פירוש שד"ל על בראשית פרק מ

קוד: שד"ל בראשית מ בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק מ'

[א] משקה מלך מצרים והאופה: פעמים שהוא קורא אותם שר המשקים ושר האופים ופעמים המשקה והאופה, ודעת ר"ע ספורנו כי העבדים שהיו משקים ואופים ממש הם חטאו, ופרעה קצף על השרים שלא השגיחו על מעשיהם, אמנם מחלומותם נראה ברור שהם עצמם היו המשקה והאופה, ע"כ נ"ל כי הם עצמם חטאו, אעפ"י שקרוב הדבר שהיו להם עבדים המשמשים אותם בעבודתם ולכך נקראו שרים. ואח"ם מוסיף כי כשאומר משקה מלך מצרים או המשקה והאופה אשר למלך מצרים, אז אינו קורא אותם שרים, וכשרוצה לקצר אומר שר המשקים ושר האופים, והכל אחד, כי לא ייקרא שר המשקים אלא מי שהוא משקה למלך, ומי שהוא משקה למלך בידוע שהוא שר. והנה מאחר שישבו במשמר שנה תמימה (עיין למטה פסוק ד') ונשלמה השנה, ויצא שר המשקים מבית הסוהר ביום הולדת את פרעה (למטה פסוק כ'), א"כ (כדברי תלמידי משה הלוי עהרענרייך) גם היום שחטאו בו היה יום הולדת את פרעה, וקרוב הדבר כי לגודל הסעודה ולריבוי הקרואים לשולחן המלך ביום חגו, אירע להם שנכשלו באיזה מעוות, והמלך קצף עליהם קצף גדול מפני שהמרו את רוחו ביום שמחתו, מה שכתב רש"י פישטור איננו [בצרפתית: אופה עוגות] כמו שכתוב בביאור בנתיבות השלום, אבל היא מילה איטלקית ורומית: [נחתום]. ודע כי ברש"י כ"י שבידי במקום פוטירי כתוב פושרין, והנה פיילי הוא שם הכלי ופושרין הם המים שבתוכו.

[ג] במשמר: לפי הניקוד הוא סמוך, והדבר קשה מאד שתהיה מילה סמוכה בטעם מפסיק ותבה שלפניה במפסיק פחות ממנו. והנכון שתהיה המי"ם בקמץ. בית שר הטבחים: הוא בית הסוהר שהיה תחת ממשלת פוטיפר, ותחת פוטיפר היה שר בית הסוהר. מקום אשר יוסף: מילת מקום כשאחריה אשר או ש... דרכה לבוא בסמיכות, כמו אל מקום שהנחלים הולכים (קהלת א' ז') במקום אשר תשחט העולה (ויקרא ו' י"ח).

[ד] שר הטבחים: הוא פוטיפר, ולכבוד השרים לא הנית הענין ביד שר בית הסוהר, אלא הוא עצמו השגיח עליהם, וציוה ליוסף לשרתם, והנה לחשיבותם של שר המשקים ושר האופים לא נתנם ביד יוסף, אלא פקד על יוסף לשרתם ולהיות אתם לכל צרכיהם. ימים: שנה תמימה, כמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ"ה כ"ט).

[ה] איש חלומו: כל אחד חלם חלום פרטי; והכוונה שהיו חלומותיהם משונים זה מזה. איש כפתרון חלומו: שגם הפתרון היה פרטי ומיוחד לכל אחד מהם, ודוגמתו איש אשר כברכתו ברך אותם (למטה מ"ט כ"ח), וכן איש כמתנת ידו (דברים ט"ז י"ז). והכוונה לפי דעתי להגיד כי הם עצמם הרגישו שאין פתרונו של זה כפתרונו של זה, ולפיכך היו זועפים הרבה והיו נכספים למצוא פותר.

[ח] הלא לאלהים פתרונים: הפתרונים הלא כולם ביד האל, ואם לא היה רוצה שתדעו הפתרון, לא היה מביא לכם החלום, מעתה אחר שאתם כאן בבית הסוהר ואי אפשר לכם לשאול את פי החכמים והחרטומים, ספרו נא לי, כי אע"פ שאינני חכם וחרטום, יש להאמין כי ה' יתן בפי דבר אמת, כי בכול הקב"ה עושה שליחותו.

[י] שריגים: מל' משרכת דרכיה (ירמיה ב' כ"ג), וכן בארמית תרגום שריגים שבשין, וממנו ורברבנוהי משתבשין (דניאל ה' ט'): והיא כפורחת: מיד שפרחה, כמו למעלה (ל"ח כ"ט) ויהי כמשיב ידו. נצה: משפטו נצתה, כמו וישלך כזית נצתו (איוב ט"ו ל"ג), וכמוהו עובר בשוק אצל פנה (משלי ו' ה'), וכן ארכה מארץ מדה (איוב י"א ט'), והנפרד נצה וממנו הנצו הרמונים (שיר השירים ז' י"ג) משורש נצץ (אע"פ שרד"ק הביאו בשורש נוץ) ענין זריחה ויציאה לאור, וכן ציץ מורה זריחה, והוא ג"כ שם הפרח (והכול מן יצא). הבשילו אשכלותיה ענבים: הלשון מייחס פעולה לגוף השלם על חלקיו, כמו מקרין מפריס (תהלים ס"ט ל"ב) וכאן מייחס לאשכול שהוא חלק מהגפן פעולה על הענבים שהם חלקים מהאשכול, וכאילו שאשכול הוא המבשיל את ענביו; ואנקלוס ברח ממליצה זו שתקשה על ההמון ותרגם "הוו ענבין"; ועכשיו בשנת תר"ז נ"ל כי גם "הוו ענבין" איננו מדוייק, כי האשכלות לא יתהפכו לענבים, והיה ראוי לומר הוו בהון ענבין, ודע כי ברש"י כ"י שבידי אין בלעז בפסוק זה, ואחר מילות "דומה לפורחת" כתוב: דבר אחר והיא כפורחת (וכו' כמו בדפוס).

