כלי המקדש ובגדי הקודש

קוד: כלי המקדש ובגדי הקודש בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: רפאל בר אשר חגבי

אל: הרצאה לכנס חבד, כד תמוז התשסח, קנטרי קלאב תל אביב

בס " ד כ " ד תמוז התשס " ח

כלי המקדש ובגדי הקודש

כנס האגודה למען הגאולה השלמה והאמיתית

מבוא :

התערותא דלתתא גורמת לאיתערותא דלעילא

1. הוראת הרבי ללמוד עניני גאולה ומשיח בשלשת השבועות – בבחינת " והחי יתן את לבו " כשיטת ר " ע , דהיינו , החורבן משמש כפתח של תקוה ולא כאבל על מת . מתוך בכיה על שועל אתה למד את הבכיה על המסגד , חרבן מקדשי האבן לא החריב את המשכן באדם .

2. הרמב " ם - מצות עשה צ " ה לבנות בית הבחירה " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ". הרש " י -" וכן תעשו ' לדורות , אם אבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים ". מדרש תנחומא פר ' צו - העיסוק במשכן כבנין הבית . בנית המשכן במדבר מרמז לדורות , שמצות בנית מקדש שרירה וקיימת על הציבור בכל הדורות . כפי שכתב הרמב " ם , חיוב הדת והמצוות אינו תלוי בביאת מלך המשיח ( אגרת השמד ). ובמדרש נאמר , כל אותם אלפים שנפלו בימי דוד , לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש ( שוחר טוב , תהלים י " ז ), וכך מובא בתלמוד הירושלמי , עתיד הבית השלישי להיבנות קודם למלכות בית דוד ( מעשר שני , פ " ה , הל ' ב ').

3. נצחיות המשכן – נצחיות הדירה בתחתונים , הטמנתו מבטאת נצחיות , והקמתו ע " י משה כנ " ל .

4. תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש כנגד מה היו כלי המשכן ומיקומם ( שמות מ ' ד '- י " א ): מסך הפתח - משול לצדיקים שזכותם מגנת על עם ישראל . השולחן – בצפון , כי מצפון בא העושר לפי שמשם בא המטר היורד על הארץ ומפרנס את דייריה . י " ב חלות – כנגד כלל שבטי ישראל . המנורה – בדרום , כי בדרום נמצאים שבילי השמש והירח , ושם גנוזה החכמה המשולה לאור . ז ' נרות – כנגד שבעה כוכבי לכת המשולים לצדיקים המאירים לעולם בזכותם . מזבח הזהב – משול לחכמים שעוסקים בתורה וריחם נפוץ כקטורת . מזבח העולה – משול לעשירים המאכילים את העניים ובכך מכפרים על חטאיהם כאילו הקריבו עולה . הכיור – משול לחוטאים החוזרים בתשובה ומישרים עקמימותם כמים . החצר – משול לזכות אבות העולם המקיפים את ישראל . מסך שער החצר - משול לזכות אבות העולם הפרוסה בפתח הגהינום כדי להציל את נפשות ילדי ישראל . שמן המשחה למשכן – משול לכלל מלכות בית יהודה ומלך המשיח שעתיד לגאול את ישראל באחרית הימים . משיחת המזבח – משולה לכלל כהונת אהרן ובניו ואליהו כהן גדול העתיד להשלח בסוף הגלות . משיחת הכיור – משולה ליהושע והסנהדרין שהיו עמו בעת חלוקת הארץ , ומשיח בן אפרים שיצא מזרעו ועל ידיו עתידים ישראל לנצח את גוג וחבריו באחרית הימים .

5. כלי הקודש - יציבות שימוש 1310 שנים , וסמלים נצחיים מנורה , השולחן , מזבח הזהב , הקטורת , כפילות הכרובים , מבטי הכרובים , צורת הכרובים , השוני בין כרובי המשכן לכרובי שלמה , אורך הבדים סמל לגלות בימי יאשיהו ,

6. בגדי הקדש - נועדו לכפרת עוונות , ולכבוד משרתי ה ', מובא בגמ ': " השוכן אתם בתוך טומאתם , אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם " ( יומא , נו :) , וכי אפשר שהקב " ה ישכין שכינתו במקום טומאה ? אלא שמטרת המשכן ובגדי כהונה היא : להשרות את השכינה גם על הרבדים התחתונים בחברה , ע " מ להעלותם במעלות הקדושה . כפי שניתן להבין מפשט המדרש : " נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים " ( תנחומא , נשוא , סימן ט " ז ') . התחדשותם ע " פ מידות הכהן . " אמר רבי עיניני בר ששון : למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה ? לומר לך , מה קרבנות מכפרין , אף בגדי כהונה מכפרין . כתונת - מכפרת על שפיכות דם . מכנסים - מכפרת על גילוי עריות . מצנפת - מכפרת על גסי הרוח . אבנט - מכפר על הרהור הלב . חושן - מכפר על הדינין . אפוד - מכפר על עבודת כוכבים . מעיל - מכפר על לשון הרע . ו ציץ - מכפר על עזות פנים . לפיכך נאמר בגמ ': " אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט " ( יומא , עב :) ,

