מצוה למנות שופטים שישפטו בצדק

מאת: אראל

דברים טז18: " שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק ".

עם ישראל! תן (מנה) לך שופטים ושוטרים בכל שערי עיר ועיר אשר ה' אלהיך נותן לך , ובכל אחד משבטיך ; ובחר בשופטים אשר ישפטו את העם משפט צדק .

מי ממנה את השופטים?

הפסוק כתוב בלשון יחיד תתן לך - אל מי בדיוק הוא פונה?

- מסתבר שהפניה היא אל עם ישראל, כיוון שהפסוק הוא חלק מהנאום המתחיל ב דברים ה1: " וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם, וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם " (ואין לומר שהפניה היא למלך, כי עצם המצוה או הרשות למנות מלך נזכרת רק בפרק הבא). וכן כתב אברבנאל: " מינוי השופטים. יש מלכויות שהוא מתחת יד המלך, כי הוא אשר יצווה: בעיר פלונית יהיו השנה הזאת השופטים פלוני ופלוני. וכן בכל שאר הערים. כי להיות המלך ראש המשפט, הנה הוא מסדר האֵבָרים אשר תחתיו, שהם השופטים. והוא הדת והמנהג בכל מדינות קשטיליא וארגונה ומלכות נאפוליש. ויש ארצות שמינוי השופטים הוא מסור לעם הארץ, שהמה ימנו עליהם השופטים והשוטרים שיֵראו בעיניהם יותר מהוגנים בכל שנה ושנה, ואין למלך בזה דבר. וכן הוא המנהג בקצת ארצות ספרד ובצרפת ובכל ארצות המערב. והנה, אדון הנביאים ביאר בזה, שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך, ולא יהיו מידו, אבל שהעם ימנו אותם. רוצה לומר, שכל שבט ושבט ימנה את השופטים הראויים בכל עיר מעריהם. ועל זה אומר: "אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך". רוצה לומר, שה' אלוהיך נותן מינוי השופטים לשבטיך, שהם ימנו אותם בשעריהם. לא המלך " (אברבנאל) .

ואמנם, בתולדות עם ישראל היו תקופות שבהן השלטון נאלץ למנות את השלטון בעצמו, כמו בימי משה, דברים א13: " הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם... וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ " ( פירוט), ובימי יהושפט, דברי הימים ב יט5: " וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר " ( פירוט). אולם מסתבר שהדבר נעשה כאשר לעם ישראל לא היו שופטים כלל, ולא ידע כלל איך לקיים מערכת משפטית, ולכן השלטון המרכזי היה צריך להתערב. אולם המצב הרצוי הוא שהעם בעצמו בוחר את השופטים, וכמו שנזכר בפסוקנו. למקורות נוספים ראו על סדר היום - מי ממנה את השופטים?.

ובדרך הדרש, הפסוק פונה בלשון יחיד לכל אדם ואדם, וקורא לו לשפוט את עצמו: " ר' אליעזר אומר: במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין. ומהו כן?! אלא, אמר ר' אליעזר: אם נעשה הדין למטה, אין הדין נעשה למעלה. ואם לא נעשה הדין למטה, הדין נעשה למעלה. " ( דברים רבה ה ה) . ופירש ר' נחמן מברסלב: " כִּי כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה... אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים, וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב... אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה, אֵין דִּין לְמַעְלָה, וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר... " ( ליקוטי מוהר"ן טו ב. ראו גם ב שער ברסלב) .

מי השופטים ומי השוטרים?

שופטים הם הדיינים הפוסקים את הדין, ושוטרים הם המוציאים לפועל - "הרודין את העם אחר מצותן, שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט" ( רש"י ע"פ בבלי סנהדרין טז) .

וכתבו במדרש: " מהו "שופטים ושוטרים"? רבנן אמרי: שיהא השוטר כשופט, כשיהו המעשים כנגד המקל והרצועה, ושלא יהא המכה צריך ללקות. דבר אחר: ר' אליעזר אומר: במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין. ומהו כן?! אלא, אמר ר' אליעזר: אם נעשה הדין למטה, אין הדין נעשה למעלה. ואם לא נעשה הדין למטה, הדין נעשה למעלה. " ( דברים רבה ה) .

