האם סכך עיקר או צל עיקר?

נאמר בתורה:

"....בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכת הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלקיכם"                                                                      (ויקרא כ"ג, מ"ב– מ"ג)

הגדרת סכך ( ע"פ מילון אבן שושן ) :   הסתיר, שם מסך, כיסה.

וכן מצינו בתורה:

"והיו הכרובים... סוככים בכנפיהם על הכפורת...".                                                                   (שמות כ"ח, כ')

וכן   "...סכותה לראשי ביום נשק..."                         (תהילים קמ,ח)

עיקר הסוכה הוא   הסכך

מוסכם על מרבית הפוסקים, שעיקר הסוכה הוא הסכך. כהוכחה לכך, נביא מספר דינים החלים על הסכך בלבד, דבר המעיד ששם "סוכה" חל   על הסכך בלבד.

א.

" סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה... ושאינה גבוהה עשרה טפחים...ושחמתה מרובה מצלתה – פסולה... "                                                           (מסכת סוכה ב.)

מדייק הר"ן, הרי הכוונה שהסכך הוא הנמצא גבוה למעלה מעשרים אמה, והמשנה קראה לכך "סוכה".

מכאן שעיקר הסוכה – הוא הסכך.

ב.

"... תעשה ולא מן העשוי..."                           (סוכה יב.)

הגמרא לומדת מהפסוק: "חג הסוכות תעשה לך..." שהסוכה צריכה להיעשות ולא להשתמש בסוכה מוכנה (מהעשוי) ולכן החופר סוכה בתוך גדיש – סוכתו פסולה. מסביר רש"י במקום, שיכול אדם לנענע את סכך הסוכה ובכך הוא מתקן והופך את הסוכה לכשרה. מכאן ראיה שהסכך הוא העיקר, מאחר והדפנות נשארות " מהעשוי" ולא נאמר שגם אותם יש צורך לנענע.

ג.

" ושחמתה   מרובה מצלת פסולה...תנו רבנן:    חמתה -   מחמת סיכוך ולא מחמת דפנות, רבי יאשיה אומר אף מחמת דפנות"                                                              (מסכת סוכה, ז:)

נראה אם כן שלפי שיטת תנא קמא, מי שקובע את כשרות הסוכה זה הסכך - שצריך להיות כזה שייתן יותר צל מאור שמש. במצב שיש יותר אור שמש מצל אך האור מקורו בדפנות ולא מהסכך - הסוכה לא נפסלת, מאחר והגדרת הכשרות של "צילתה מרובה מחמתה" שייך בסכך. הסכך הינו ה"גג ההלכתי" ורק אם הצל שהסכך עושה   גדול מכמות אור השמש שעוברת דרכו הסוכה כשרה. ולכן אם אני יושב תחת סכך כשר (מטיל יותר צל מאור), אבל הצל הקיים בסוכה קטן מחמת כניסת אור שמש מהדפנות (נניח שאדם עשה דפנות זכוכית) לשיטת תנא קמא מסתמא סוכה שכזו תהיה כשרה.

רואים אם כן לכאורה, שמה שקובע באופן ברור אם הסוכה כשרה או לא, זהו הסכך ולא הדפנות.

ואמנם כך מובא בשו"ע  

"סוכה שחמתה מרובה מצילתה – פסולה ודוקא שהיה רוב חמה מחמת הסכך, אבל אם היה מחמת הדפנות   - כשרה" (ואין הלכה כרבי יאשיה).

מסקנה : "הסכך"   הוא העיקר ולא "הצל" עיקר.

שיטת רבי יאשיה  

לשיטת רבי יאשיה גם דפנות הסוכה חייבות לעמוד בכלל של "צילתה מרובה מחמתה", כלומר גם הדפנות צריכות לספק צל. לפי שיטה זו, אם יבנה אדם סוכה מדפנות זכוכית ויסכך אותה בסכך כשר למהדרין,   הסוכה הזו תהיה פסולה.

ניתן להסביר את דעת רבי יאשיה בכך – שהוא סובר שעיקר המצווה לשבת "בצל" (ולא רק מתחת לסכך היוצר צל) לכן אם אין די צל בסוכה - הסוכה פסולה, גם אם מצב זה נוצר רק בגלל הדפנות. כלומר מחלוקת רבי יאשיה ותנא קמא היא בהגדרת מעשה המצווה: האם המצווה לשבת תחת הסכך או לשבת בצל?

