מלוה ה' חונן דל, וגמולו ישלם לו

בפסוקים נוספים נאמר שה' יברך את מי שיעזור לעני:

• לגבי מצוות ההלוואה לפני שנת השמיטה,  דברים טו10: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (פירוט).
• תהלים קיב9: "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד".
• משלי יא24: "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר" (פירוט).
• משלי כח27: "נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר, וּמַעְלִים עֵינָיו רַב מְאֵרוֹת" (פירוט).
• קהלת יא1: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (פירוט).

אולם הפסוק שלנו מוסיף עליהם:

• גמול = מידה כנגד מידה; הפסוק מדגיש, שה' יגמול לנותן באותה מידה, שהרי המתנה לעני היא כמו הלוואה, והלוואה יש להחזיר במלואה.
• נאמר במשלי כב7: "עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל וְעֶבֶד לוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה" (פירוט), ודרשו חז"ל: "מאי דכתיב מלוה ה' חונן דל - אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו: כביכול עבד לוה לאיש מלוה!" (רבי יוחנן, בבלי בבא בתרא י א; וראו גם שמות רבה לא יב, ויקרא רבה לד ב).

וכן הובא ב"אורחות צדיקים": "המתנה, במקום שהיא ראויה, כגון צדקה לעניים יראי שמים – אותה המתנה היא מטמון ספון, שאינה נאבדת באריכות הימים, אך היא עומדת כל הימים. וזו היא כוונת שלמה המלך עליו השלום, שאמר (קהלת יא א): "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו ". ופשט הפסוק דבר על הנדיבות, כי מי שזורע חסד – קוצר תבואתו. ומי שיש בו המידה הזאת הוא מתעשר, כמו שנאמר (משלי יא כד) "יש מפזר - ונוסף עוד "; עוד כתיב (שם כח כז): "נותן לרש – אין מחסור ". ואמר דוד על האנשים הנדיבים (תהלים קיב ט): "פִזַר נתן לאביונים – צדקתו עמידת לעד ". והמידה החשובה הזאת הלוואה היא אצל הבורא יתברך, שנאמר (משלי יט יז): "מלוה יי חונן דל "." (ספר המידות השלם שער הנדיבות) 

בסוף המדרש על פסוק זה נאמר: "אמר רבי ישמעאל: כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, ואם עשית כן - אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ואל תתאוה לשולחן של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם, וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, שנאמר וגמולו ישלם לו." (מדרש משלי). לכאורה הקטע עוסק בלימוד תורה, ואין קשר בינו לבין הפסוק שלנו העוסק בעזרה לנזקקים; ייתכן שהמדרש בא ללמד, שגם כדי לעסוק בחסד כראוי, יש לחיות בצמצום ולהסתפק במועט.