בדברים לא ייווסר עבד

לפעמים אי אפשר להסתפק בדיבור בלבד - לא את כולם אפשר לשכנע בדיבורים, כי לפעמים יבין ואין מענה - למרות שיבין את הדברים, לא יגלה ענוה ולא ישנה את דרכו.

הפסוק מדבר על עבד, אולם חז"ל פירשו שזה יכול להיות כל אדם - שהרי כל אדם עלול להיות לפעמים עבד לתאוות. לדוגמה:

1. בתלמוד ישנה הלכה, שבמקרים מסויימים, אדם חייב לתת גט לאשתו. האמורא רב נחמן העלה את ההשערה, שבמקרים מסויימים אפשר להסתפק ב"כפייה" מילולית, כלומר להוכיח ולייסר את האדם בדברים, עד שיסכים לתת גט לאשתו; אולם אולם האמורא רבי אבא דחה את ההשערה הזאת, שכן בדברים לא ייווסר עבד. (בבלי כתובות עז.). וכך פירש רש"י על הפסוק: "ולא דבר עם עבד ממש, אלא על כל הממרים דברי השופטים" (רש"י), "מי שמשועבד לתאוותו ורצונו, לא יושפע מדברים בעלמא לתקן את מעשיו, ובכגון זה צריכין להשתמש אפילו באלימות" (דברי יעקב).

2. במדרש קישרו את הפסוק לפסוק אחר, שנזכר בקשר לשליחותו של משה אל פרעה, שמות ד10: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ, כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". לפי חכמי המדרש, טענתו של משה היא, שפרעה הוא עבד לתאוותיו, ולכן הדיבורים של משה לא ישכנעו אותו: "אמר משה: אני איני איש של דברים, ואיני רואה כאן דברים, כי האדם שאני הולך אצלו עבד הוא, ואינו מקבל מוסר, שנאמר בדברים לא יוסר עבד" (רבי פינחס הכהן, שמות רבה ג יד). ותשובתו של ה' היא, בהמשך: "ואת המטה הזה תקח בידך - אמרת לא איש דברים אנכי - בדברים לא יוסר עבד; מה עושין לעבד? רודין אותו במקל; כך, אתה קח את המטה שתייסרנו בו" (שמות רבה ג יז), "אמר לו משה: ריבונו של עולם, איני משלחו בדברים, שנאמר: בדברים לא יוסר עבד!... אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, אתה תדבר ואני מביא מכה" (מדרש תנחומא וארא).

מה זה ואין מענה?

1. מענה מלשון תשובה: "כי אע"פ שיבין דברי המוסר, אין מענה בפיו לומר 'אעזוב דרכי'" (מצודות);

2. מענה מלשון שיתוף פעולה, כמו בהושע ב23-24: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם ה', אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם, וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר, וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל"

3. מענה מלשון ענוה וקבלת הדין: "והגם שמותר לו מן הבהמה, כי יבין הדבר, בכל זה אין מענה, הדבור לא יכניע אותו, רק השוט והשבט. והמליצה מי שהוא כעבד הבלתי עובד, רק מיראת עונש, לא יכנע עד יקבל עונש" (מלבי"ם);

4. מענה מלשון עינוי - מי שמבין, אין צורך לענות אותו: "מי שהוא עבד תאותו, לא יקנה המוסר בדברים, אבל יצטרך שיכוהו בשבט ובמה שידמה לו; ואמנם, כאשר יבין האיש, הנה לא יצטרך בקנין המוסר אפילו מענה ודבור, כי יספיק לו מעט רמז או גערה חלושה, כאמרו "תחת גערה במבין"" (רלב"ג), ע"פ משלי יז10: "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" (פירוט).