אולם, עיון בהמשך הגמרא מוביל למסקנה שונה בהבנתו של רבי יאשיה:

"...אמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי: מאי טעמא דרבי יאשיה? דכתיב: "וסכת על הארון את הפרוכת..." (שמות מ', ג)   פרוכת מחיצה   וקא קרייה רחמנא סככה,   אלמא מחיצה כסכך בעינן..."

כלומר התורה מתייחסת לפרוכת שהבדילה בין קודש הקודשים ובין יתר המשכן במילה " וסכות" מלשון סכך = גג, למרות שהפרוכת הייתה למעשה מעין קיר ניצב. מכאן לומד רבי יאשיה שגם קיר אנכי יכול להיחשב כ"גג" מהבחינה ההלכתית. לכן הוא דורש שהקריטריון "שצילתה יהיה מרובה מחמתה" יחול על גג והדפנות שגם הם בגדר "גג"   לשיטתו.

הוכחה: (אולי?) לשיטת ר' יאשיה   מהרמב"ם בנושאי "איסורי הנאה מסוכה".

הגמרא בסוכה (ט.), בנושא הנאה מחלקי הסוכה השונים, אומרת:

"...דאמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה – תלמוד לומר   "חג הסוכות שבעת ימים לה'..."   ותניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר:     "חג הסוכות שבעה ימים לה', מה חג לה' אף סוכה לה'...".

ידועה מחלוקת הרא"ש והטור ההולך בעקבותיו, כנגד הרמב"ם בנוגע לחלקים בסוכה בהם קיים הדין של איסור הנאה בחג.

הרא"ש (והביאו הטור ) – בעצי דפנות ליכא איסורא (הנאה)   כלל, דקרא קאי רק על הסכך.

רמב"ם: עצי הסוכה – בין דפנות ובין הסכך – אסורים בהנאה כל ימי חג הסוכות.

אמנם, במהותו של איסור ההנאה נחלקו האם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן?

הבית יוסף וכן הט"ז סבורים שאיסור ההנאה הוא רק מדרבנן, אבל הר"ן וכן פסק הב"ח ואחרונים נוספים, הסוברים שלשיטת הרמב"ם, האיסור הוא דאורייתא.

וכן נחלקו: האם האיסור קיים כל עוד הסוכה עומדת אבל אם נפלו העצים במהלך החג האם עדיין האיסור חל?

יש שרצו לחלק בין חלקי הסוכה השונים ולומר:   ש הסכך אסור משום קדושה, ה דפנות משום - מוקצה (שהקצה אותם למצווה, אבל אם יבטל הקצאתו, לכאורה אין איסור הנאה) ואילו נוי סוכה אסור   – משום איסור ביזוי מצווה.  

אם כן יש הרוצים להביא מכאן ראיה לשיטת רבי יאשיה שהסכך והדפנות הם היינו הך,   משיטת הרמב"ם לגבי איסור הנאה מחלקי הסוכה.   ששם סבר הרמב"ם שאכן אין הבדל בין סכך לדפנות. עם זאת, יתכן לחלק ולומר שהרמב"ם רואה אמנם בדפנות חלק מהסוכה לעניין קדושת הסוכה, אבל עדיין יסבור שאין לראות בדפנות חלק מהסכך, בניגוד לשיטת רבי יאשיה הרואה בדפנות חלק מהסכך.

איסור הנאה מנוי סוכה. אבל האם מותר להשתמש בהם לשם מצווה ?

כפי שלמדנו, יש איסור הנאה מחלקי הסוכה השונים במהלך כל החג.

וכך פוסק השולחן ערוך

" וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור להסתפק מהם כל שמונה אפילו נפלו..."

ולכן מי שתולים פירות לנוי בסוכה, אסור להוריד אותם או ליהנות מהם במהלך החג.

הביאור הלכה (שם):   מביא את שו"ת חתם-סופר , לגבי אדם שהיה לו אתרוג מיותר ותלה אותו בסוכה לשם נוי (הנאה), ואח"כ במהלך חול המועד, בא אדם אחר מהכפר שלא מצא אתרוג לקנות, והורה החתם-סופר שמותר ליטול האתרוג התלוי בסוכה לנוי – בכדי לצאת בו. הסיבה שפסק כך היא משום שכידוע מצוות לאו להינות ניתנו והרי אתרוג זה יכול לשמש למצווה   ועוד, שהרי האיסור להינות נובע מחשש לביזוי מצווה וכאן בודאי שאין ביזוי, שבהתחלה האתרוג שימש לנוי מצוה וכעת ל מצווה ממש שהרי מברכים עליו. ומותר אף לבעל האתרוג ליטול תשלום   בעבורו.

