קדש/ה = איש/ה המחלל/ת את קדושת גופו/ה ע"י יחסי מין במסגרת קשר ארעי

קוד: קדשה= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

השמות קָדֵשׁ וקְדֵשָׁה נזכרים בתנ"ך בשני הקשרים עיקריים:

א. יחסי מין, זנות:

• בראשית לח21-22: " וישאל את אנשי מקמה לאמר 'איה הקדשה הוא בעינים על הדרך?' ויאמרו 'לא היתה בזה קדשה ' . וישב אל יהודה ויאמר 'לא מצאתיה, וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה' " - בתחילת הפרשה היא נקראת " זונה " וכאן היא נקראת "קדשה".

ב. פולחן, עבודת אלילים - בתיאור חטאי ממלכת יהודה:

• מלכים א יד24: " וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ, עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "
• מלכים א טו12: " וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים מִן הָאָרֶץ, וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו "
• מלכים א כב47: " וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ , אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו, בִּעֵר מִן הָאָרֶץ "
• מלכים ב כג7: " וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה', אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה "

בשלושה פסוקים נוספים ניתן למצוא את שני ההקשרים או אף אחד מהם:

• דברים כג18-19: " לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם "
• הושע ד14: " לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה , ועל כלותיכם כי תנאפנה; כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו , ועם לא יבין ילבט ".
• איוב לו14: " תמת בנער נפשם, וחיתם בקדשים "

מכל הפסוקים והמקורות נראה, שמשמעותם של הכינוים הללו התפתחה עם הזמן.

כמו שבלשון ימינו "נערת ליווי" היתה במקור נערה שתפקידה רק ללוות, במשך הזמן התחילו גם לקיים יחסים עמה, עד שבימינו המושג "נערת ליווי" הפך שם נרדף לזונה; כך גם לגבי המושגים "מכון עיסוי" או "מכון בריאות"; כך ייתכן שקרה גם למושגים " קדש " ו" קדשה ":

• במקור הם היו א/נשים שהקדישו את עצמם לשירות במקדש לאל כלשהו (ראו בהמשך פירוש 2);
• במשך הזמן, בעקבות המפגש המתמשך עם א/נשים רבים שבאו למקדש, התחילו גם להציע "שירותי מין" (ראו בהמשך פירוש 3);
• עד שהמושג הפך שם נרדף לזנות (ראו בהמשך פירוש 1).

1. זנות

1. רש"י: " קדשה = מופקרת מקודשת ומזומנת לזנות; קדש = מזומן למשכב זכור (סנהדרין נד). "
2. תרגום ירושלמי: " לא תהוי נפקת ברא מבנתהון דבית ישראל, ולא יהוי נפק בר מן בני ישראל " (נפקת ברא = יצאנית).
3. רמב"ם הלכות אישות א ד: " קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק--אם רצה הוא והיא--נותן לה שכרה, ובועל אותה על אם הדרך והולך לו; וזו היא הנקראת קדשה... " חכמי ישראל (ראב"ד, רמב"ן, כסף משנה ועוד רבים) נחלקו לגבי ההגדרה ההלכתית המדוייקת של קדשה, והיחס בינה לבין פילגש , אולם לכל הדעות, משמעות המושג קדשה קשורה ליחסי מין בלבד.
4. תרגום אונקלוס (מתורגם חזרה לעברית): " לא תהיה אשה מבנות ישראל לאיש עבד, ולא ייקח איש מבני ישראל אשה אמה "; מכיוון שלעבדים ושפחות אין אפשרות להינשא, הרי שהקשר המיני בין אשה לעבד או בין גבר לשפחה הוא מעין זנות (ודבריו, כנראה, נובעים מהסמיכות לפסוקים הקודמים (דברים כג16-17) - " לא תסגיר עבד אל אדוניו... ").
5. רמב"ן על התורה: " אזהרה לבית-דין שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות בפרשת דרכים... לזימה, או שתתקן לה קובה של זונות... וכן יזהיר לבית דין על הקָדֵש, ועל-דרך הפשט אפילו שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזימה, או שיישב בעיניים על הדרך... "