7. יופים של בגדי הקדש - שלמות היופי האלהי והאנושי , הכולל רמזים עליונים , פעמונים , אבני המילואים , הציץ , צמר ופשתים , איסור מלבושי הדר .

8. יתרונותיו של הבית השלישי – שילוב הקדושות יגרום לנצחיותו ולקיום התמידי .

9. מבחן הגלות – נועד לזכות את עם ישראל בבנין בית המקדש השלישי בזכות ולא בחסד , בעקבות משיחא חוצפה ישגה ". דווקא בתקופת שפל של עם ישראל נדרש הכח של מסירות נפש עליונה כדי לגלות את אורו של המשיח .

10. יה " ר שיתקיים בנו מקרא שכתוב : " לכן כה אמר ה ' שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאום ה ' צבאות וקו ינטה על ירושלם " ( זכריה , א ', ט " ז ) , " פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה ' עמו גאל ירושלם " ( ישעיה , נ " ב , ט ') .

הוראת הרבי ללמוד עניני בית הבחירה בשלשת השבועות :

בשלשת השבועות שבין י " ז תמוז לט ' באב הנהיגו הפוסקים מנהגי אבלות לכלל עם ישראל לדורותיו , כגון : שלא להתחתן בשלושת השבועות , להימנע מלהסתפר , מלהתגלח , ושלא ללבוש בגדים חדשים , שלא לשמוע מנגינות , ושלא לרקוד , וכו '. שיאם של מנהגי האבלות מתרכז ביום ט ' באב אשר בו אירעו לישראל חמישה דברים קשים : " נגזר על אבותינו במדבר שלא יכנסו לארץ , וחרב הבית בראשונה , ובשניה , ונלכדה ביתר , ונחרשה העיר " ( תענית , פ " ד , משנה ו ) . לפיכך נקבע יום ט ' באב ליום צום , וחלים בו האיסורים של : נעילת סנדל , סיכה , רחיצה , תשמיש המיטה , וכו '. הטעם למנהגי אבלות אלה הוא : להוציא את עם ישראל מן השגרה בכדי שיזכרו יחד ובמרוכז את העבר ויצפו לעתיד המובטח , דהיינו , לגרום לעם ישראל בכל אתר ואתר להתבונן ולתקן את המצב שבו עם ישראל שרוי , ולא להתרגל למצב הלא טבעי של גלות ובמיוחד שלא להתרגל למצב של בית המקדש החרב , אלא לעשות כל מה שאפשר בכדי לצאת מהמצוקה הנוראה שבה שרוי עם ישראל בהעדר בית מקדש . לשם כך תקנו חז " ל את מנהגי האבלות בשלושת השבועות , בתשעת הימים , בארבעת הצומות ובתשעה באב , ע " מ לעורר את עם ישראל לתקן , להפיק לקחים מן העבר ולצאת משגרת הגלות , כאמור בגמ ': " מנא לן דעבדינן זכר למקדש ? א " ר יוחנן דאמר קרא : ' כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה ' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה ' ( ירמיה , ל ', י " ז ) , דורש אין לה , מכלל דבעיא דרישה " ( סוכה , מא .) . כלומר , ההתבוננות במציאות הגלות המתמשכת והצורך בהתחזקות , מסוגלת לגרום לעם ישראל לשינוי במהלך חייו השגרתיים , ולהרהר בתשובה כדי להחיש את גאולתינו השלמה .

וכן מובא בתלמוד : " פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם , כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים , התחילו הן בוכין , ור " ע מצחק . אמרו לו : מפני מה אתה מצחק ? אמר להם : מפני מה אתם בוכים ? אמרו לו : מקום שכתוב בו : ' והזר הקרב יומת ', ועכשיו שועלים הלכו בו , ולא נבכה ? אמר להן : לכך אני מצחק , דכתיב : ' ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו ', וכי מה ענין אוריה אצל זכריה !? אוריה במקדש ראשון , וזכריה במקדש שני ? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה , בנבואתו של אוריה : באוריה כתיב : ' לכן בגללכם ציון שדה תחרש ', בזכריה כתיב : ' עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ', עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה , עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה , בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה . אמרו לו : עקיבא ניחמתנו , עקיבא ניחמתנו " ( מסכת מכות דף כד :) . כלומר , האבל הכבד על החורבן טומן בחובו את הנחמה העתידית התלויה במעשיהם של ישראל .

