקב"ה.
ואף משה תפס את היראה, ולמה נתירא?
אמר: שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעבירה?
אמר ליה הקב"ה: אל תירא [כולן השלימו בצדק. אל תירא ] - שלא עמד בעולם גבור קשה ממנו, שנאמר: כי רק עוג מלך הבשן וגו' והוא נשאר מהגבורים שהרגו אמרפל וחבריו, שנאמר: ויכו את רפאים וגו', וזה פסולת שלהם כפריצי זיתים (שיוצאין) הפליטין מתחת הגפת, שנאמר: ויבא הפליט - זה עוג. וכונתו היתה שיצא אברהם ויהרג.
נתן לו הקב"ה שכר רגליו וחיה (הרבה) [כל אותן] שנים, עד שנפל ביד בניו. כשבא משה לעשות עמו מלחמה, נתירא ממנו.
אמר: אני בן ק"כ שנים והוא בן ת"ק שנה, אילולי שיש לו זכות, לא חיה כל אלו השנים.
אמר הקב"ה למשה: אל תירא אותו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=21&mefaresh=shimoni

פרשת בלק

במדבר כב:

תשסח: מפני מה נתנבה בלעם?
מפני שעתידין אומות העולם לומר ליום הדין: רבונו של עולם, אלו נתן לנו נביא כמשה כבר קבלנו תורתך, לפיכך נתן להם בלעם בן בעור שישמעו לו בחכמתו יותר ממשה.
במשה יתר אות אחת, בבלעם חסר אות אחת.
במשה חסר דבר אחד,
בבלעם יתר דבר אחד.

במשה כתיב: ויקרא אל משה.
בבלעם כתיב: ויקר אלהים אל בלעם.

במשה כתיב: הודיעני נא את דרכך,
בבלעם כתיב: ויודע דעת עליון.

...

ויאמר מואב אל זקני מדין -
מה טיבן של זקני מדיו כאן?
כיון שהיו רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך כל הארץ, אמרו: מנהיג שלהן במדין נתגדל, נדע בהם מה מדתו,
אמרו להן זקני מדין: [אין כחו אלא בפיו,
א"ל: אף אנו נבוא כנגדן באדם שכחו בפיו, ויאמר מואב אל זקני מדין וגו'] - והלא אתה מוצא שמואבים נלחמים עם המדינים, שנאמר: המכה את מדיון בשדה מואב והשנאה ביניהם מעולם?!
משל לשני כלבים שהיו נובחין זה בזה. בא זאב על אחד מהן, אמר האחד: אם איני עוזרו, היום הורג את זה ולמחר יבא עלי.
לפיכך נתחברו מואב עם מדין, היינו דאמרי אינשי: כרכושתא ושונרא עבוד הלולא מתרבא דבישא גדא.

...

ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם -
אמר ליה: אם כן אקללם במקומי.
אמר ליה: לא תאר את העם,
אמר ליה: אברכם,
אמר ליה: אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא.
אומרים לצרעה: לא מן דובשיך ולא מן עוקציך.

אמר רב [נחמן]:
חוצפא אפילו קמי שמיא מהניא, מעיקרא כתיב: לא תלך עמהם,
ולבסוף כתיב: לך עם האנשים.

רב ששת אמר:
חוצפא מלכותא בלא תגא היא, שנאמר: ואנכי היום רך ומשוח מלך וגו'.

אמר רבי אלעזר:
מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
מן התורה, דכתיב: לא תלך עמהם.
וכתיב: קום לך אתם.

מן הנביאים, דכתיב: אני ה' אלהיך מלמדיך להועיל מדריכך בדרך תלך.
מן הכתובים, דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן.

...

ויען בלעם ויאמר אל (שרי) [עבדי] בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו' -
מכאן אתה למד, שהיה בו: רוח גבוהה, עין רעה ונפש רחבה.
עין רעה, שנאמר: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו.
רוח גבוהה, מאן ה' לתתי להלוך עמכם.
ונפש רחבה, אם יתן לי בלק וכו'.

...

