מאת: אראל
איכה א11: "
כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים, מְבַקְּשִׁים לֶחֶם; נָתְנוּ מחמודיהם[מַחֲמַדֵּיהֶם] בְּאֹכֶל, לְהָשִׁיב נָפֶשׁ; 'רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה!'
"
כל עמה של ירושלים
נאנחים מרעב,
ומבקשים רק
לחם ; הם כבר
נתנו ומכרו את כל אוצרותיהם
הנחמדים תמורת
אוכל , כדי
להשיב את
נפשם (להחזיר אותם לחיים); וירושלים זועקת אל ה': '
ראה ה' את ההווה
והביטה אל העבר -
כי בעבר
הייתי זוללה ונהניתי משפע של אוכל, ועכשיו אני סובלת מרעב!'.
---
הפסוק מתמקד ברעב בירושלים בעת החורבן.
מחמדיהם הם הכלים הנחמדים והיקרים.
בפסוק הקודם נזכרו כלי המקדש, שנשדדו ע"י האויבים; בפסוק שלנו נזכרו הכלים היקרים של האנשים הפרטיים, העשירים שצברו הרבה כלים ורכוש. כל הכלים הללו לא עזרו להם בעת החורבן: הם מסרו את כולם תמורת אוכל.
ירושלים זועקת אל ה' בפעם השלישית (אחרי הזעקות בסוף פסוקים 9, 10), ואומרת: "
ראה ה' כמה אנחנו סובלים מרעב, ורחם עלינו!"
(ראשון לציון) .
ומה משמעות התוספת "
והביטה כי הייתי זוללה "?
1.
זוללה מלשון זול, בזוי; כמו ב
ירמיהו טו19: "
אִם תּוֹצִיא יָקָר
מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה
" (
פירוט), וכמו ב
איכה א8: "
כָּל מְכַבְּדֶיהָ
הִזִּילוּהָ
" (
פירוט). מרוב רעב, בני ישראל מוכרים בזול את כליהם היקרים ביותר. וייתכן שגם כלי המקדש נמכרו בזול תמורת אוכל, ויש בכך זלזול והשפלה נוראה
(פלגי מים) .
2.
זוללה מלשון זלילה, כמו ב
דברים כא20: "
אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ,
זוֹלֵל וְסֹבֵא
"
(ראשון לציון) . בני ישראל נהגו לאכול טוב, ולכן הרעב קשה להם במיוחד, וראוי לרחם עליהם.
3. וייתכן שירושלים כאן מתוודה על אשמתה: "כשהיה לי שפע,
הייתי זוללה וסובאת; ולכן בא עליי רעב, מידה כנגד מידה".