קוד: הפלפול והפשט בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: ד"ר מנחם צוקר
אל:
כללי:
ויכוחים רבים ליוו את חז"ל במשך הדורות בשאלה אם לימוד הפשט וההלכה הם עיקר משמעות של מצות לימוד תורה או הפלפול הוא העיקר.
רש"י: חי בצרפת אשר באשכנז, במאה ה-11. היה בד"כ חסיד הפשט. נקרא בשם פרשנדתא, עקב היותו המפרש של התורה, המשנה והתלמוד.
תוספות: היו יוצאי ירכו של רש"י. רבנו תם (ר"ת) ורבנו יעקב (ר"י) וכן שאר הרבנים הידועים בתקופתם, עסקו בד"כ בפלפול. התוספות חוברו בישיבתו של ר"י שהיה בעל התוספות. עליהם נאמר: "...ושם היו גדולים כגון ר' שמשון משאנץ, לבד משאר התלמידים שהיו לרוב מאד... והיו לומדים בעסק גדול..." 1.
בכדי להביא ראיה לשיטת הפלפול, הביאו חכמי התוספות את הגמרא במסכת שבת:
"... אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין שואלים אותו "נשאת ונתת באמונה? פלפלת בחוכמה?..." (לא:)
הם היו לומדים את המקרא דרך לימוד הגמרא. כלומר, הגמרא שהיא התורה שבעל-פה הייתה הבסיס ללימוד ולא התורה שבכתב.
הגמרא במסכת סנהדרין ובמסכת ברכות מתארת את הדרישות מדיין, ואומרת שאין צורך שידע את כל הפלפולים אלא רק את הפסקים:
"אבל אין צריך שידע כל הוויות התוספות וגליוניהם... וכמה חכמים ראינו בעיננו מפולפלים וחריפים בהוויות... דמעיילי פילא בקופא דמחטא...".
כלומר היו חריפים עד כדי כך שיכלו להעביר פיל בחוד המחט ועל כל "קוף" אומרים תלי תלים של קושיות ותירוצים 2.
" סיני" לעומת" עוקר הרים" - מי עדיף?
ראיות לעדיפות" סיני"
"סיני" - מייצג תלמיד חכם היודע את ההלכה והפשט ושם זאת כעיקר, לעומתו, "עוקר ההרים" - מייצג תלמיד חכם חריף ומתפלפל השם את הפלפול כעיקר ולפעמים אף על חשבון הפשט.
הגמרא בברכות (סד.) מספרת שכאשר נשאלה השאלה, "סיני" או "עוקר הרים", מי עדיף?
פסקה שם הגמרא באופן חד משמעי שסיני קודם.
וכן נאמר על המפלפל: "...והייתי בעיניו כמתעתע..." 3. ובהקשר לפסוק זה דורש רבי אליעזר:
"כל המחליף בדבורו כאילו עובד עבודה זרה"
(סנהדרין צב.)
הרי המפלפל עלול לעבור מהיתר לאיסור ולהיפך ומתנדנד ביניהם תוך כדי פילפולו, עד שהוא מגיע למסקנה וזה קרוי "המחליף בדיבורו".
מקורות לעדיפות של תלמידי חכמים שעסקו בפלפול על פני האחרים:
א. מחלוקת רבי ורבי יוסי במסכת סנהדרין (כ"ד.).
בגמרא (שם) יש דיון בשאלה: האם מותר להטמין מים בשבת בכדי שלא יתחממו, רבי פוסק שאסור. מעיר לו על כך ר' ישמעאל בנו של רבי יוסי, שאביו (רבי יוסי) התיר. בעקבות כך מחליט רבי להתיר מפני "...שכבר התיר זקן..." - הלא הוא רבי יוסי, שהיה רבו של רבי. למרות זאת אמרינן בגמרא, דאילו היה רבי יוסי קיים (חי), היה כפוף ויושב לפני רבי.
אם כך איך שינה רבי את דעתו מפני דעת רבי יוסי?
כתשובה מביאים התוספות במסכת נידה (י"ד: ד"ה "היאך"):
"...לפי שאח"כ נתחכם רבי יותר ומפולפל, שמחדדין שמעתיה...."
הגמרא לא ציינה שרבי ידע יותר, אלא שמחמת הפלפול נעשה גדול יותר, כלומר כאשר קיבל את דעתו של ר' יוסי עדיין לא נחשב רבי למפולפל עד כדי ש"מחדדין שמעתיה".
ב. הגמרא בבבא מציעא דנה בדילמא: האם רבו קודם או אביו קודם. בהקשר לדיון זה מביאה הגמרא:
"...תנו רבנן רבו שאמרו רבו שלימדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי רבי מאיר..." (לג.).