ודע , ששמו של חודש אב מרמז מחד גיסא על עצבות משום שמילת אב הוא חלק ממילת אבל , ומאידך גיסא משולבת בו התקוה שחודש אב יהיה גם אב לגאולתינו השלמה , וכן הוא בימינו : מחד גיסא רוב ישראל שרויים על אדמתם במדינה עצמאית , ומאידך גיסא במקום שבית המקדש היה בנוי עומד על תילו מקדש מוסלמי , דבר הגרוע יותר ממצב של " שועלים הלכו בו ". לפיכך המצב מחייב יתר התבוננות וחזרה בתשובה שלמה , בכדי לשנות את המצב ולהחיש את גאולת ישראל השלמה כמובטח בחזון הנביאים . לפיכך הוראת הרבי כדרכו של ר " ע , דהיינו , ראית החורבן במשקפי הגאולה , ולא רק מתוך עצב וייאוש , בבחינת " והחי יתן אל לבו ".

העיסוק במשכן כבנין הבית :

מצות עשה על הציבור כולו , לבנות בית הבחירה בכניסתם לארץ , בזמן שרוב ישראל על אדמתם ( מצוה צ " ה ). שנאמר , ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ( שמות כ " ה , ח '). ואמר רשב " ג משום ר ' יהושע , משחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה ( תנחומא , פר ' תצוה , י " ג ). מאחר ובית המקדש הגשמי חרב , ניתנה לנו האפשרות להקימו ע " י העיסוק במשכן . כמובא במדרש על הפסוק , הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית ( יחזקאל מ " ג ), אמר יחזקאל לפני הקב " ה הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואחר כך אני הולך ואומר להם . א " ל הקב " ה ליחזקאל , ובשביל שבני נתונים בגולה , יהא בנין ביתי בטל ? לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ואני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית ( תנחומא , פר ' צו , סימן י " ד ), דהיינו , העיסוק במשכן ה ' מהוה כבנין הבית . משום שהעיסוק במשכן מהווה הכנה להתממשות חזון הנביאים לבנין ירושלים עיר הקודש , והתגלות מלכות ה ' בעולם . אף הרש " י פירש על המקרא , וכן תעשו ( שמות כ " ה , ט '), לדורות , אם אבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים . לפיכך חרגה התורה ממנהגה לקצר , והאריכה בתיאור תכניות המשכן ונשיאתו בשבע פרשיות . שהרי לצורך ביצועו בפועל נדרשו חכמי לב באופן חד פעמי . שנאמר , ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה ' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות ( שמות ל " ו , א ') .

לפיכך התורה הנצחית , רמזה בסדר כתיבת הציוי וההקמה של מרכיבי בנין המשכן ועבודתו , כי בנוסף לפשטותם יש בהם ענין רעיוני לדורות . כמובא בספר " עקידת יצחק " ( ח " ב , עמ ' קסא : נכתב ע " י ר " י ערמה , ממגורשי ספרד ) : " הזהיר אותנו שיש לדייק בכל פרטי בניית המשכן וכליו , כי אין לך בו דבר שלא תהיה בו תועלת רעיונית ".

נצחיות המשכן :

העמדת המשכן היתה יצירה רוחנית משותפת של הקב " ה ומשה רע " ה , לפיכך הבטיח שילוב העמדתו על ידיהם , את נצחיותו של המשכן . וכן מובא בגמ ': " עצי שטים עומדים , שעומדים לעולם ולעולמי עולמים " ( סוכה , מה :) , " נוה תהלה זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם , דוד דכתיב : ' טבעו בארץ שעריה ' ( רש " י - מצודת ציון ) , משה : דאמר מר משנבנה מקדש ראשון , נגנז אהל מועד , קרשיו , קרסיו , ובריחיו , ועמודיו , ואדניו . היכא ? אמר רב חסדא אמר אבימי : תחת מחילות של היכל " ( סוטה , ט .) . לעומת זאת בתי המקדש שהוקמו בידי אדם נהרסו כליל , ללמדנו שלמרות שבמשכן ובבתי המקדש הושקע ממון עצום של כסף וזהב , ובנינם היה פאר יצירת האדם , אע " פ כן לא שרד מהם יופים החיצוני , אלא נותר רק תוכנו הפנימי העמוק של המשכן , ומסריו הנצחיים נטמנו לדורות .

