קוד: ביאור:משלי יח10 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יח10: "מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב
"
כשאדם פועל לשם ה', למען ערך גדול ונשגב יותר מחייו האישיים, הוא מתחזק כמו מגדל עוז מבוצר, ויש לו כוח לרוץ במהירות אל שדה הקרב ולהישגב, להתגבר גם על אויבים גדולים וחזקים יותר ממנו.
/ כמו מגדל עוז מבוצר, כך גם שם ה' שומר על האדם כאשר הוא שם אותו מול עיניו; אולם בניגוד למגדל עוז, המגן על האדם רק כשהוא נמצא בתוכו, שם ה' מאפשר לצדיק לרוץ ולהישאר מוגן ונשגב.
מה המשמעות של שם ה' בפסוק זה, ואיך אפשר לרוץ בו?
1. הביטוי
מגדל עוז שם ה' מזכיר את מגדל בבל,
בראשית יא4: "וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר
וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם,
וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
":
"מול
המגדל האנושי, בא המגדל האלוהי... מול ה'שם' שרוצים בני האדם לעשות לעצמם,
יש את "שם ה". ואחרון – מול "פן נפוץ..." בא "בו ירוץ" וזה לא רק חרוז אלא
הרץ פונה אל המרחבים, ממש כמו הנפוץ... אם כך, המסר הוא כי אל לו לאדם
להעמיד את עצמו במרכז ההוויה ולא לבטוח בעצמו, שהרי זה כעבודת אלילים ממש
" (חגי הופר,
מגדל בבל - קריאה סמלית).
מגדל בבל האנושי נבנה כדי לעשות שם לאדם, והוא גורם לקיבעון - פן נפוץ; לעומת זאת, שם ה' הוא מגדל עז המעודד את הצדיק לרוץ ולהתפתח.
2. אפשר לפרש את הפסוק בעזרת הקבלה לסיפור אחר על אדם שרץ בשם ה', שמ"א יז22-51: "וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים,
וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי 'אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ
בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ'...וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד, וַיְמַהֵר דָּוִד
וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי...
וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁו
"
דוד מדגיש שהוא נלחם בשם ה': זו אינה מלחמה פרטית או לאומית, אלא מלחמה לכבוד ה', נגד גוליית שחירף את ה'.
אותה רוח לחימה בשם ה' הייתה עבורו כמו מגדל עוז: היא נתנה לו כוח להתמודד עם גוליית, שהיה גבוה כמו מגדל.
אותה רוח לחימה נתנה לו את הכוח לרוץ שלוש פעמים, מתחילת הסיפור ועד סופו; ובסופו של דבר הוא גם נשגב = התחזק וניצח את אויבו.
לפי זה, משמעות הפסוק במשלי היא: כאשר אדם פועל בשם ה' ולכבוד ה', הוא מקבל כוח וגבורה כמו מגדל חזק ומבוצר, ובעזרתו הוא יכול לפעול במהירות ולהתגבר על אויביו. שם ה' מסמל את אהבת ה'
(כמו הביטוי בלשון ימינו: "לשם שמיים
"). אדם ש
רץ בשם ה' הוא אדם שמתכוון, תוך כדי שהוא רץ לבצע את
משימתו, שהמעשה שלו יביא כבוד ונחת רוח לה', ואינו חושב על התועלת האישית
שלו.
רעיון דומה חוזר בסיפורים נוספים בתנ"ך, לדוגמה,
במלחמת אהוד השופט בעגלון מלך מואב,
שופטים ג20: "וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו... וַיֹּאמֶר אֵהוּד 'דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ!'...
" - אהוד נכנס לחדרו הפרטי של מלך מואב, וכשהיו לבדם, קרא אליו
בשם ה', "דבר אלהים
לי אליך!", שלף את חרבו, הרג את המלך
ורץ בחזרה לארץ ישראל, שם אסף את בני
ישראל ופתח במלחמת השחרור מהשיעבוד המואבי (פירוט). גם במקרה זה, שם אלהים היה מגדל עוז, שאפשר לעם ישראל להתגבר על המואבים החזקים מהם.
3. ויש שפירשו, ששם ה' מסמל את הבטחון בה': "משען
שם ה' הוא
כמגדל חזק ועוד יותר, כי המתחזק
במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה, אבל במשען שם ה'
ירוץ
הצדיק בכל מקום שירצה
ומתחזק שם
"
(מצודות). פירוש זה מתאים לפסוק נוסף שבו נזכר השורש
שגב,
משלי כט25: "חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, וּבוֹטֵחַ בה'
יְשֻׂגָּב
" (פירוט).