בכל שעריך

שעריך הם לשערי הערים, והכוונה שבכל עיר ועיר חייבים להיות שופטים ושוטרים. יש לזכור שבזמנם הערים היו הרבה יותר קטנות מבזמננו - בכל עיר היו כמה מאות אנשים, כמו יישוב קהילתי של ימינו. אולם, בעוד שבימינו ישנם שופטים רק בערים הגדולות, וכל מי שצריך להישפט - צריך לנסוע אל העיר המרכזית, הרי שבזמנם - לפי התורה - היה שופט בכל יישוב ויישוב, כך שהמשפט היה הרבה יותר נגיש. הדבר מראה את החשיבות הרבה שהתורה מייחסת לשופטים.

לשבטיך

הכוונה שיש למנות שופטים גם לכל שבט ושבט. בדרך-כלל הערים חולקו לפי שבטים, אבל היו גם ערים שהיו ערי-גבול בין שני שבטים, ובערים אלו היה צריך למנות שופטים לכל שבט ושבט בנפרד: " מלמד שמושיבין דיינין לכל שבט ושבט, ובכל עיר ועיר " ( רש"י, רמב"ן) . הדבר מזכיר את המנהג בימינו, למנות רב-עיר לכל עדה בנפרד.

ייתכן גם שהמצוה היא למנות, בנוסף לדייני הערים, גם דיינים של כל השבט , שיעסקו בנושאים מסובכים במיוחד:  " למנות בית-דין על כל השבט והוא ישפוט את כולם, ואחרי כן נמנה בית-דין בכל עיר ועיר שישפוט את העיר. ואע"פ שכולם שוים במנין, שהם כ"ג בדיני נפשות וג' בדיני ממונות, אבל הגדולים שבהם בחכמה יתמנו על כל השבט, ותחתיהם לכל עיר ועיר... אם נסתפקו בתי דינין של עיירות, יבאו לפני בית-דין הגדול של שבט וישאלו; כדרך שסנהדרי גדולה ממונה על כל בתי דינין של כל ישראל, כך יהא בית-דין אחד ממונה על כל שבט ושבט; ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על שבט שלהם, גוזרין ומתקנין והיא לשבט כגזרת סנהדרי גדולה על כל ישראל. וזה הבית-דין הוא המוזכר במסכת הוריות (ה) ששנינו בו 'הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט חייב ושאר השבטים פטורים וכו''. " ( רמב"ן, וכן אברבנאל) .

ויש ללמוד מכאן גם, שמינוי השופטים הוא באחריות השבטים - ולא באחריות הנביא או השלטון המרכזי. אמנם, השופטים הראשונים מונו על-ידי משה, דברים א15: " וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אותם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם; שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם ", אבל " ענין משה במינוי השופטים היה להוראת שעה, אבל לדורות לא רצה שיהיה זה על פי נביא, כי יהיה זה אליו טורח מופלג למנות שופטים בכל ערי ישראל, גם כי תסתלק הנבואה ולא יישאר מי שימנו אותם, ולכן מסר זה לשבטים. וזהו אמרו "אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך", יחזור למינוי הנזכר, שכל שבט ימנה השופטים היותר חכמים ויראי אלהים שיהיו בשבטים בכל עיר ועיר מאותו שבט " ( אברבנאל) .

לעומת זאת, בהמשך נזכרה המצוה למנות מלך, ושם נאמר שיש לבחור מלך שה' בחר בו, דברים יז15: " שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ " ( פירוט), והנביא הושע אף מוכיח את בני ישראל על שלא עשו כך, הושע ח4: " הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי, הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי " ( פירוט). נראה שיש הבדל בין בחירת שופטים - שכוחם מוגבל לפסיקת דין על-פי החוק, לבין בחירת מלך - שכוחו בלתי מוגבל והוא רשאי לשעבד את העם; למינוי כזה דרושה בחירה א-להית.

ושפטו את העם משפט צדק

החובה לשפוט בצדק כבר נזכרה ב ויקרא יט15: " בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ " ( פירוט). בפסוק זה המצווה מכוונת לא לשופטים עצמם אלא למי שממנה את השופטים, כלומר, לעם ישראל. עליך לבחור שופטים שאתה יודע שישפטו בצדק: " מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק " ( רש"י) .