תשובות

מאת: אראל

אל:

תודה רבה על ההתייחסות [רק הערה סגנונית קלה: המילים "מופרכת כמעט מאליה" מיותרות, אם יש לך נימוקים להפריך את הטענה תתחיל ישר מהנימוקים.]

לגבי הטענה הראשונה כתבת: " אין שום הגיון לפרש את דברי האלוקים באופן כזה שיחייב את בעל הבור לשלם את כל דמי השור שנפל לבור וגם להשאיר את הנבלה אצל הניזק, בניגוד לשאר תשלומי נזק שאין עליו לשלם אלא מה שהזיק ולא יותר מזה ". אכן לפי הגיון אנושי אתה צודק, אבל לא כל מה שכתוב בתורה (גם בדיני ממונות) מתאים להגיון אנושי. אילו היה כתוב בתורה דבר שמנוגד להגיון האנושי שלנו, היינו צריכים לבטל את דעתנו מפני דעת ה'. מכיוון שנכתב בפירוש "והמת יהיה לו" - למזיק (כפירוש רשב"ם), הרי שדין התורה אכן מתאים להגיון האנושי, אך זה לא מובן מאליו, ולכן המילים אינן מיותרות.

ועוד: גם אם נניח שדין התורה חייב להתאים להגיון האנושי שלנו, הרי עדיין היה אפשר לפרש (אילו לא היה כתוב "והמת יהיה לו") שהנבלה שייכת לניזק, ושהמזיק צריך להוסיף עליה את דמי הנזק, כך שפחת הנבלה לניזק. אך מאחר שכתוב "והמת יהיה לו" - למזיק (כפירוש רשב"ם), הרי שהמזיק צריך לשלם שור שלם, ופחת הנבלה למזיק [זו הטענה השניה, שכתבת שלא הבנת].

לגבי הטענה השלישית, לא דייקת בדברי, לא טענתי שצריך לדרוש מהמילים "והמת יהיה לו" דווקא את הדרשה של רבא, אלא הבאתי את דברי רבא כדוגמה בלבד, דוגמה לכך שאפשר לדרוש ממילים אלו דרשות שונות. רבא עצמו דרש שתי דרשות, ובוודאי ישנן דרשות אפשריות נוספות, ולכן המילים אינן מיותרות, ואי אפשר להוכיח מהן דבר העומד בניגוד לפשט הפסוק, שהרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", דרשות יכולות רק להוסיף על הפשט ולא לסתור אותו.

מה שכתבת: " אתה הבנת שחז"ל באו לחדש שהמזיק יכול לתת את הנבילה לניזק כחלק מתשלומי הנזק " - לא הבנתי מניין לך שהבנתי כך, הרי מלכתחילה הדגשתי ש"מטרת הסוגיה היא להוכיח, שהניזק הוא זה שמקבל את הנבלה, והוא זה שצריך לטפל במכירתה, והמזיק צריך לשלם רק את ההפרש בין מחיר הנבלה לבין מחיר הבהמה כשהיתה בחיים, כלומר, רק את הפחת".

מה שהסברת בשם "הכתב והקבלה": " גם רבא, שהסביר את המילים והמת יהיה לו שבאות להוציא שור פסולי המוקדשין, זה רק בעקבות הדרשה הקודמת שוהמת יהיה לו לניזק, שכיון שפירוש הדרשה שוהמת יהיה לו לניזק הוא שעל הניזק לטפל בנבילה, ממילא שור פסולי המוקדשין שאין לניזק אפשרות לטפל בנבילה, משום שהיא אסורה בהנאה, על זה אין למזיק חיוב תשלומין כלל " לא ברור לי, הרי אותו הדבר בדיוק אפשר לדרוש אם מפרשים "והמת יהיה לו" - למזיק, וממילא, שור פסולי המוקדשין, שאין *למזיק* אפשרות לטפל בנבלה משום שהיא אסורה בהנאה, על זה אין למזיק חיוב תשלומין כלל. כך שהדרשה של רבא עומדת בפני עצמה ואינה תלויה בדרשת המכילתא.