אל תט ימין ושמאל, הסר רגלך מרע

אנשים רבים מציבים את עצמם באחד משני הצדדים של המפה הפוליטית - הם אומרים "אני ימני" או "אני שמאלני", וכל המחשבות הדיבורים והמעשים שלהם בכל נושא ספציפי נקבעים על-פי הגדרה זו. למשל, אם אדם הגדיר את עצמו כימני, אז הוא יקרא רק עיתון ימני שמציג את העובדות מנקודת מבט ימנית; בכל פעם שיתקיימו בחירות לתפקיד ציבורי כלשהו, הוא יתמוך אוטומטית במועמד הימני; בכל פעם שאיש ציבור נחשד בשחיתות, הוא יטען שזו עלילת שווא (אם הנחשד הוא ימני) או שזה עונש צודק (אם הנחשד הוא שמאלני), וכן הלאה.

ספר משלי מלמד, שהאדם לא צריך להציב את עצמו באף צד, כי הנטיה לכל אחד משני הקצוות היא רעה: אל תט ימין ושמאל, הסר רגלך מרע.

אין זה אומר שצריך לתמוך דווקא במפלגה שמגדירה את עצמה כ"מרכז", שכן ההגדרה הפוליטית של "מרכז" היא יחסית, מפלגה יכולה להגדיר את עצמה כ"מרכז" כאשר למעשה היא "שמאל" או "ימין". הפסוק אינו מתיימר לתת הגדרה מדוייקת למיקומה של נקודת האמצע, הוא אינו מתייחס לתוצאה הסופית אלא לתהליך שלפיו אדם מחליט באיזו דעה לתמוך. הפסוק אינו אומר על דרך החיוב "לך באמצע" אלא על דרך השלילה "אל תט ימין ושמאל": אל תשים את עצמך מראש באף אחד משני הקצוות. דע שבכל אחד משני הקצוות יש טוב ורע, בדוק תמיד בכל מקרה לגופו מה טוב ומה רע בכל אחד מהקצוות, בחר את הטוב מביניהם ו"הסר רגלך מרע".

ניתן לפרש לפי רעיון זה גם את הפסוקים הקודמים בפרק ד, פסוקים 23-27, המציינים כמה איברי גוף שונים שבהם יש לשמור על איזון:

משלי ד23: "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים" - לב הוא מקום המחשבות והרגשות;   איזון מתחיל מהלב - סגנון חשיבה מאוזן, המביא בחשבון את כל הצדדים של כל עניין. לכן, כדי לחיות חיים מאוזנים, יש לשמור על הלב מכל משמר (פירוט).

משלי ד24: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשוּת פֶה, ולְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ" - פה ושפתיים הם משל לדיבור. עיקש הוא עקום וקשה;   נלוז הוא עקום ונסתר;   והפסוק מלמד שיש להימנע משני סוגי הדיבור העקומים הללו, לשמור על איזון בדיבור, לא לדבר באופן קיצוני וחד-צדדי, לא להחליט ש"אם אני שמאלני - אני חייב תמיד להביע דעות שמאלניות" או להיפך. הפסוק מלמד גם על חשיבות האיזון בסגנון הדיבור - לא לעקם את כוח הדיבור לאחד משני הקצוות: לא לדבר הרבה או מעט מדי, מהר או לאט מדי, חזק או חלש מדי, וכו' (פירוט).

משלי ד25: "עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ" - נוכח הוא נכון וישר;   נגד הוא מול העיניים;   והפסוק מלמד שיש לשמור על איזון בראיית המציאות - להסתכל על המציאות במבט ישר ואמיתי, לראות את כל העובדות ולא רק את העובדות שמתאימות לצד מסויים. לדוגמה, נניח שאנחנו דנים בשאלה "האם להתפשר עם האויב תמורת שלום". מי שהולך בדרך קיצונית, יביא עובדות הסטוריות שמוכיחות שהתפשרות אכן מועילה/מזיקה (בהתאם לדעה שהוא רוצה להוכיח), ויתעלם מעובדות אחרות. מי שהולך בדרך האמצע, יביא את כל העובדות שבידיו וינסה לגבש כלל - מתי פשרות מועילות ומתי הן מזיקות. ייתכן ששני אנשים יילכו בדרך האמצע ויגיעו למסקנות מנוגדות, ובכל זאת יהיה אפשר לראות בבירור שהם נוקטים בשיטת "דרך האמצע" לפי הגישה שלהם לבירור השאלה. ניתן גם לפרש שהפסוק מלמד על איזון במידות ותכונות הנפש, המשתקפות בעיניים ובעפעפיים (פירוט). 

משלי ד26: "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכּנֹוּ" - פֶּלֶס הוא לשון המאזניים, וגם משל לאיזון;   כַּן הוא בסיס, וגם משל ליציבות;   והפסוק מלמד, שיש לשמור על איזון בהתנהגות ובהרגלים: "כללו של דבר, יילך במידה הבינונית שבכל דעה ודעה, עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות. והוא ששלמה אמר: פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו" (הרמב"ם בהלכות דעות ב ז, על פסוק 26), וכן לשמור על סדר יום מאוזן (פירוט).

משלי ד27: "אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע" - סיכום לכל הקטע - "ענין ההבטה וההשקפה המוטלת עליו בעיני בחינתו הוא שישמר מהימין והשמאל בכוונותיו, שהם קצות היתרון והחסרון אשר בכל המדות, רק שיכוין אל חוט השערה אשר באמצע, ולא יחטיא. לפי שכל אחת מהקצוות הוא הרע, והאמצע לבדו הוא הנכון..." (עקדת יצחק עב), "אל תט ימין ושמאל - שצריך ליזהר לכתחילה שלא יסור מקו האמצעי לא לימין ולא לשמאל, לא לצד התוספת ולא לצד המגרעת, ובזה תסיר רגלך מרע" (מלבי"ם על פסוק 27).