חכמה הכוונה לחכמת הגמרא העיון וההתעמקות, כי מתוך הפלפול והקושיות רווחא שמעתתו כלומר על ידי הויכוח תתברר האמת.
ג. כשהגמרא מתארת את גדולת ריש לקיש היא אומרת:
"...שהיה אומר ר' יוחנן... היכן את בר לקיש? דמרוב פלפולו מרווחא שמעתתא..." (בבא מציעא, פ"ד.)
כלומר, שפלפולו של ריש לקיש היה מביא הבנה טובה יותר.
ד. רבי יהודה הנשיא מתואר במסכת נידה בדרך הבאה:
"... רבי ריש מתיבתא הווא ושכיחי רבנן קמיה ומחדדן שמעתתיה..." (מסכת נדה, יד:)
כלומר שחכמים למדו לפני רבי מפני שהיה "מחדד" את הלימוד.
וכן רב יהודה היה נקרא "שיננא" 4 – שהיה מחדד את הלימוד, ומרוב פלפולו אמרו עליו "אין זה ילוד איש".
ה. "דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד" (קהלת, י"א, י"ב).
בפרק קמא של מסכת חגיגה (ג.) מפרשת הגמרא את הפסוק הנ"ל:
מסבירה הגמרא:
"בעלי אסופות – אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות (קבוצות קבוצות) ועוסקים בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם היאך אני לומד תורה מעתה?
תלמוד לומר, כולם נתנו מרועה אחד... אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי המטמאין ואת דברי המטהרין, את דברי האוסרין ואת דברי המתירין, את דברי הפוסלין ואת דברי מכשירין".
כלומר הגמרא משבחת את "בעלי אסופות" שהיו אוסרים ומטהרים- שהיה בהם הפלפול.
ו. הגמרא בסנהדרין (י"ז.) דנה בתכונות הדרושות לדיין שיושב בסנהדרין, בתוך כך, נאמר:
"... אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. אמר רב, אני אדון ואטהרנו ע"י לימוד "קל וחומר" ומה נחש שממית (בני אדם) ומרבה טומאה (שהרי הוא ממית והמת נהיה אב לטומאה), הוא עצמו (הנחש) טהור במגע, שרץ (לטאה, זיקית וכו') שלא מרבה טומאה (שהרי אינם מכישים בני אדם ואינם הורגים), אינו דין שיהיה טהור?
אלא הגמרא דוחה את ה- "קל וחומר" של רב ואומרת:
"מידי דהוה אקוץ בעלמא".
כלומר, הסיבה ששרץ בכל זאת טמא היא כי אפילו קוץ יכול לגרום למות האדם וע"י כך הוא מרבה טומאה בעולם, אז נבוא ונאמר שהקוץ טמא במגע?! זה ודאי לא יתכן.
על כל פנים רואים מלימוד זה, שהתכונות הנדרשות לדיין בסנהדרין הם בין השאר:
אדם חכם וחריף היודע לפלפל עד כדי " יכולת פוטנציאלית" לטהר את השרץ מהתורה.
אין ספק שבדברי רב יש העדפה ברורה לפלפול.
התפשטות הפלפול
הפלפול החל באשכנז עבר לצרפת ואח"כ החל לחדור גם לספרד.
לדוגמא: הריב"ש (רבי יצחק בן ששת שחי במאה ה- 14 בספרד) תמך בפלפול אבל הגביל אותו רק לצרכי האמת.
לשיא הפריחה הגיע הפלפול ה"אשכנזי" (בישיבות אשכנז ואיטליה), במיוחד בדורו של מהר"י וייל (ר' יעקב וייל במאה ה-15). הפלפול בתקופה זו פרח עד כדי כך, שללימוד הפלפול הוקצב זמן קבוע הקרוי "זמן תוספות" (תוספות צייט). יחד עם זאת, גם הם הקפידו שפסקי ההלכה לא יהיו מבוססים על הפלפול.
עד המאה ה- 15 עולם התורה בפולין היה זניח והנה עם מעבר תלמידי חכמים, מאשכנז לפולין במאה ה- 16, החלה פריחה עצומה של עולם התורה במאה ה- 16 וה–17.
רבים מסבירים תופעה זו בכך שהיה מעבר של תלמידי חכמים מאשכנז לפולין וברובם עסקו בפלפול שהיה נפוץ ביותר באשכנז במאה ה- 15 כגון: ר' יעקב וייל הקרוי מהר"י וייל וכן ר' ישראל מברונא (המאה ה- 15) וכן המהרי"ק- רבי יוסף קולון מאיטליה במאה ה- 15 וכן רבי יעקב פולק שהיה דמות מרכזית בהחדרת הפלפול בפולין.