כתיב: ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר וגו' ויוסף מלאך ה' עבור - מה ראה לקדמו שלש פעמים?
[עד שלא נראה לו סימנים של אבות הראה לו]:
עמד לו בראשונה והיה ריוח מכאן ומכאן, שנאמר: ותט האתון מן הדרך.
בשניה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד.
בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאול.
ומה היו הסימנין האלו?
בקש לקלל בניו של אברהם אבינו והיה מוצא בני ישמעאל ובני קטורה מכאן ומכאן,
ואם בקש לקלל בניו של יצחק, היה מוצא לצד אחד עשו, זהו ותלחץ אל הקיר,
אלא על בניו של יעקב לא מצא בהן פסולת ליגע בהן, לכך כתיב בשלישית: במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל [במקום צר זה יעקב, דכתיב: ויירא יעקב מאד ויצר לו].

...

ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי היכיתני זה שלש רגלים -
רמזה לו אתה מבקש לעקור אומר החוגגת שלש רגלים בשנה.

...

אלא מאי דעת עליון?
שיודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה, והיינו דאמר ליה נביא לישראל: עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו'.
מאי למען דעת צדקות ה'.
א"ל הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם, שאלמלי כעסתי עליכם בימי בלעם הרשע לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, והיינו דאמר לו בלעם לבלק: מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' ללמלד שאותו היום לא זעם ה'.

...

ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל -
בלק היה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם שהיה בלעם נמשך אחריו כסומא.
למה היו שניהן דומים?
לאחד שהיה בידו סכין ואינו מכיר את הפרקים וחברו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין.
[כך] בלק רואה את המקומות שישראל נופלין בהן, שנאמר: ויעלהו במות בעל (פעור) שראה שישראל נופלין שם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=22&mefaresh=shimoni

במדבר כג:

תשסח: ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות -
אמר רב יהודה אמר רב:
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק הרשע, זכה ויצאה ממנו רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק...

...

אמר רבי יוחנן:
בלעם חגר ברגלו אחת היה שנאמר: וילך שפי.
שמשון בשתי רגליו, שנאמר: שפיפון עלי ארח.
בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר: נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתם העין.

...

הן עם לבדד ישכון -
הן בלשון יונית אחד אינו מחשבן עם אומה אחרת, תדע לך שהוא כן, חשוב כל האותיות ותמצא כולן יש להן זוג וה"א ונו"ן אין להם זוג א' אחד ט' תשעה הרי עשרה. ב' שנים ח' שמונה הרי עשרה. א"ט ב"ח ג"ז ד"ו ה' אין לה זוג, וכן י"ץ כ"ף ל"ע מ"ס נ' אין לה זוג.

...

אמר רב:
כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול, אינו נחש.

...

תניא: ר"ש בן אלעזר אומר:
בית תינוק ואשה, אע"פ שאין נחש יש סימן.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=23&mefaresh=shimoni

במדבר כד:

תשע: מה טובו אהליך יעקב -
אמר רבי (אלעזר) [יוחנן]:
מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו.
בקש לומר לא יהא להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר: מה טובו אהליך יעקב.
בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם, אמר: משכנותיך ישראל.
לא תהא מלכותן מושכת - כנחלים נטיו.
לא יהא ריחן נודף - כאהלים נטע ה'.
לא יהא עליהם מלכים בעלי קומה - כארזים עלי מים.
לא יהא להם מלך בן מלך - יזל מים מדליו.
לא תהא מלכותן שולטת באומות - וזרעו במים רבים.
לא תהא מלכותן עזה - וירום מאגג מלכו.
לא תהא אימה למלכותן - ותנשא מלכותו.

אמר רבי אבא בר כהנא:
וכולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות, שנאמר: ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, קללה ולא קללות.

...

יזל מים מדליו -
זה מלכותו של שאול כדלי שיש לו הפסק.

וזרעו במים רבים -
זה מלכות דוד שאין לו הפסק לעולם ועד.

ועל ידי מה פסקה מלכות שאול?
על ידי אגג, שנאמר: וירם מאגג מלכו, אעפ"כ חוזרת ונשאת על ידי אסתר, שנאמר: ותנשא מלכותו.

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:
מאי דכתיב: נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא - טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע.
אחיה השילוני קללן בקנה, שנאמר: והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים - מה קנה אינו עומד אלא במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהן וכיון שדממו הרוחות עומד הקנה במקומו.
אבל בלעם הרשע ברכן בארז, מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו אינן מזיזות אותו ממקומו, וכיון שבאה רוח דרומית (או מערבית) הופכתו ועוקרתו על פניו.

...

לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך -
[עמך] לעם הזה מיבעי ליה?

