ביטויים המציינים ריבוי

קוד: ביטויים המציינים ריבוי בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)

אל: פירושים וסימנים 1

בתקופת האבות

בברכות שמברך ה’ את האבות בספר בראשית יש כמה ביטויים שונים של ריבוי:

באופן כללי (לא מדויק), לכל אחד יש ביטוי שאופייני לו:

הזרע של אברהם מתחלק לשניים: צאצאי שרה (יצחק, יעקב) וצאצאי הגר (ישמעאל). לכן, בברכות של אברהם משולבים כל הביטויים האלה:

• בפסוק הממשיל את זרעו ל "עפר הארץ" נאמר בנוסף שלא יוכלו למנות את זרעו.
• גם בפסוק הממשיל את זרעו ל "כוכבי השמים" נאמר בנוסף "אם תוכל לספור אותם!?"
• כשה' מכנה את אברהם "אב המון גויים" הוא גם אומר לו "וארבה אותך במאד מאד... והרביתי אותך במאד מאד".

לאחר עקידת יצחק, ה’ מברך את אברהם בריבוי, אבל גם יצחק נמצא שם, ולכן נזכרים הדימויים האופייניים לשניהם: "ככוכבי השמים (יצחק) וכחול אשר על שפת הים (אברהם)".

כשמשה רבנו מתפלל לה' אחרי חטא-העגל, הוא מזכיר את זכותם של שלושת האבות, ואומר (שמ' לב): "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם". הפסוק הזה בנוי בצורה מסודרת: כל אחד מהביטויים בחלק השני שלו מתאים לאחד מהאבות:

• לאברהם -- אשר נשבעת להם בך (בבראשית כב נאמר לאברהם "בי נשבעתי")
• ליצחק -- ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים (הביטוי האופייני ליצחק)
• ולישראל -- וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם (זה מזכיר את הביטוי "כעפר הארץ" של יעקב).

 

בשאר התנ"ך

מכיוון שהברכה "כחול אשר על שפת הים" היא אופיינית לאברהם, ואברהם הוא "אב המון גוים", גם הגויים זכו בריבוי "כחול אשר על שפת הים", וגם בברכה האופיינית להגר -- "ולא ייספר" (עד כמה שידוע לי, בשום מקום לא נאמר על הגויים שהם רבים "כעפר הארץ", או "ככוכבי השמים" -- הברכות האלו מיוחדות לישראל).

נאמר להגר "הרבה ארבה את זרעך, ו לא ייספר מרוב", וגם על המדיינים (שהם צאצאי הגר, לפי הפירוש האומר שהגר היא קטורה) נאמר:

נראה לי, שגם כשהדימוי "כחול אשר על שפת הים" והביטוי "במאד מאד" נזכרים ביחס לעם ישראל, הם באים לרמוז לדמיון או לקשר שבין ישראל לגויים:

בפסוק הראשון -- ישראל עושים כמעשה הגויים אויבי-ישראל, ונלחמים בבית-דוד. בפסוק השני – בנ"י גרים בין הגויים. בפסוק השלישי והרביעי -- מתוארת התקופה של שלמה, שבה היו יחסים טובים באופן לא-רגיל בין עם ישראל לבין הגויים. (אני יודע שזה פירוש דחוק, אבל לא הצלחתי למצוא פירוש טוב יותר...).

 

החול והים

[תודה לעדינה לסקר מנח"ת \ מבאר-שבע]

החול אשר על שפת הים משמש בתנ"ך כביטוי המציין ריבוי. הנה הפסוקים שבהם מופיע הביטוי הזה:

ניתן לראות שהביטוי אינו מופיע בדיוק באותה צורה בכל פסוק. מה הן הסיבות להבדלים?

• בכל הפסוקים, ליד הביטוי הקשור לחול מופיע ביטוי כלשהו של ריבוי (" הרבה","לרב", "אשר לא ייספר", "אשר לא ימד", וכו'), פרט לפסוק המתאר את רוחב-לבו של שלמה: "ורוחב לב כחול אשר על שפת הים". אין זה במקרה: בניגוד לשאר הפסוקים, המתארים ריבוי של עצמים שניתן לספור אותם (אנשים, גמלים, תבואה, וכו'...) רוחב-לב הוא מושג מופשט שאי-אפשר לספור { כנראה שיש הבדל בין "תבונה" לבין "רוחב לב", כי באותו פסוק כתוב: "ויתן ה' חכמה לשלמה, ותבונה הרבה מאד..." אבל עוד לא הספקתי לברר מה ההבדל בדיוק. }

• בכל הפסוקים הביטוי כולל את המילה "אשר" ("כחול אשר על שפת הים" וכו'), פרט לפסוק המדבר על התבואה שאסף יוסף במצרים: "כחול הים הרבה מאד", ולפסוק המדבר על הגמלים של מדין: "כחול שעל שפת הים לרוב". וגם זה לא במקרה: בשני הפסוקים האלה מתואר ריבוי של עצמים ברמה רוחנית נמוכה (חיטה, גמלים), ולכן הכתוב מקצר בהם ומשמיט את המילה 'אשר'. (בשאר הפסוקים מתואר ריבוי של אנשים או של 'רוחב-לב').

• בחמישה פסוקים נזכר הביטוי " שפת הים" (מודגש בקו רצוף -- ע' למעלה) ובשאר לא. מה הסיבה לכך? לדעתי, הכל מתחיל מהברכה של ה' לאברהם. בברכה זו נזכר " כחול אשר על שפת הים". אברהם היה "אב המון גויים", ולכן גם הגויים זכו לברכה זו, זהו ביטוי 'אוניברסלי'. ואכן, בכל הפסוקים המתארים ריבוי של גויים (מלכי הצפון, המדיינים, הפלשתים) מופיע הביטוי "שפת הים". הביטוי "שפת הים" מופיע גם בקשר לרוחב-לבו של שלמה, ולדעתי, הוא בא להדגיש את העובדה, שרוחב-לבו של שלמה היה אוניברסלי – הוא הכיר גם את התרבויות של הגויים בכל העולם (כמו שמפורט במל"א ד-י). בכל הפסוקים המתארים ריבוי של בני-ישראל לא מופיע הביטוי "שפת הים" (בדקו בטבלה ותראו!).