עם בואו של הרא"ש (רבנו אשר) במאה ה 16-15 לספרד, הוא תפס מיד מקום מרכזי בהוראה. כך קבלו יהודי ספרד לא רק את פירות פלפול התוספות, אלא גם מורה פורה ומפרה בדרך לימוד זו.
המתנגדים לפלפול:
ר' יוסף יעבץ (המאה ה- 15) התנגד לפלפול, הוא ראה בחסידות תשובה כנגד הפלפול. הטיעון המרכזי כנגד הפלפול היה, שהוא גורם לכך שלא מתעניינים בהלכה.
המהר"ל (ר ליווא בן בצלאל), נולד בפולין, אח"כ עבר לפראג. חי במאה ה-16 וה-17, התנגד לפלפול.
המהרש"ל - התנגד לפלפול.
ר' מרדכי יפה בעל "הלבושים" - התנגד לפלפול.
ר' אפרים מלוניץ – התנגד לפלפול.
ר' יהושע הורוביץ (השל"ה) – התנגד לפלפול.
כל אלו התנגדו לפלפול - אשר הובא לפולין על ידי ר' יעקב פולק שעשה את "המהפך" והפך את פולין למרכז תורה החל מהמאה ה- 16 וה – 17. רבי יעקב פולק עצמו לא השאיר אחריו ספרים, אבל עליו נאמר "הרב הגדול אשר שמעו יצא מסוף העולם עד סופו".
אבל, בישיבות פולין ובין חלק ניכר מהרבנים בפולין, התקבל הפלפול כשיטת הלימוד המועדפת והחלה פריחה עצומה בתורה עד כדי כך שחלק ניכר מתלמידי המהרש"ל עזבו אותו ועברו ללמוד בישיבות בהם למדו בשיטת הפלפול.
אחדים מהמפורסמים שבתומכי הפלפול בפולין היו:
המהרש"א - ר' שמואל איידלש (פולין המאה ה- 16), תמך בפלפול, אם כי למד פלפול לא בצורה חריפה.
הפני יהושע – ר' יהושע פלק (פולין המאה ה- 16 – 17), הוא עצמו עסק בפלפול, אבל התנגד לפלפול חריף מדי.
המהר"ם שי"ף גם תמך בפלפול המתון.
ר' יעקב עמדין – (אשכנז המאה ה- 17), תמך בפלפול באופן מתון, תמך גם בלימוד חשבון, שפות ושאר חוכמות שימושיות. התנגד לפילוסופיה.
בסופו של דבר התגבשה דרך שהייתה מעין פשרה שעיקרה: אם הפלפול מביא להגברת התורה – אז הוא טוב,אם הוא מביא לנזק יש להפסיקו. כלומר, גישה מעשית מותנית.
ה" חת"ם סופר" - ר' משה סופר (במאה ה- 18), שהיה בעיקרו של דבר פוסק – ראה סכנה לפסיקה אם היא תסתמך על פלפול.
בעקבות כך, נעשית למעשה הפרדה שמחזיקה עד היום בישיבות. ראשי ישיבות וכיוצא באלו יעסקו בפלפול, ואילו רבני העיר, המחוז וראשי הקהילה האמורים לפסוק הלכה, להבדיל בין טמא לטהור, אלו, האחרונים, לא יסמכו ולא יתעמקו בפלפול אלא יעסקו בהלכה ובביסוסה על דרך הפשט. כביסוס לכך, הביאו את דברי הגמרא בפרק קמא דעירובין (י"ג:):
"...גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? מפני שלא עמדו חבריו על סוף דעתו! שהיה אומר על טמא-טהור ומראה לו פנים, על טהור- טמא ומראה לו פנים"
נוסף על כך, ביבמות (טו:) נפסק כי סיני עדיף מעוקר הרים. וכן נאמר במסכת קידושין (ו.):
"...כל שאינו בקי ויודע בטיב גיטין וקידושין לא יעסוק בכך...".
לכן נעשתה ההפרדה בין עולם הישיבות לבין הפסיקה התכליתית – שבהם עסקו רבני הקהילה.
לעניות דעתי, אין טובה כשיטת הפלפול - בכדי למשוך את התלמידים הטובים ללימוד הגמרא.
1 ספר "ארחות צדיקים", השער העשרים ושבעה.
2 ועיין עוד באותו ענין במסכת בבא מציעא צו: וכן ביומא כו.
3 בראשית, כ"ז, י"ב.
4 מס' ברכות לו.