לפי אותו פירוש, אפשר לפרש שהריצה מסמלת גם קיום של מצוות בזריזות: "בבטחון
ה' יתברך יימצא כוח בנפש הצדיק
לרוץ... כי יחליף כוח לטרוח ולעבוד גם לילה גם יומם לפני השם ולא
ילאה, כי ליבו בטוח בשם ויודע כי נאמן בעל מלאכתו לשלם שכר פעולתו, על כן
יהיו ימי העבודה בעיניו כימים אחדים...
"
(הרב יונה גירונדי, ודומה לזה הגר"א). פירוש זה מתאים לפסוק נוסף שבו נזכרה
ריצה,
ישעיהו מ31: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים;
יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ
"
4. ויש שפירשו ששם ה' מסמל את התפילה, שבה מזכירים את שם ה': "ייוושע האדם מן הצרה בזכרו
שם ה'
ובהתפללו לפניו... ולא יירא מן המכשול
"
(הרב יונה גירונדי). פירוש זה מתאים לפסוק נוסף המדבר על התגברות על אויבים חזקים,
תהלים כ8-9: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ
בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד
".
5. ויש שפירשו ששם ה' מסמל דווקא את הדבקות השכלית-העיונית במחשבות על ה': "ודבקות האדם בו הוא מצד השגתו לפי מה
שאפשר מנימוס הנמצאות המושכלות אל השם יתברך, אשר שפע ממנו מציאותו בבריאתו
העולם, ובו הוא עומד תמיד, כי הוא שמו, על הצד שביארנו בספר מלחמות ה'...
"
(רלב"ג). פירוש זה מתאים לפסוק נוסף שבו נזכרה
ריצה,
משלי ד12: "בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הוריתיך... בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם
תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל
" (פירוט).
6. ואפשר גם לפרש
שם ה' במשמעות מוחשית - האותיות של שם ה'. אדם צדיק רואה
תמיד את האותיות של שם ה' מול עיניו, גם כאשר הוא רץ וממהר לעסקיו, כך שבכל
מעשיו הוא מודע לנוכחות של ה'. המודעות התמידית הזאת מזכה אותו בהגנה
ובעוצמה מאת ה' -
ונשגב. פירוש זה מתאים לדבריו של דוד ב
תהלים טז8: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט
" - אני תמיד משווה את שם ה' מול עיניי, וכך אינני מתמוטט (ראו גם
שם ה' מול העיניים).
-
עוז = ביצור והגנה, או מרץ להתקפה. מגדל עוז נזכר גם בפסוקים נוספים:
וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר, וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל"
כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי, מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב"
בו ירוץ צדיק - למה דווקא צדיק?
1. כי לא כל אחד רשאי לפעול בשם ה' - רק אדם
צדיק
= הנותן לכל אחד את המגיע לו ואינו לוקח את שאינו מגיע לו: "מי שיש לו עוונות - יש לו לפחד מעוונותיו... כי עניין הביטחון - ליראים על דרך אחת, וליתר העם על דרך אחרת
"
(הרב יונה גירונדי, פירוש שני).
מי שאינו צדיק, צריך קודם-כל לשפר את מעשיו כך שיהיה צדיק, ורק אחר-כך להתחבר אל ה', שהרי,
משלי טו8: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה', וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ
" (פירוט).
2. ויש שפירשו להיפך, אדם הבוטח בה' נחשב צדיק: "והזכיר כי הבוטח בה' - צדיק ייאמר לו, כי הביטחון - מן המדרגות העליונות במידת היראה
"
(הרב יונה גירונדי, פירוש ראשון).
-
ביטויים דומים נזכרו בפסוק הבא,
משלי יח11: "הוֹן עָשִׁיר
קִרְיַת עֻזּוֹ, וּכְחוֹמָה
נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ
". יש שפירשו שהפסוק נכתב כאן על-דרך הניגוד: בניגוד לשם ה', שהוא
מגדל עוז הנותן
שגב, ההון של העשיר הוא
קרית עֻזּוֹ - רק בעיניו זו קרית עוז;
וכחומה נשגבה רק
במשכיתו - במחשבתו ודמיונו (פירוט).