בימינו מקובל, לפני שנת השמיטה, למכור את רוב הקרקעות במדינה לגויים. איסור העבודה בשנת השמיטה חל רק על קרקעות של יהודים, כמו שנאמר "
שדך לא תזרע". ולכן כאשר כל הקרקעות שייכות לגויים אין צורך לקיים את המצוה.
בהיתר זה יש כמה בעיות:
-
קודם כל - כמו כל ההיתרים, הוא מרגיל את האנשים למחשבה שאפשר לקיים את המצוות רק "
על הנייר ".
- יותר מזה - בניגוד להיתרים אחרים, כאן גם יש סתירה פנימית: המוכר מצד אחד רוצה שהקרקע תהיה שלו כדי שיוכל ליהנות מהפירות, אך מצד שני רוצה שהיא תהיה של גוי כדי שיוכל לעבד את הקרקע בלי הפרעה...
- בתורה כתוב לא רק "שדך לא תזרע", אלא גם "שנת שבתון יהיה לארץ", כלומר האידיאל הוא שכל ארץ-ישראל תשבות. אידיאל זה משתלב עם המצוה לכבוש את כל ארץ-ישראל מידי הגויים, ולא למכור קרקעות לגויים ("לא תחנֵּם"). אמנם, במצב הזמני שבו חלק מהקרקעות נמצאות בידי נכרים, אנחנו לא חייבים למנוע מהם בכוח לעבד את הקרקע בשנה השביעית. אולם, אם הקרקעות כבר נמצאות בידינו, אנחנו בוודאי חייבים לקיים את המצוה "שנת שבתון יהיה לארץ", והמכירה לנכרים לא יכולה לפטור אותנו ממצוה זו.
- רבים מהתומכים ב"היתר המכירה" טוענים, שאסור למסור שטחים מארץ ישראל לנוכרים אפילו תמורת שלום, כי מצוות ההחזקה בארץ ישראל חשובה יותר מחיי אדם. אך כשהדבר מגיע לכסף - משום-מה מתברר שמצוות ההחזקה בארץ ישראל פחות חשובה, והם מוכנים למכור את הארץ לנוכרים כדי שיוכלו להיפטר מאיסורי השמיטה...
-
בשמיטת הקרקעות יש שני חלקים - איסור ומצוה:
אסור לעבד את הקרקע בשביעית ,
ומצוה להשבית את הקרקע בשביעית . מי שמכר את הקרקע לגוי, אולי לא עבר על האיסור, אך גם לא קיים את המצוה, כי הוא לא השבית את הקרקע!
יש אומרים, שבימינו אפשר להקל ולהשתמש ב"היתר המכירה", כי מצוות השמיטה בימינו לא נוהגת מהתורה אלא רק מדרבנן. אולם, האם כשהמצב ישתנה, ומצוות השמיטה תהיה חובה מהתורה, אנשים יפסיקו להשתמש בהיתר וישמרו את המצוה כהלכתה? כנראה שלא, כפי שניתן לראות
מכל ההיתרים שקיימים בימינו שעוקפים מצוות מהתורה , למשל ריבית, חמץ ועוד.
מכל הסיבות האלו, ראוי לחפש
דרכים לקיים את מצוות השמיטה כהלכתן .