לפי פירוש זה, קל להבין את הפסוקים שבהם יש הקבלה בין "קדשה" לבין "זונה". אפשר גם לפרש שיש הבדל בין המושגים, למשל:

• ייתכן ש זונות הן נשים שמפקירות את גופן רק מדי-פעם, ו קדשות הן נשים שמפקירות את גופן באופן קבוע ו"מקצועי"; (ראו גם הנשים חוטאות באשמת הגברים);
• ע"פ ההלכה, זונה היא אישה שקיימה יחסים, אפילו פעם אחת, עם אדם שאסור לה להינשא לו (ראה בפירוש השורש זנה), וקדשה היא אישה שמקיימת יחסים באופן מופקר, גם עם אנשים שמותר לה להינשא להם.

בספר איוב, יש לפרש:

• איוב לו14: " תמת בנער נפשם, וחיתם בקדשים " - נערים העוסקים בזנות חשופים למחלות ולמוות בביזיון וביסורים, ולכן משמשים כמשל לייסורי הרשעים ( פירוט);

בספר מלכים אמנם נזכר ה"קדש" יחד עם עבודה זרה, אך אפשר לפרש שמדובר בשתי עבירות שונות של בני יהודה, שהקשר ביניהן הוא, ששתיהן מתועבות בעיני ה', ושתיהן מהוות חיקוי של תועבות הכנענים (וראו גם בתלמוד, סנהדרין נד: - ר' ישמעאל מסיק מהביטוי "תועבה" בספר מלכים, שהכוונה למשכב זכר).

• אמנם, לפי זה קשה להבין את מלכים ב כג7: " וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה', אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה " - לא ברור מדוע יאשיהו נתץ את בתי הקדשים דווקא בבית ה' ולא בשאר הארץ, והרי אין זה סביר שדווקא בבית ה' נשארו בתי זנות.

לפי זה, מה הקשר בין קָדֵש ו-קְדֵשָה לבין השורש קדש, שעיקר עניינו ייחוד והבדלה לשם האל?

1. ע"פ רש"י ומפרשים נוספים, לשורש קדש ישנה משמעות שניה, בלתי תלויה במשמעות העיקרית, שהיא הזמנה והכנה, כמו בפסוקים " קדשו עליה מלחמה ", " הכין ה' זבח הקדיש קרואיו ", " אני צויתי למקודשי "; לפי זה, הקדש/ה הם אנשים שמכינים ומזמנים את עצמם לקיום יחסים עם כל עובר/ת.
2. ע"פ רמב"ן, במילים אלו המשמעות הפוכה ממשמעות השורש (כמו במילים נוספות כגון סיקל, בירא, שירש, עקר ועוד - ראו מילים במשמעות הפוכה); לפי זה, הקדש/ה הם א/נשים שמחללים את קדושת גופם: " הפורש מן הזנות נקרא קדוֹש ... והנפרדת מן הערוה והזימה נקראת קדוֹשה ... והנפרדת מן הקדושה ונטמאת בזימה נקראת קדֵשה ... שאין לה שעת הכושר וקדושה כלל... "; ראו גם בפסוק אל תחלל את בתך להזנותה - ממנו נובע שזנות היא חילול, ההיפך מקדושה
   
3. וע"פ רש"ר הירש, הקשר בין קָדוֹש לבין קָדֵש הוא כמו הקשר בין כָבוֹד לבין כבֵד - קשר של רוח לעומת חומר: קדוֹש הוא אדם שמתמסר כולו לרוחניות, וקדֵש הוא אדם שמתמסר כולו לחומריות.

