הריקוד בתנ"ך ובחז"ל

קוד: הריקוד בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: ד"ר מנחם צוקר

אל: ספר "שיעורים"

שימחת יום טוב

בחג הסוכות יש ציווי מיוחד של שמחה יתירה.

נאמר בספר ויקרא (כ"ג, מ'):

"...ושמחתם לפני ה' אלהיכם"

וכן אנו אומרים בקידוש: "...ותתן לנו ה' אלוהנו באהבה, חגים וזמנים לששון את יום חג הסוכות הזה - זמן שמחתנו...".

כתוב זה "זמן שמחתנו" מיוחד לחג הסוכות.

וכן מצינו במסכת סוכה (נא.):

"...חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים... ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה בימיו (בתקופת הורדוס)..."

תמצית השמחה מתרכזת ביום שמחת תורה – הוא שמיני עצרת שחוגגים אותו בהקפות בשירה ובריקודים.

ריקוד ושימחה

הפועל 'רקד' פירושו: קפיצה ודילוג הקשורות לבני אדם. המעניין הוא שפועל זה כמעט ואינו מופיע בכתובים הקדמונים - תורה ונ"ך אלא מופיע בתקופות מאוחרות יותר.

בספרות חז"ל – מופיע הפועל 'רקד' – בהקשר לריקוד בני אדם. כגון:

ויקרא רבה (י"ב, ה'): "...שמונים מיני ריקודים רקדה בת פרעה באותו הלילה...".

מסכת כתובות (ט"ז:): "...כיצד מרקדים לפני הכלה...".

מסכת סוכה (נא.): "...חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם...".

בתנ"ך:

לגבי דוד המלך נאמר (שמואל ב', ו', ט"ז):

"...ודוד מפזז ומכרכר לפני ארון ה'...".

יש לשים לב, כי אין זכר לפועל רקד. לעומת זאת, אותו אירוע מתואר מאוחר יותר בספר דברי הימים ¹ א' (ט"ו, כ"ט):

"...ודוד מרקד ומשחק...".

וכן נאמר בקהלת:

"...עת ספוד ועת רקוד..." (קהלת, ג',ד')

גם זו תקופה מאוחרת יותר, בהתאם למסורת חז"ל עורכי קהלת היו חזקיהו וסיעתו ².

קהלת משווה בין ריקוד לשמחה, ניתן ללמוד על כך מתוך מבנה הכתובים, נאמר:

"עת לבכות ועת לשחוק..."

ולאחר מכן:

"...עת ספוד ועת רקוד"

עת רקוד מופיע כתקבולת לעת שחוק - יש השוואה בין ריקוד לשמחה.

בספר איוב ³ מצאנו:

"...וילדיהם ירקדון..." (איוב, כ"א, י"א).

שאלה

מדוע לא השתמש התנ"ך בפעל 'רקד' במקומות שכנראה התכוון לכך? נביא לכך מספר דוגמאת:

שיר השירים: (ב', ח'): "...מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.." מקפץ נשמע כמו מרקד.

שמואל ב' (ו', י"ד): "...ודוד מכרכר בכל עוז..." וכן "...ודוד מפזז ומכרכר..." - מכרכר, על פניו משמעותו רוקד.

מרים הנביאה (שמות ט"ו, כ'): "...מרים והנשים שיצאו אחריה בתופים ובמחולות...".

בת יפתח (שופטים י"א, ל"ד) אחרי נצחון יפתח, יצאה לקראתו בתופים ובמחולות.

בנבואת החורבן של ישעיהו (כ"ד, ח- י"א) שהאריך לספר בחורבן ובהשבתת השמחה:

"...שבת משוש תופים..."

"...חדל שאון עליזים..."

"...שבת משוש כינור..."

"...ערבה כל שמחה..."

"...גלה משוש הארץ..."

בתאורי שמחת צדיקים : ( תהילים, ס"ח, ד' - ה').

"...וצדיקים ישמחו..."

"...יעלזו וישישו בשמחה..."

"...שירו, זמרו, סולו, עלזו..."

בכל אלו לא מצאנו את הפועל 'רקד', מדוע?