[יא] ואשחט אותם: המצרים קודם זמן המלך פסאמטיכוס לא היו שותים יין ואף לא היו מנסכים אותו לאלהיהם, כי אמרו שהוא המצאת סיפון, הוא השטן, אך העשירים היו שותים מיץ הענבים הלחים.

[יג] בעוד שלשת הימים: יוסף שהיה זמן מה נכבד בבית פוטיפר שהיה משרי המלך, ייתכן שהיה יודע כי בעוד שלושת ימים הוא יום לידת פרעה, ושהיה מנהגו לשאת את ראש עבדיו בעשותו לכולם משתה (וקרוב לזה ראב"ע). ומה שהיה מהשגחת האל הוא שהבדיל בין זה לזה וידע מי מהם יחיה ומי ימות או (כדברי תלמידי יהודה אריה לוצאטו) שר המשקים ושר האופים היו מזכירים היום ההוא, כי היתה להם תקווה שיעלה זכרונם לטובה לפני המלך, ומהם למד יוסף. על כנך: משורש כגן, והוא אחד בענין עם שורש כון, וענינו מקום, כמו מכן בערבית, עיין שמות ט"ו י"ז,

[יד] והוצאתני מן הבית היה: אע"פ שיוסף לא היה עבד פרעה, אלא עבד פוטיפר, הנה אתר שפוטיפר הוציאו מעבודתו ונתנו בבית אסירי המלך, לא היה הדבר נגד הדין אם המלך יוציאהו משם, לא להחזירו לבית פוטיפר (כי זה לא ייטב לא לפוטיפר ולא ליוסף) אלא להוציאו לחירות, דרך חסד, כמנהג המלכים ביום שמחתם, וכדי שלא ישיבהו שר המשקים: ואתה העבד איך תבקש לצאת לחירות? לכך הקדים כי גנוב גנבתי.

[טו] כי גנב גנבתי: כי אמנם אע"פ שאני עתה עבד, לא נולדתי עבד אלא נגנבתי, והכוונה על אחיו שגנבוהו מאביו, והוא האמין כי הם מכרוהו למדינים. מארץ העברים: אין זאת ארץ כנען כולה, אלא חברון וסביבותיה ארץ מגורי אברהם יצחק ויעקב (הרמב"ן, ר"ש דובנא).

[טז] כי טוב פתר: כי פתר לטובה. סלי חורי: במשנה (ביצה פרק ב' משנה ו') פתין גריצין וחורי, ופירושו בירושלמי (פרק ב' הלכה ו') מל' סלי חרי, ופירוש רד"ק לדעת הירושלמי שהוא מל' חררה, וזה עולה יפה לפי כתיבת המילה שהיא חסרה וי"ו כדרך הכפולים; ובתרגום ירושלמי: סלין דפיתא נקיא, מל' חיוור, פת לבנה ונקיה, זכן פירש גזניוס; ואחרים מפרשים שהיו הסלים עשוים נקבים נקבים.

[יט] ישא פרעה את ראשך מעליך: רצה להתחיל באותו לשון עצמו שאמר לשר המשקים ואח"כ הוסיף מילת מעליך להורות שאין הכוונה ענין פקידה אלא ענין הריגה; ויש אומרים כי מילת מעליך ט"ס, כי הטופר דלג שיטה אחת וכתכ כאן מעליך שבסוף הפסוק, אבל יוסף לא אמר לשר האופים אלא כמו שאמר לשר המשקים: ישא פרעה את ראשך, לשון פקידה, אלא שלזה אמר: ותלה אותך על העץ, ולזה אמר: והשיבך על כנך, וכן שר המשקים אומר (למטה מ"א י"ג): ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב על כני ואותו תלה, וכן כאן אומר מיד וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים וגו' וישב את שר המשקים וגו' ואת שר האופים תלה. מלבד שלא יובן למה תלה אותו אחר שכבר הסיר ראשו מעליו, גם ראססי מצא שני כ"י בלא "מעליך" הראשון.

[כ] הלדת את פרעה: מצינו ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (למעלה כ"ה כ"ו) בגנין הקל, והכוונה כשרבקה ילדה אותם, ומצינו בהולד לו את יצחק בנו (כ"א ה'), בנפעל, והוא על דרך פועל סתמי, עיין שם פירושי, וכאן בא בהפעל תולדה דהפעיל, והכוונה כפירוש רש"י על שם שהמילדת עוזרת ליולדת, וגם זה פועל סתמי עם מילת את, כמו בהולד לו את.

[כא] על משקהו: להיות פקיד על מה שהיה שותה; משקה שם דבר, ולמעלה י"ג שם התואר אל הפועל (ראב"ע ורד"ק).

[כג] ולא זכר וגו' וישכחהו: הכוונה במקום שהיה ראוי שיזכרהו שכח אותו, ועיין למעלה כ"ז י"ב ולמטה מ"ב ב'. ברש"י כ"י שבידי כתוב: מפני שתלה יוסף בטחונו בו וכו' להיות אסור עוד שתי שנים.