2. פולחן

יש מפרשים ש"קדשה" היא כל אישה שעובדת במקדש אלילי, ו"קדש" הוא כינוי לגבר העובד במקדש אלילי (כומר). פירוש זה מתאים לפסוקים בספר מלכים, שבהם ה"קדש" נזכר יחד עם סוגים אחרים של עבודת אלילים, ואין רמז לזנות (ראו הקדש בימי מלכי יהודה). הפירוש יכול גם להתאים לפסוק:

• הושע ד14: " לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה , ועל כלותיכם כי תנאפנה; כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו , ועם לא יבין ילבט " - הגברים עוזבים את נשותיהם ומבלים עם הכוהנות הזובחות לאלילים (ראו גם הנשים חוטאות באשמת הגברים).

אולם, לפי פירוש זה:

• לא ברור מדוע יש צורך, בספר דברים, לאסור על כך בפירוש, לאחר שהתורה כבר אסרה כל צורה של עבודה-זרה.
• מכיוון שעיקר האיסור הוא על עבודה זרה, היה צריך להדגיש שהכוונה לאדם שמוקדש לעבודה זרה, ולא סתם " קדש ".
• קשה להבין את משמעות המילה קדשה בפרשת יהודה ותמר.

ע"פ מאיר גרובר, קדֵש הוא כומר אלילי, וקדֵשה היא זונה שאינה קשורה דווקא למקדש; כך הוא מסביר גם את הפסוקים בספר מלכים (שבהם נזכר קדש ) וגם את הפסוקים בפרשת יהודה ותמר (שבהם נזכרת קדשה );

• אולם, קשה לקבל את ההנחה שיש שתי משמעויות כה שונות לשתי מילים כמעט זהות.

3. זנות פולחנית

מובן מאליו שאסור שתהיה זונה המקודשת לאל אחר, כי זה נכלל באיסורי עבודה זרה שנזכרו פעמים רבות בתורה; אבל היה אפשר לחשוב, שמותר לקיים בישראל זונה המקודשת לשם ה', כדי שתפתה אנשים לבוא לבית המקדש / תעזור להגדיל את תקציב המקדש, ולכן נאמר בפירוש:

• דברים כג18-19: " לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם ", כלומר: לא יהיו כאלו שיעסקו ביחסי מין פולחנים או בטקסים של "חתונה קדושה" בעם ישראל (גם לא לשם ה'), וכדי להרחיק עוד יותר את התועבה הזאת, נאסר אף לתרום את הכסף של זונה כלשהי (גם לא פולחנית), ו"כלב" כלשהו (= אדם שעוסק במשכב זכר), לבית המקדש. וכך ישנה הקבלה בין קדשה ל זונה ובין קדש ל כלב (ראו גם אתנן זונה ומחיר כלב).

כך גם בפסוק:

• הושע ד14: " לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה , ועל כלותיכם כי תנאפנה; כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו , ועם לא יבין ילבט " - הנביא מאשים את הגברים על כך שהם שוכבים עם " זונות " כאשר הם עוסקים בענייני חול, ועם " קדשות " כאשר הם זובחים במקדש (ראו גם הנשים חוטאות באשמת הגברים).

לפי פירוש זה, קל להבין את הפסוקים בספר מלכים, וברור מדוע בני יהודה החוטאים שמו בתי קדשים דווקא בבית ה' .

לפי פירוש זה, יש הבדל בין זונה רגילה, שאנשים מתביישים להשתמש בשירותיה, לבין קדשה , שהיא זונה מקודשת והיחסים עמה נחשבו ל"מצוה"; זה יכול להסביר את מושגי הזנות בפרשת יהודה ותמר; וראו גם ואיש ואביו ילכו אל הנערה.

• אמנם, מאיר גרובר טוען, שלא נמצאו ראיות למנהג הזנות הפולחנית באזור שלנו, ולכן לא מסתבר שהתורה תטרח לאסור אותו; אך ייתכן שמאז פרסום המאמר נמצאו ראיות חדשות.