מאת: אראל
הרבה אנשים רוצים שהממשלה תיתן להם - תיתן סיבסוד על מוצרי יסוד ועל שכר דירה, תיתן דיור ציבורי לזכאים, תיתן הנחה בשכר לימוד, ועוד. אבל כל דבר שהממשלה תיתן, יועיל בהכרח למגזר מסויים ולא לאחרים, ייצור אי-שיוויון, התמרמרות ומחאה.
ישנו תחליף ראוי והוגן לכל ההעברות הייחודיות, והוא דיבידנד לאזרחים. דיבידנד לאזרחים משמעו, שהמדינה מחלקת אחוז מסויים מהכנסותיה (למשל 10%, או שיעור אחר שייקבע בחוק) כקיצבה קבועה ושווה לכל אזרח ששירת בצבא/שירות לאומי.
לפי התורה, כל אזרח יוצא צבא זכאי לקבל נחלה בארץ ישראל. המדינה בנויה על הנחלות שלנו, ולכן לכל אחד מאיתנו מגיע לקבל נחלה.
בנוסף, כל אזרח ששירת את המדינה הוא שותף, ומגיע לו ליהנות מהכנסות המדינה. כמו בעל-מניות בחברה המקבל דיבידנדים מהכנסות החברה.
1. שיתוף הציבור . אחת הטענות העולות הנוכחית היא, שהמשק צומח אך רוב האזרחים אינם נהנים מהצמיחה. לפי הצעתי כולם שותפים, כי בדרך-כלל עליה בצמיחה מתבטאת גם בעליה בהכנסות המדינה.
2. חלוקת הכוח . הכוח משחית, אבל כיום כל ניסיון להקטין את כוחם של בעלי ההון ע"י מיסוי או רגולציה גורם אוטומטית להגדלת כוחם של פקידי הממשל האחראים על כספי המיסים או על ביצוע הרגולציה. יש כאן מעגל סגור של כוח. ההצעה שלי מפזרת חלק משמעותי מהכוח באופן שווה בין כל האזרחים. יש כאן למעשה הפרטה לציבור של חלק מתקציב המדינה: במקום שהמדינה תחליט מה לעשות בתקציב, ההחלטה עוברת לכל אזרח ואזרח.
3. צמצום המחלוקות בין מגזרים . במקום להתווכח את מי צריך לתקצב ובכמה, כל אחד יתקצב את מה שחשוב בעיניו. מי שרוצה לסבסד שכר דירה לזוגות צעירים, ייתן את הקיצבה לילדיו (או לעצמו). מי שרוצה לסבסד תרבות, יקנה כרטיסי תיאטרון. מי שרוצה לסבסד לימוד תורה, יתרום לישיבה; וכו'. חסל סדר ויכוחים והאשמות על חלוקת העוגה.
4. הגדלת חופש הפעולה של הממשלה , ע"י ניתוק בין מדיניות כלכלית למדיניות חברתית. לדוגמה, היום, כאשר הממשלה רוצה להעלות את מחיר המים כדי לעודד אנשים לחסוך, הדבר מעורר התנגדות בקרב השכבות החלשות, כי הן מוציאות אחוז גדול יותר מהכנסתן על מים. כאשר הדיבידנד יהיה חלק קבוע מהתקציב, הממשלה תוכל לפתור את הבעיה ע"י הוספת ההכנסות שיתקבלו מהעלאת מחיר המים לדיבידנד החודשי. כך, המים יהיו יקרים יותר, אך לכל אזרח תהיה הכנסה גדולה יותר. מי שיחסוך במים אף יישאר עם עודף. כך גם בנושאים אחרים כגון העלאת מחיר הדלק, קיצוץ בקצבאות, ביטול הפטור על קרנות השתלמות, ועוד.
5. צמצום תעשיית המִסְכֵּנוּת . דיבידנד קבוע יאפשר לבטל חלק גדול מקיצבאות הרווחה. כיום כדי לקבל קיצבה מהמדינה צריך לדעת לצעוק חזק בלשכת הרווחה, או להביא אישורים המעידים על נזקקות, או להפעיל מאכערים. במקרים רבים, מי שיוצא לעבוד מאבד את זכאותו, דבר הנותן תמריץ לבטלנות. בהצעה שלי כל אזרח מקבל דיבידנד קבוע, ללא צורך בהוכחת זכאות ע"י טפסים ופקידים. דיבידנד המגיע לו מעצם היותו אזרח המדינה, ואינו נפגע כאשר הוא יוצא לעבוד. כך יתאפשר לבטל חלק גדול מהמנגנונים הממשלתיים האחראיים על קיצבאות. אנשים יפסיקו להמציא דרכים יצירתיות איך להוציא כספים מביטוח לאומי (ע"ע "נפגעי ביטוח", גירושין פיקטיביים ועוד), ויפנו את היצירתיות שלהם לאפיקים מועילים יותר.
6. חיזוק העובדים מול המעסיקים . אדם המקבל דיבידנד מהמדינה, אינו תלוי ב-100% במעסיק שלו, וכך כושר המיקוח שלו גדול יותר. קל לו יותר לתבוע את המעסיק כאשר הוא מלין את שכרו; קל לו יותר לחפש מעסיק המציע לו תנאי עבודה טובים יותר. במצב זה, ייתכן שלא יהיה צורך בחוקים להגנה על זכויות העובדים, כגון חוק שכר מינימום. כוחות השוק החופשי יעשו את העבודה.
7. הגדלת המוטיבציה לדווח על עברייני מס . כל העלמת מס משמעה ירידה בהכנסה נטו של כל אזרח.
8. הבנה טובה יותר של משמעות המדיניות הכלכלית של הממשלה . לכל הוצאה תקציבית תהיה חלופה - הוספת סכום ההוצאה לדיבידנד שמקבלים האזרחים. לדוגמה, בכל פעם שמישהו מציע פרוייקט שעלותו 100 מיליון ש"ח, החלופה היא הוספת כ-2500 ש"ח לדיבידנד השנתי של כל אזרח. האזרחים יצטרכו להחליט, האם הפרוייקט אכן מספיק חשוב כדי לוותר על תוספת זו.
ההצעה היא גם סוציאלית וגם ליברלית: סוציאלית כי המדינה תומכת באזרחים, וליברלית כי היא נותנת לאנשים חופש להחליט איך להשתמש בתמיכה.
(פורסם בפייסבוק בימי המחאה החברתית, קיץ ה'תשע"א, בפתק: קיצבה קבועה לכל אזרח).