בתורת ישראל הנצחית נכתבו פרטי המשכן והקמתו בחמש פרשיות רצופות : תרומה , תצוה , כי תשא , ויקהל , ופקודי , ע " מ להנציח את רוחניות השראת השכינה בישראל . ההנצחה המעשית של מלאכת המשכן מתבטאת בהמנעות כל דורות ישראל מלעשות את ל " ט אבות המלאכות האסורות בשבת , כמובא בגמ ': " כל אבות מלאכות מן המשכן למדו " ( ירושלמי , שבת , מז ., פ " ז , הלכה ב ') . לפיכך נאמר בגמ ': " עצי שטים עומדים , שעומדים לעולם ולעולמי עולמים " ( סוכה , מה :) , ונאמר : " דאמר מר משנבנה מקדש ראשון , נגנז אהל מועד , קרשיו , קרסיו , ובריחיו , ועמודיו ואדניו . היכא ? אמר רב חסדא אמר אבימי : תחת מחילות של היכל " ( סוטה , ט .) . לכאורה נשאלת השאלה לשם מה היה צורך בגניזת הקרשים , היריעות , וכו ', לאחר שנבנה בית מקדש גדול מאבן ? אלא ללמדנו שהמשכן גנוז בתוך ישראל לעולם , משום שמלאכת המשכן לא היתה רק מצוה לשעתה , אלא מצוה נצחית . וכן מובא במדרש : " אמר לו הקב " ה ליחזקאל : ובשביל שבני נתונים בגולה , יהא בנין ביתי בטל ? אמר לו הקב " ה : גדול קריאתה בתורה כבנינה . לך אמור להם , ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה . ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה , אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית " ( תנחומא , צו , סימן י " ד ) . לפיכך גניזתו המעשית של המשכן מסמל את נצחיות השראת השכינה בתוככי ישראל , לפי שהמשכן הוא תמצית בריאת העולם , ונעשה בדמות המשכן הנצחי של מעלה , כמובא בזוה " ק ( שמות , רכא .) : " בגין דכל מה דברא קודשא בריך הוא בעלמא דין , ברא ליה כגוונא דלעילא , וכלא אתרשים בעבידת משכנא . ת " ח , בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא למשה עביד משכנא , הוה קאים משה תוהא דלא ידע מה למעבד , עד דאחזי ליה קודשא בריך הוא בעינא , כמה דכתיב ( שמות כה ) : ' וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר ', מאי בתבניתם ? אלא אוליפנא דאחמי ליה קודשא בריך הוא למשה דיוקנא דכל מלה ומלה כההוא דיוקנא דאיהו לעילא ". וכן מובא במדרש : " רבי ברכיה בשם ר ' בצלאל : למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון , ואמר לו : עשה לי כמוהו . אמר לו : אדוני המלך , וכי יכול אני לעשות כמוהו ? כך אמר לו הקב " ה למשה : עשה לי משכן . אמר לפניו : רבש " ע , יכול אני לעשות כמוהו ? אמר לו : ' וראה ועשה '. אמר לו : יכול אני לעשות כמוהו ? אמר ליה : ' בתבניתם ', כשם שאתה רואה למעלה עשה למטה " ( מד " ר , שיה " ש , פר ' ג ) .

