והעיקר חסר מן הספר (על מה התלוננו בני ישראל בתבערה?)

קוד: על מה התלוננו בני ישראל בתבערה בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: יהודה גרנות

אל: שיעור נח"ת ירושלים סב-סג

[שיעור של יהודה גרנות; סיכם: שי שמבה, מחוז ירושלים]

חלק א':

במדבר י"א : בתחילת הפרק מתלוננים בנ"י על משהו לא ידוע וה' מענישם.

שאלה: על מה הם מתלוננים ?

• אם נבדוק בתורה נראה שבנ"י מתלוננים הרבה על "למה הוצאתנו ממצרים" (גם בבריחה ממצרים לפני קריעת ים סוף וגם לפני חטא המרגלים). דעת זקנים - מבעלי התוספות (במדבר י"א 1): כאוננים על מת (למה יצאנו למות במדבר)

• טענה נוספת היא שבנ"י מתלוננים על הדרך (כמו בפרק כ"א 4). "ותקצר נפש העם בדרך" דעה זו היא דעת רש"י (על אתר, ורשב"ם מסכים איתו), שאומר "אין מתאוננים אלא לשון עלילה". כלומר הם חפשו על מה להתלונן והתלוננו על זה שהם 3 ימים בדרך (33-34)

• גם תלונה על מים (כמו במרה) שגם שם הם הולכים שלושה ימים לפני העצירה.

• יש דעה נוספת שמסבירה שמתלוננים על אוכל מביאה כאסמכתא את העובדה של " אותיות שעולות לכאן ולכאן ": "רע באוזני … "="רעב באזני" כלומר התלוננו על הרעב.

• הרמב"ן (על אתר) מציג דעה שונה, שהעם לא ממש התלונן אלא מלמלו לעצמם (כאילו מתאוננים) ולא ברור ממש על מה התלוננו וחטאם היה שלא הלכו בשמחה (הרמב"ן כולל בדבריו את כל הפירושים התלוננו על הכול).

חלק ב' :

המשנה בסוכה פרק ב' משנה ט' (כת"י קויפמן) מביאה את המשל של העבד שמוזג משקה לרבו ורבו שופך לו את הקיתון בפניו (יש עוד דעה שאומרת שהעבד שפך את הכוס לפני רבו).

רשב"א (שו"ת רשב"א חלק א' סימן נ"ז): במשנה לא כל כך ברורה לו והוא מנסה להסביר למה נשפך הקיתון (ולא משנה ע"י מי העבד או האדון), ומגיע למסקנה שיש פה חטא של העבד (או שמזלזל ברבו ולכן הוא שופך לו את הקיתון או שלא מתייחס לתפקיד בכבוד ובטעות שופך את הקיתון).

יונה פרנקל (דרכי האגדה והמדרש עמ' 360): בניגוד לרשב"א סובר שלא משנה למה האדון כועס (ולכן זה לא מוזכר אבל מה שמשנה זה שהאדון כועס צריך לצאת מהסוכה ולא משנה בגלל איזה חטא).

חלק ג' :

מל"א ג': ה' מתגלה לשלמה בחלום ונותן לו כמה דברים לבחור. שלמה בוחר בחכמה ואז מגיע משפט שלמה שמוכיח הוא קיבל את החכמה. גם במשפט שלמה לא ברור בסוף המשפט מי האימא האמיתית (התובעת או הנתבעת):

• הנתבעת היא האם האמיתית כי היא מקדימה את המילים "בני החי" למילים "בנך המת" בניגוד לתובעת. כלומר לה חשוב בנה החי מאשר לשניה יהיה בן מת.
  • תשובה: יש דרך שנקראת שרשור בויכוח אם יש טענה של א, ב אז התגובה תהיה ב, א (אם אחת אומרת "בני החי ובנך המת", השניה אומרת "בנך המת ובני החי")
• התובעת היא האם האמיתית כי אם היא היתה שקרנית היא לא היתה כ"כ חוצפנית לתבוע בן שלא שלה.

שאלה: האם האישה שמפסידה במשפט כ"כ טיפשה להגיד "גם לא גם לך לא יהיה גזרו" אחרי שהשניה אומרת "תנו לה את הילוד החי"? איך זה שאין הבדל בין ילד בן 3 ימים לילד בן יומו ?

למסקנה אין שום הוכחה מי האם האמיתית וזה בכלל לא משנה כי סיפור זה בא כדוגמא לחוכמת שלמה ובשביל זה אין צורך בכל הפרטים.

סיכום : הכלי יקר (על אתר) סובר שכל מקום שלא כתוב במפורש זה כדי שאנו ננסה להשלים (לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש). אבל יותר מסתבר לומר שהכתוב בכוונה סתם שלא נבין (ויש עוד מקרים כמו: אשת יפת תואר שלא ברור איפה מתחיל האם ואיפה החובה וכן מנחת קין והבל. שלא ברור איזו מנחה עדיפה של קין או של הבל). אנחנו לא צריכים לנסות להבין את הסיפור אלא מה המסר של הסיפור המלא, ולא צריך לדעת את כל הפרטים (כמו הרמב"ן במתאוננים, יונה פרנקל במשנה בסוכה וכל הפרשנים במשפט שלמה)

חזרה לחלק א' : שאלה - ראינו את המסרים בסוכה במשפט שלמה אבל מה המסר במתאוננים ? הפועל "ויצעק" מופיע בד"כ בצעקה אל ה' ואילו אצלנו "ויצעק העם אל משה". פרשיית המתאוננים באה כדי להראות שבנ"י צועקים אל משה כי עדיין הוא הכי קרוב לה', והוא לא לקראת סיום הקרירה (אפילו שמוסיפים לו 70 זקנים שיעזרו לו).