אמר רבי אבא בר כהנא:
כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים.
אמר לו: אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והן מתאוין לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה: עשה להן (קעילין) [קלעים] מהר שלג עד בית הישימון וחושב בהן זונות, זקנה מבחוץ וילדה מבפנים, וימכרו להן כלי פשתן, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק, זקנה אומרת לו: אתה מבקש כלי פשתן?
זקנה אומרת לו בשוה, וילדה בפחות. שנים ושלשה פעמים (אומרת לו בפחות).
מכאן ואילך אומרת לו: הרי אתה כבן בית, שב וברור לעצמך. וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה - ועדיין לא נאסר יינן של נכרים.
אמרו לו: רצונך שתשתה כוס של יין?
כיון ששתה בער בו, אמר לה: הִשָּׁמְעִי לי.
הוציאה יראתה מתוך חיקה, אומרת לו: עבוד לזה.
אומר לה: הרי יהודי אני.
אומרת לו: ומה איכפת לך, כלום מבקשים ממך אלא פיעור.
כיון שפוער אומרת לו: אין אני מניחתך עד שתכפור בתורת משה רבך, שנאמר: המה באו בעל פעור וינזרו לבשת.

...

ויקם בלעם וילך -
מלמד שנסתלקה הימנו רוח הקדש. ומאותה שעה נסתלקה רוח הקודש מאומות העולם, שבקש משה רחמים עליה, שנאמר: ובמה יודע אפוא.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=24&mefaresh=shimoni

פרשת פנחס

במדבר כה:

תשעא: אמר רבי שמעון בן לקיש:
פינחס הוא אליהו.
א"ל הקב"ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים.

...

שבעה אבות כורתי ברית. אלו הן:
אברהם,
יצחק,
ויעקב,
משה,
ואהרן,
פינחס,
ודוד.

באברהם, כתיב: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית.
ביצחק, כתיב: ואת בריתי אקים את יצחק.
ביעקב, כתיב: וזכרתי את בריתי יעקוב.
במשה, כתיב: כרתי אתך ברית.
באהרן, כתיב: בריתי היתה אתו.
בפינחס, כתיב: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית.
בדוד, כתיב: כרתי ברית לבחירי.

ושם איש ישראל המוכה -
כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם.
פינחס פרסמו לשבח, עליו נאמר: זכר צדיק לברכה,
זמרי לגנאי ושם רשעים ירקב.

...

ושם האשה המוכה -
אמר רב ששת:
לא כזבי שמה אלא שוילנאי שמה, ולמה נקרא שמה כזבי?
שכזבה באביה...

...

תשעג: צרור את המדינים -
למה?
כי צוררים הם לכם.

מכאן אמרו חכמים:
אם בא להרגך השכם להרגו.

רבי שמעון אומר:
[מנין אתה אומר] שכל המחטיא את האדם יותר [קשה] מן ההורגו?
שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא.

שתי אומות קדמו ישראל בחרב:
מצרים, שנאמר: ארדוף אשיג וגו' אריק חרבי.
אדום, ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך.

ושתים בעבירה:
מואב,
ועמון.
על אלו שקדמום בחרב כתיב: לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי.
ועל אלו שקדמום בעבירה, כתיב: לא יבא עמוני ומואבי.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=25&mefaresh=shimoni

במדבר כו:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=26&mefaresh=shimoni

במדבר כז:

תשעג: תניא: בנות צלפחד חכמניות היו, דרשניות היו, צדקניות היו.
חכמניות היו - שלפי שעה דברו, מלמד שאותו היום היה משה יושב ודורש בפרשת יבמין, אמרו לו: אם כבן אנו - נירש כבן, ואם לאו - תתיבם אמנו, מיד ויקרב משה את משפטן.

דרשניות היו - היו דורשות ואומרות: אלו היה לו בן לא דברנו.
והתניא: בת?
הכי קאמר: אלו היה לו בת לבן לא דברנו.

צדקניות היו - שלא נשאו אלא להגון להם.

...

דתניא: אבינו מת במדבר - זה צלפחד...

...

ותקרבנה -
הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולן:
נח - עומד בדור המבול, זכה ליטול שכר כולן.
אברם - עומד בדור הפלגה - זכה ליטול שכר כולן.
אלו עומדים בדור המדבר - זכו ליטול שכר כולן.
ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה, בשעה שאמרו ישראל: נתנה ראש אמר להן משה: והלא ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ?!
אמרו: יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ, שנאמר: עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן, אלא הפרו תורתך עת לעשות לה'...

...

