קוד: ביאור:בראשית יח19 בתנ"ך
סוג: פרטים2
מאת: אראל
אל:
במקומות רבים בתנ"ך נזכרת המצוה ללכת בדרכי ה'. אחד המקורות שנועדו ללמד אותנו את דרך ה' הוא - דברי ה' לאברהם לפני השמדת סדום:
בראשית יח17-21: "וה' אָמָר 'הַמְכַסֶּה
אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי
גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ
אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן
הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה'
'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאֶתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד.
אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה
וְאִם לֹא אֵדָעָה'
"
ה' משתף את אברהם בשיקולים שלו, כדי שילמד וילמד את צאצאיו לשמור את דרך ה'. מה ניתן ללמוד על דרך ה' מפרשה זו?
ארדה נא ואראה" (פסוק 21) "
למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" (רש"י): ה' כמובן לא צריך "לרדת" כדי לראות מה המצב בסדום; הסיבה שהוא בכל-זאת "יורד" היא, כדי ללמד את אברהם וצאצאיו איך צריך לעשות משפט; כאשר מדובר בדיני נפשות, אסור לסמוך על שמועות או על דעות קדומות; חייבים לרדת ולראות בעיניים מה המצב. זו אחת מדרכי ה'.
וַיֹּאמֶר 'אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה?' וַיֹּאמֶר 'לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה'".
ויקראו אל לוט ויאמרו לו ' איה האנשׁים אשׁר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו ונדעה אתם!'" מכאן ניתן אולי ללמוד, עד כמה צריך להשקיע ולהתאמץ כדי לבדוק אם יש צדיקים בעיר - עד כדי שליחת שליחים למצבים מסוכנים! גם זו אחת מדרכי ה'.
ויתמהמה; ויחזיקו האנשׁים בידו וביד - אשׁתו וביד שׁתי בנתיו בחמלת ה' עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר": גם לאחר שה' החליט להשמיד את העיר (כי לא היו בה 10 צדיקים אלא רק 1) הוא דאג להציל את הצדיק היחיד שנשאר, והשקיע מאמצים גדולים בכך. מכאן ניתן ללמוד עד כמה צריך להשקיע כדי שלא לפגוע בצדיקים - גם אם יש צדיק אחד בעיר של חטאים, צריך להשקיע מאמצים אדירים כדי להציל אותו. גם זו אחת מדרכי ה'.
לכל הדברים שלמדנו כאן, יש השלכות מרחיקות-לכת לגבי ניהול המלחמה בימינו:
זו לא "סתם החמרה", לא "יפיות נפש" ולא "שמאלנות". זו מצוה מהתורה - והלכת בדרכיו.
המצוה ללכת בדרכי ה' מציבה בפנינו שאיפה גדולה - להתנהג כמו ה'. אך במציאות, לא תמיד אנחנו יכולים להתנהג כך, כי אין לנו אותה יכולת - אין לנו מלאכים שיכולים להכות בסנוורים את אויביהם וכד'. אם ננסה לשלוח שליחים שיחפשו צדיקים בכל עיר שאנחנו נלחמים בה, השליחים עלולים למות, והרי גם השליחים צדיקים וגם להם לא מגיע למות. לכן, התורה מקלה עלינו, ומאפשרת לנו לנהל את מלחמותינו בצורה יותר אנושית.
ע"פ התורה,
אין צורך לשפוט כל אדם ואדם בפני-עצמו; מותר לנהל מלחמות נגד ערים שלמות בבת-אחת. לאחר שהצענו לעיר להשלים איתנו, העיר סירבה, ואנחנו כבשנו אותה - מותר לנו להרוג את כל האנשים שמסוגלים להילחם ("
והכית את כל זכורה לפי חרב
"), ואין צורך לחשוש שאולי יש ביניהם גם צדיקים; ועל כך נאמר "אוי לרשע ואוי לשכנו" (ראו
מתי ה' מעניש את שכניו של הרשע, ומתי ה' מציל את שכניו של הצדיק?). עם זאת, במצב שבו נאלצנו להרוג אנשים שאינם רשעים, אין סיבה לשמוח על כך (ראו
בנפול אויבך אל תשמח).
עם זאת, אם אנחנו יודעים בוודאות
שיש צדיקים בתוך העיר, אנחנו חייבים להציל אותם. כך עשה יהושע בן נון,
ששלח שני שליחים כדי להציל את רחב בזמן כיבוש יריחו (יהושע ו22): "ולשׁנים האנשׁים המרגלים את הארץ אמר יהושׁע 'באו בית האשׁה
הזונה
והוציאו משׁם את
האשׁה ואת
כל אשׁר לה כאשׁר נשׁבעתם לה!'
".
בנוסף לכך, צריך לזכור את השאיפה שלמדנו מדברי ה' לאברהם, ולהשתדל להתקרב אליה במידת האפשר, ככל שהיכולת הטכנולוגית שלנו משתכללת. למשל, אם אנחנו יכולים להשתמש ב"פצצות חכמות" כדי להרוג רק את הרשעים - זה בוודאי עדיף על-פני "פצצות טיפשות" שהורגות צדיק עם רשע.
כשאנחנו מחליטים להשתמש באמצעים מסוג זה, אנחנו מקיימים מצוה מהתורה -
והלכת בדרכיו
.
ראו גם:
מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ ה', וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן" (פירוט).