קדושת הסוכה

ברגע שישבנו בסוכה וברכנו בה במועד הסוכות – הסוכה על חלקיה היא קודש כאמור, אבל יש לזכור שבניית הסוכה יכולה להיעשות אפילו ע"י גוי ובודאי ע"י קטן, שהרי עיקר החיוב בסוכות הוא "הישיבה בסוכה" ולא בניית הסוכה ולכן אנו מברכים "לישב בסוכה"   ולא מברכים "על עשיית סוכה".

הישיבה בסוכה היא מצוות גופא ולכן אין לה דין שליחות (אין אדם יכול למנות שליח שישב במקומו וע"י כך יצא הוא עצמו), כך גם בנטילת לולב, בשמיעת קול שופר וכדומה.

הרמב"ם משווה בין סוכה ושופר ואומר שכשם שבסוכה העיקר הוא הישיבה בסוכה ולא עשייתה, כך בשופר עיקר המצווה היא השמיעה ולא התקיעה.

מקשים על הרמב"ם:

הלא יש הבדל משמעותי בין שופר לסוכה, סוכה יכול לבנות אותה גם מי שאינו בר-חיובא (כגון גוי, קטן ואישה)   ואילו בשופר יכול לתקוע רק מי שהוא בר חיובא (לא גוי ולא נשים ולא קטן וכו')?

ונראה לעניות דעתי לתרץ כך:

בסוכה: בניית הסוכה והישיבה בסוכה הם שתי פעולות נפרדות לחלוטין ולכן את הבנייה יכול לעשות גם מי שאינו בר חיובא, מה שאין כן בשופרשם: "התקיעה והשמיעה" הם פעולות צמודות ולכן לא ניתן להפריד בניהם וכמו שהשומע הוא בר-חיובא, כך   גם התקיעה צריכה להעשות ע"י בר – חיובא.

הידור הסוכה וארבעת המינים

בסוכות ישנם שני דינים מיוחדים:

החיוב "בשמחה ". נאמר 3 פעמים "ושמחת":

"... ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת    ימים..."   (ויקרא כ"ג)

"... ושמחת בחגך..."   (דברים, ט"ז)

"...והיית   אך שמח..."   (דברים ט"ז)

החיוב "בהידור "

לגבי החיוב בהידור בחג הסוכות, כבר העירו על כך בעלי המוסר, הרי בד"כ אנו מחייבים "...והצנע לכת עם ה' אלוקיך..."   ואילו הידור מחייב ראייה (וזה לא בבחינת "והצנע"), אלא שהם אומרים שדין זה של הידור באמת מיוחד לסוכות ולכן גם מברכים " על נטילת לולב" ולא על נטילת אתרוג, שהרי הידור מחייב "ראייה" והלולב הוא הבולט בין ארבעת המינים. הסיבה שההידור מיוחד לסוכות הוא: מאחר וחתימת הדין הסופית נעשית "בהושענא רבה" ונאמר בבראשית: "...וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" ואילו לקין ומנחתו לא שעה. מדוע? מפני שהבל "הידר במצווה" כפי שנאמר אצל הבל "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן..."    כלומר הבל הביא מהעידית, מהמיטב שבמיטב, ולכן המהדר במצווה כפי יכולתו, הקב"ה נענה לתפילתו. ומכאן שיש להדר במצוות הקשורות לחג הסוכות-   מפני שהם לפני הושענא רבה.

לסיכום עיקרי השיעור

עיקר הסוכה- הוא לישב מתחת לסכך ולאו דווקא מתחת לצל.

לנוהגים לתלות פירות בסוכה ,יש לדעת שפירות אלו   מקבלים את קדושת הסוכה במהלך שבעת ימי החג ולכן יש לנהוג בהם בהתאם.

בניית הסוכה יכולה להיעשות גם ע"י גוי וקטן, עיקר החיוב הוא - הישיבה בסוכה.

בסוכות יש דין מיוחד של שמחה – יותר מבשאר החגים.

בחג הסוכות יש חיוב מיוחד של הידור מצווה – עקב סמיכותו להושענא רבה.

יהי רצון שישמע הקב"ה קול שעוותינו.