קוד: ביאור:איכה א2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
איכה א2: "
בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ; אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ; כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים
"
ירושלים בוכה ובוכה בכל לילה , ודמעתה נשארת על לחיה כל היום; אין לה אף אדם שמנחם אותה, מכל האנשים שאהבו אותה; כל העמים שהיו רֵעים (בעלי-ברית) שלה - בגדו בה , היו לה לאויבים .
הפסוק מתמקד בצער ובבדידות של ירושלים.
בכו תבכה - הכפילות מציינת חזרה, בוכה שוב ושוב, ללא הפסקה.
ומדוע דווקא
בלילה ? כמה תשובות:
1. "
שהמקדש נשרף בלילה, דאמר מר: 'לעת ערב הציתו בו את האור'
".
(
רש"י)
2. "
דבר אחר: בלילה - שכל הבוכה בלילה, השומע קולו בוכה עמו.
"
(
רש"י)
3. היא "היתה למס"
(פסוק א) , ביום היא משועבדת ואין לה זמן לבכות. אז היא
בוכה בלילה , וביום רואים רק את
דמעתה שנשארה
על לחיה .
4. יש עוד פסוק אחד בתנ"ך המציין
בכי שהיה
בלילה ,
במדבר יד1: "
וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם;
וַיִּבְכּוּ הָעָם
בַּלַּיְלָה הַהוּא
". נשיאי ישראל, שנשלחו לתור את הארץ, חזרו והפחידו את בני ישראל בסיפוריהם על הענקים שגרים בה. בני ישראל לא האמינו בה', ובכו באותו לילה. לפי חשבון ה
תאריכים במסעות בני ישראל במדבר, הלילה הזה היה ליל תשעה באב. ואכן באותו לילה נשרף בית המקדש ונקבעה "בכיה לדורות"
(
רש"י פירוש שני) .
הפסוק רומז, שבכי אמיתי הוא רק בכי שיש עמו
דמעה : "
כי יש בכיה בלא דמעה, ואין בה מיתוק. כי מימי הדמעות הם הממתקים את הדינים. ולכן אמרו רז"ל: שערי דמעה לא ננעלו, ולא אמרו: 'שערי בכיה'. גם היה תיקון בכך, להשבית קטרוגם של החיצונים, כי הבוכה ואינו מדמע, אומרים שהיא בכיה של שקר, ואין צרתו צרה. ולכן הזהיר והזכיר המקונן, שתבכה בדמעתה על לחיה.
"
(רמ"ד ואלי) .
1. הפירוש לפי ההקשר:
אנחנו חושבים לפעמים, שאם נהיה חלשים ומסכנים, העולם ירחם עלינו ויעזור לנו. אבל במציאות ההיפך הוא הנכון. וכן כתוב ב
משלי יד20: "
גַּם
לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ, וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים
" (
פירוט). ככל שאנחנו עניים וחלשים יותר, כך שונאים אותנו יותר. ולאחר שאויבינו החריבו את ארצנו, כל רעינו בגדו בנו והיו לנו לאויבים.
2. על-דרך הסוד,
רעיה הם המלאכים: לפי אגדת חז"ל, המלאך גבריאל - סניגורם של ישראל - הוא שזרק את הגחלים על ירושלים. וגם זה היה לתיקון, כדי להראות שאין משוא-פנים לפני ה', שאפילו המלאכים אוהבי ישראל היו לה לאויבים כשחטאה
(רמ"ד ואלי) .
אוהביה של ירושלים נזכרו גם ב
ישעיהו סו10: "
שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַים וְגִילוּ בָהּ כָּל
אֹהֲבֶיהָ , שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ
". גם שם, אהבה אמיתית מתבטאת בהשתתפות באבל ובצער.