כי אם לבינה תקרא, לתבונה תתן קולך

מדוע נאמר שיש לקרוא לבינה? והרי בינה היא כישרון פנימי - הכישרון לחשוב להסיק מסקנות בלב, כמו שנאמר בפסוקים רבים ואף בפרקנו בפסוק 2: "תטה לבך לתבונה". אם כך, מדוע נאמר שיש לקרוא לתבונה בקול רם, כמו שקוראים לדבר חיצוני? המפרשים הציעו כמה תשובות:

1. הקריאה בפסוק זה היא קריאה אל ה':    אם לבינה תקרא = אם תקרא אל ה' כדי שייתן לך בינה;   לתבונה תתן קולך = אם תתן קולך אל ה' כדי שייתן לך תבונה;   אז תבין יראת ה'... כי ה' יתן חכמה... = כי ה' ישמע את תפילתך וייתן לך את בקשתך (ע"פ רבי יונה גירונדי).

- אולם, לפי זה היה ראוי להזכיר את שם ה' בפסוק (למשל "אם לבינה תקרא אל ה'...").    בפסוקים אחרים שבהם נזכרת "קריאה" או "נתינת קול", הכוונה לקריאה בקול רם ולא לתפילה אל ה'; ראו למשל בראשית מה2: "וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי, וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה", ירמיהו ב15: "עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים, נָתְנוּ קוֹלָם", תהלים קד12: "עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן, מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל".

2. יש שדרשו את הפסוק בשינוי ניקוד: "כי אֵם לבינה תקרא", כלומר, תתייחס אל הבינה בכבוד ואהבה כאל אֵם (לפי חלק ממדרשי חז"ל וחלק מהתרגומים; ראו פירוט ב"דעת מקרא" לפסוק 3); בדומה למשלי ז4: "אֱמֹר לַחָכְמָה 'אֲחֹתִי אָתְּ', ו'מֹדָע' לַבִּינָה תִקְרָא" (מודע = קרוב משפחה).

- אולם, ההקבלה לחצי השני של הפסוק "לתבונה תתן קולך" מוכיחה שהמילה "תקרא" מציינת קריאה בקול רם, כמו הביטוי תתן קולך, ולא קריאה בשם.

3. לענ"ד, הקריאה היא משל להשקעה - יש להשקיע בתבונה ומחשבה, כמו שמשקיעים כאשר קוראים לאדם אהוב שרוצים מאד שישמע את קולנו, או כאשר קוראים לאדם ישן שרוצים מאד שיתעורר: "כי אם לבינה תקרא, ולא תחשוב שהשגתם נמנעת ממך מצד שלא יצאו אל הידיעה בה מדברים עצמיים, אך תדע באמת שאם תחשוק להשיג הבינה חשק רב... ותתן קולך לבינה כמו שיקרא האדם מי שירצהו ויחשוק בו" (רלב"ג).

בקטע הקודם נאמר, משלי א20: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ" - החכמה מתאמצת ומשקיעה כדי שימצאו אותה; אבל לגבי בינה המצב הפוך - האדם צריך להתאמץ ולהשקיע כדי לזכות לבינה: "אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ", כמו קריאה למישהו שאנחנו מאד רוצים למצוא.

הקטע הקודם תיאר את קריאתה של החכמה, הקוראת לפתיים לעזוב את חבריהם הלצים והכסילים ולבוא ללמוד.    גם בתוך הנפש שלך ישנם יצרים של פתיות, ליצנות וכסילות; וכמו שהחכמה קוראת לאנשים, כך אתה יכול לקרוא ולעורר את כוחות הנפש שבתוך לבך, ולהטות אותם לכיוון חיובי - לתבונה.

אם תקשיב ותטה אזנך לדבריה של החכמה מהפרק הקודם, תוכל להשתמש בהם גם כדי לעורר את כוחות הנפש הפנימיים שלך.