קוד: ביאור:דברים טו1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים טו1-2: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'
".
מקץ שבע שנים = בסוף מחזור של שבע שנים, כלומר בסוף השנה השביעית (המחזור הקודם הסתיים בשנת ה'תשס"ח - 29/9/2008 למניינם). בזמן זה צריך כל נושה להפסיק לגבות כל חוב שזמן פרעונו עבר (פירוט).
ע"פ ההלכה, שמיטת החובות מתבצעת בסוף אותה שנה של שמיטת הקרקעות. מדוע שמיטת החובות נקבעה דווקא לאותו זמן שבו מתבצעת שמיטת הקרקעות? שתי תשובות:
1. כלכלית: חקלאים רבים מתבססים על אשראי. הם לוקחים הלוואה בתחילת השנה כדי לקנות זרעים, ומחזירים אותה בסוף השנה לאחר הקציר. אילו שמיטת החובות היתה נקבעת לשנה אחרת, החקלאים לא היו מוצאים מי שילווה להם. בשנת השמיטה אין זריעה וקצירה והחקלאים אינם צריכים הלוואות, לכן זהו הזמן הטוב ביותר לבצע שמיטת חובות כללית.
2. עקרונית: הפעולה החקלאית עצמה היא מעין הלוואה: החקלאי מלווה זרעים לקרקע, והוא מצפה שהקרקע תחזיר לו את ההלוואה בזמן הקציר. הרעיון המרכזי של שנת השמיטה הוא שמיטת החובות - ההכרה בכך שאף אחד לא חייב לי כלום - לא הטבע וגם לא אנשים אחרים.