תגובה ל: לא יסור שבט מיהודה

מאת: יעל-ג

אל:

הרב חנן פורת עסק בנושא ב"מעט מן האור", י"ז בכסלו תשס"ג. העתקתי לכאן חלק מהדברים:

"...דומה שהמפתח נעוץ בדבריו המופלאים של יהונתן בן שאול, בעת פגישתו האחרונה עם דוד במדבר זיף בחורשה:
"אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי
ואתה תמלוך על ישראל, ואנכי אהיה לך למשנה
וגם שאול אבי יודע כן" (שמואל א' כ"ג, י"ז).
יהונתן האוהב את דוד "אהבה שאינה תלויה בדבר", בוודאי אינו מחפש לעצמו 'ג'ובים', ודבריו הטהורים נועדו להאיר את ה'מודל' הראוי לאיחוד הכוחות בין בני רחל ולאה:
מלך - מיהודה, ומשנה למלך - מבנימין.

ואכן "מודל ממלכתי" מעין זה מצוי גם בהשגת הראב"ד על הרמב"ם בהלכות מלכים א', ט' ביחס לאפשרות שילוב בין מלכות בית דוד ובית ירבעם מזרע יוסף, וכך כותב הראב"ד:
"אלא ודאי אילו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים, לא היתה המלכות פוסקת מזרעו, אבל היתה שניה למלכות בית דוד כגון 'קיסר ופלג קיסר'".
אלא שכאן יש להוסיף ולהדגיש, כי הנכונות להיות 'פלג קיסר', היתה מחייבת את ירבעם להכיר - מתוך ענווה - בעליונות מלכות בית דוד ובדבר זה נכשל, כדברי התלמוד:
"מלמד שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? אמר לו: בן ישי בראש. אמר לו: אם כך איני רוצה (סנהדרין ק"ב ע"א).

אך כשם שגאוותו של שאול מנעה את איחוד הכוחות, כך גם קנאתו של שאול בדוד הרסה את השותפות ביניהם, ורק יהונתן בן שאול בענוותנותו הגדולה ראוי היה לבנות את המלכות האידאלית עם דוד יחדיו ועל כן נכרתה ביניהם ברית עולם בחורשה: "ויכרתו ברית שניהם לפני ד'".
ברית זו, אשר לה עֵד רבונו של עולם, לא בטלה מעולם, ואנו מובטחים ועומדים שעוד תשוב ותופיע, כי יסודה ב'אהבה שאינה תלויה' ואהבה זו אינה בטלה לעולם (אבות ה', ט"ז)."