תשעד: ויאמר ה' אל משה לאמר כן בנות צלפחד דוברות -
יפה תבעו בנות צלפחד, שכך כתובה פ' זו לפני במרום. אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו. כיוצא בו אתה אומר: כן מטה בני יוסף דוברים.
כיוצא בדבר אתה אומר: ויאמר ה' סלחתי כדברך.
עתידין אומות העולם לומר: אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו.

...

איש אשר רוח בו -
שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.

...

ונתתה מהודך עליו -
ולא כל הודך, נמצינו למדין פני משה - כפני חמה, ופני יהושע - כלבנה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=27&mefaresh=shimoni

במדבר כח:

תשעו: אמר רבי יצחק:
כתיב: את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפני השי"ת אכילה ושתיה?!
אם אומר אתה יש (לפני) אכילה ושתיה, למוד ממלאכיו וממשרתיו. מהיכן הן ניזונין?!

ר' יודן בשם רבי יצחק:
מזיו שכינה הן נזונין, דכתיב: באור פני מלך חיים.

רבי (אמי) [חגי] בשם ר' יצחק אמר:
כתיב: ואתה מחיה את כלם - אתה מחיה לכלם.

רבי שמעון בן לקיש אומר:
כתיב: עולת תמיד העשויה בהר סיני וגו', וכי יש לפניו אכילה ושתיה?
נלמוד ממשה, דכתיב: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וגו' חמתיה אכיל וחמתיה שתי?
והרי דברים קל וחומר:
ומה אם משה הלך בשליחותו ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ולפניו יש אכילה ושתיה?!

...

אמר רבי דוסא:
מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים, יתחילו להם מבראשית?
אלא אמר הקב"ה: מה הקרבנות טהורים אף התינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים.

...

שבעת ימים מצות יאכל -
למה נאמר?
לי שהוא אומר: שבעת ימים מצות תאכלו) - שומע אני כל מצה במשמע?
תלמוד לומר: לא תאכל עליו חמץ וגו' לחם עוני וגו' - לא אמרתי אלא בדבר הבא לידי מצה וחמץ אלו חמשת המינים ואלו הן:
החטין,
והשעורין,
והכוסמין,
ושבולת שועל,
ושיפון,
יצאו אורז ודוחן והפרגין והשומשמין שאינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=28&mefaresh=shimoni

במדבר כט:

תשפב: רבי ברכיה פתח:
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו - וכי כל החדשים אינן חדש?
אלא בַכֶּסֶא, ושאר חדשים אינן נכנסין אלא ליום חגנו, והלא ניסן חדש ונכסה ויש לו חג בפני עצמו?
אלא איזו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו?
זה תשרי.
תשרי כתיב על שם תישרי ותשבוק כל חובינו, אימתי?
בחדש השביעי.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=29&mefaresh=shimoni

פרשת מטות

במדבר ל:

תשפד: זה הדבר אשר צוה ה' -
מגיד שכשם שנתנבא משה בכה כך נתנבאו הנביאים בכה, ומוסיף עליהם משה שנאמר בו: זה הדבר. זה שאמר הכתוב: טוב אשר לא תדור משתדור וגו'.
אמר להם הקב"ה לישראל: הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן, שכל הפורץ בנדרים סופו למעול בשבועות, והמועל בשבועות כופר בי ואין לו מחילה לעולם, שנאמר: כי לא ינקה ה'. וכתוב אחד אומר: ונשבעת חי ה' וגו'.
אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי, אפילו באמת אין אתם רשאין לישבע בשמי, אלא אם כן יהיו בך כל המדות האלה, שנאמר: את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד וגו' ובשמו תשבע - עד שתהא כשלשה שנקראו יראי אלהים: אברהם, איוב, ויוסף.
אברהם דכתיב: כי ירא אלהים אתה,
באיוב כתיב: תם וישר וירא אלהים,
ביוסף כתיב: את האלהים אני ירא,
אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעשות מצות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר: אותו תעבוד ובו תדבק - וכי יכול אדם לידבק בשכינה, והלא כבר נאמר: ה' אלהיך אש אוכלה הוא?
אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו, זהו שנאמר עליו: ובו תדבק.
אם יש בך כל המדות הללו - אתה יכול להשבע, ואם לאו - אי אתה יכול להשבע.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=30&mefaresh=shimoni

במדבר לא:

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:
כשהלך פינחס למדין הוא וכל חיילותיו שהלכו עמו, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה, מפני שהוא משתמש בשם המפורש. אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה, אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו, עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד.
מיד נתן עליו פינחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו, שנאמר: ואת בלעם הרגו.
וכשם שעשה הקב"ה נקמה במואב ובמדין, כך עתיד הקב"ה לעשות נקמה באומות העולם, שנאמר: כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה:

...