שמא נאמר שביטויי שמחה המתארים תנועות גוף כגון ריקוד אינן מופיעות?

ובכן, אין זו תשובה המתקבלת על הדעת ולראייה נביא מספר דוגמאות בהם יש תנועות גוף והם כן מופיעים בתנ"ך:

מחיאת כף: בהמלכת המלך יהואש נאמר:

"... ויכו כף ויאמרו יחי המלך" ( מלכים ב', י"א, ב ').

וכן:

"...כל שמעך תקעו כף עליך" (נחום, ג', י"ט).

וכן:

"כל העמים תקעו כף הריעו לאלוהים בקול רינה"

(תהילים מ"ז, ב').

וכן בהשאלה לעולם הדומם והצומח:

"...כל עצי השדה ימחאו כף...", "...נהרות ימחאו כף...".

וכן שילוב של יד ורגל:

"...מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח..." (יחזקאל, כ"ה, ו').

וכן:

"...הכה בכפך ורקע ברגלך..." (שם, ו', י"א).

וכן בתהילים: "...הפכת מספדי למחול לי..."- לא אמר לרקוד לי, מדוע?

ההסבר להמנעות משימוש בפועל 'רקד'

בענין ברכת הלבנה, נאמר מסכת סופרים (פרק כ', הלכה ב'):

"...ורוקד שלש ריקודים כנגדה, ואומר שלש פעמים 'כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדי (להזיקני) לא יוכלו לגעת בי, תפול עליהם אימתה ופחד'..."

השאלה: מדוע רקידה? הלא ניתן היה לומר "כשם שאני רואה אותך ואיני נוגע בך".

מדוע נאמר "כשם שאני רוקד כנגדך"? מה שייך לכאן ריקוד?

וכאן יש להשיב תשובה מקורית ומעניינת מיסודו של י.רייפמאן בספרו "פשר דבר" באורי אגדות (תר"ה עמוד כ"א):

לדעתו: הריקוד בקידוש לבנה הוא שריד מלחשים שנאמרו בימי קדם בעת ליקוי הירח.

הריקוד כפולחן אלילי

ואומנם מצאנו צורות פולחן אליליות עתיקות שהתמקדו סביב הריקוד בטקסים פאגאניים ובחגיגות הפולחן של עובדי עבודה זרה. הריקוד היווה אמצעי לאקסטזה ולטראנס וכן לעורר כוחות מאגיים.

יתכן שעל רקע ההקשרים האליליים המובהקים שדבקו במושג הריקוד בתקופות הקדומות, נרתע התנ"ך מפאת היותו ספר קודש, משימוש בפועל ' רקד'. כלומר פועל זה היה קיים, אלא שבתקופה הקדומה – קרי תקופת המקרא ותקופת התנ"ך הראשונה, חששו להשתמש בפועל 'רקד' מחמת ההקשר האלילי שלו. בתקופה מאוחרת יותר "השתחרר" המושג "רקידה" ממושגי האלילות, ולכן החלו להשתמש בו. זו הסיבה שריקודי דוד המלך מוזכרים רק ב"דברי הימים" אבל אינם מוזכרים בספר "שמואל" הקדום יותר. בכך גם מוסברת העובדה שהפועל 'רקד' מופיע במדרשי חז"ל בתלמוד ובברייתות, שהרי בתקופה זו מושגי האלילות שקעו ולא היה קשר חד משמעי בין ריקודים לעבודת אלילים.

הוכחה: ניתן לקבל חיזוק מסוים לגישה זו מהנאמר בספר ישעיהו (י"ג, כ"א). שם, מתאר הנביא את המפלה שבבל תנחל. במסגרת זו, הוא מתאר את יללות בעלי החיים על הריסות בבל ואומר:

"... ושעירים ירקדו שם".

הכוונה לשעירי עיזים – הנחשבים לאלילי המדבר.

שעירים: תרגום יונתן: שדים. וכן מפרשים רש"י והרד"ק (שם).

וכן על הפסוק:

"...ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים..." (ויקרא, י"ז, ז').

מפרש האבן עזרא את "שעירים" - כשדים ⁴.

לכן מקשר הנביא ישעיהו בין הריקוד לבין האלילות.