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם -
מה היה דבר בלעם?
אמר להם: אפילו אתם מכנסין כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם, שמא מרובין אתם מן המצריים, שנאמר: ויקח שש מאות רכב בחור וגו'?!
אלא בואו ואני נותן לכם עצה מה תעשו, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא, העמידו להם נשיכם ובנותיכם לזמה, והן שטופים בזמה, ואלהיהן שולט בהן. שכל זמן שישראל עושין רצונו הוא נלחם להם, שנאמר: ה' ילחם לכם, ובזמן שאין עושין רצונו כביכול הוא נלחם בם, שנאמר: ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם.
ולא עוד, אלא שעושין את הרחמן אכזרי, שנאמר: היה ה' כאויב בלע ישראל.

...

תשפו: ויאמר אלעזר הכהן וגו' -
משה רבינו לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות.

ר' אלעזר בן עזריה אומר:
בשלשה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות.
כיוצא בדבר אתה אומר: ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, מה הוא אומר?
מדוע לא אכלתם.

כיוצא בדבר אתה אומר: ויאמר (משה) [להם] שמעו נא המורים, מהו אומר?
ויך את הסלע.

אף כאן אתה אומר: ויקצוף משה על פקודי החיל מהו אומר?
ויאמר אלעזר לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=31&mefaresh=shimoni

במדבר לב:

תשפו: שלש מתנות אלו נבראו בעולם:
חכמה,
וגבורה,
ועושר.
וכיון שלא באות מן הקב"ה סופן להפסק ממנו.

שני חכמים עמדו בעולם:
בלעם - מאומות העולם
ואחיתופל - מישראל.
ושניהם אבדו מהעולם הזה ומהעולם הבא.

שני עשירים עמדו בעולם:
קרח - מישראל
והמן - מאומות העולם
ושניהם אבדו מן העולם.

וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה גדול וחבבו את המקנה וישבו להם מעבר הירדן, לפיכך גלו תחלה, שנאמר: ויגלם לראובני ולגדי.

...

דבר אחר:
לב חכם לימינו - זה משה.
ולב כסיל לשמאלו - אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחבבו ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה: גדרות צאן נבנה למקננו פה ואחר כך ערים לטפנו.
אמר להם משה: אינו כך, אלא בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצאנכם, זה שאמר הכתוב: חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=32&mefaresh=shimoni

פרשת מסעי

במדבר לג:

תשפו: אלה מסעי בני ישראל -
אמר הקב"ה למשה: כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע.
משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מזכיר את המסעות, כאן ישנו, כאן הוקרנו, כאן חששת ראשך.
כך אמר הקב"ה למשה: מנה להם את כל המקומות [היכן הכעיסוני], לכך נאמר: אלה מסעי בני ישראל. זה שאמר הכתוב: נחית כצאן עמך - מה צאן אין מכניסין אותו לצל הקורה, כך ישראל ארבעים שנה לא נכנסו לצל הקורה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=33&mefaresh=shimoni

במדבר לד:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=34&mefaresh=shimoni

במדבר לה:

תשפז: ולא תקחו כופר לנפש רוצח -
לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין.

...

ולא תטמא את הארץ -
מגיד הכתוב ששפיכת דמים מטמא את הארץ ומסלקת את השכינה.

מפני שפיכת דמים חרב בית המקדש.

מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהם את חברו בתוך ארבע אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו.
בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם, ואמר: שמעוני אחינו בית ישראל, הרי הוא אומר: כי ימצא חלל באדמה וגו' בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה על ההיכל או על העזרות, געו כלם בבכיה. ואח"כ בא אביו של התינוק ואמר להם: אחינו, אני כפרתם, עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמאת, ללמדך: שטומאת סכינין קשה להן לישראל יותר משפיכות דמים.
וכן הוא אומר: וגם דם נקי שפך וגו'.

מכאן אמרו:

בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת מישראל ומקדש מיטמא.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=35&mefaresh=shimoni

במדבר לו:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=36&mefaresh=shimoni

מדרשים נבחרים מתוך ילקוט שמעוני לספר במדבר