וכן מצאנו שהשראת השכינה במשכן היתה מלאה וגלויה , עד שאפילו משה רע " ה לא היה יכול לבוא אל אהל מועד . שנאמר : " ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה ' מלא את המשכן . ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה ' מלא את המשכן . כי ענן ה ' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם " ( שמות , מ ', ל " ד - ל " ה , ל " ח ) . וכן מצאנו שהשכינה שרתה במשכן במשך תע " ט שנים , כפי שכתב הרמב " ם ( בית הבחירה , פ " א , ב ) : " כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו , ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים , ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה ושס " ט שנה עמד משכן שילה , וכשמת עלי חרב , ובאו ל נוב ובנו שם מקדש , וכשמת שמואל חרב , ובאו ל גבעון ובנו שם מקדש , ומגבעון באו לבית העולמים , וימי נוב וגבעון , שבע וחמשים שנה ". ונאמר בגמ ': " משנבנה מקדש ראשון , נגנז אהל מועד , קרשיו , קרסיו , ובריחיו , ועמודיו ואדניו "... תחת מחילות של היכל " ( סוטה , ט .) , דהיינו , המשכן לא נחרב אלא מבנהו נגנז בעת הקמתו של בית המקדש הראשון . נמצאנו למדים מכאן כי קדושתו העמוקה של המשכן נגנזה לנצח , וחלק מכלי המשכן שרתו בקודש תתתק " ט שנים , דהיינו , גם במשכן , גם במקדש ראשון וגם במקדש שני . לעומת זאת במקדש ראשון ששרד ת " י שנים , ירדה בתקופתו מדרגת השכינה עד שבעת חורבנו נעלמה השכינה מתוכו כליל , כמובא בגמ ': " מקדש ראשון מפני מה חרב ? מפני ג ' דברים שהיו בו עבודה זרה , וגלוי עריות ושפיכות דמים ". גם במקדש שני ששרד ת " כ שנים , חסרו חמשה דברים , כמובא בגמ ': " אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני , ואלו הן : ארון וכפורת וכרובים , אש , ושכינה , ורוח הקודש , ואורים ותומים " ( יומא , כא :) . כלומר , מקדש שני ירד מדרגת השכינה שהיתה בבית ראשון , וקדושתו נבעה מתוך " קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא " ( עדויות , ט :) . למרות זאת האריך בית שני ימים עד שנתגלתה שנאת חינם בישראל , כמובא בגמ ': " אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים , מפני מה חרב ? מפני שהיתה בו שנאת חנם " ( יומא , ט :) . לפיכך נאמר במדרש : " מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה ? מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת לבם , ולעתיד יבוא הקב " ה וישרה בתוכו כמדה ראשונה " ( תנא דבי אליהו רבה , פרק י " ח ), דהיינו , שילוב מעשה המשכן עם כוונת הלב גרמו לכך שהמשכן ישאר לנצח , ואף עתיד הוא להיות משכן לשכינה כבראשונה .

כלי הקודש :

המשכן התקיים במשך 480 שנה . כליו שירתו גם במקדש ראשון וגם במקדש שני . דהיינו ס " ה , 1310 שנה ( הכלים נגנזו ע " י מלכי ונביאי ישראל לפני החורבן ) . סוד קיומו רב השנים של המשכן ( יותר ממקדשי הקבע ), נעוץ בעובדה שניתן היה לפרקו לנושאו ולהקימו באתרים אחרים . ואכן המשכן הוקם ופורק בשנות קיומו ל " ה פעמים , כמפורט להלן :

בעת מסעות בני ישראל במדבר במשך ל " ט שנה , הוקם המשכן , פורק ונישא ל " א פעמים . בפעם הל " ב פורק בערבות מואב והוקם בגילגל שם שהה י " ד שנה . בפעם הל " ג פורק והוקם בשילה ושהה שם שס " ט שנה ( שם גנזו רק את הקרשים ובנו במקומם בית של אבנים - זבחים קי " ב .). בפעם הל " ד פורק והוקם בנוב , בפעם הל " ה פורק והוקם בגבעון , וימי גבעון ונוב יחד נ " ז שנה ( הרמב " ם , בית הבחירה , פ " א , ב '- ג '), עד שבנה שלמה את בית המקדש בירושלים . משנבנה מקדש ראשון נגנז אוהל מועד , קרשיו , בריחיו , עמודיו ואדניו תחת מחילות ההיכל ( סוטה ט ., יומה עב .), מלבד הכלים שנשארו לשרת במקדש . כלאמר , תקופת המשכן נמשכה 480 שנים , בעוד שבית ראשון התקיים 410 שנים ובית שני 420 שנים . מכאן נראית חיבתו היתרה של ה ' למשכן . כי למרות האמור השמים כסאי והארץ הדום רגלי ( ישעיה ס " ו ), השרה ה ' את שכינתו במשכן לזמן רב , ובסופו נגנז ולא שלטה בו יד שונא . משום שנעשה בהתנדבות ובתרומות כלל ישראל , בכך סימל ה ' לדורות את הדדיות קשר האהבה הנצחית הטמון בין ישראל לאביהם שבשמים . כדתנא דבי אליהו " מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה ? מפני שעשאוהו כשרים בנדיבות ליבם . לעתיד לבא יבא הקב " ה וישרה בתוכו ".

בנית המשכן במדבר מרמז לדורות , שמצות בנית מקדש שרירה וקיימת על הציבור בכל הדורות . כפי שכתב הרמב " ם , חיוב הדת והמצוות אינו תלוי בביאת מלך המשיח ( אגרת השמד ). ובמדרש נאמר , כל אותם אלפים שנפלו בימי דוד , לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש ( שוחר טוב , תהלים י " ז ), וכך מובא בתלמוד הירושלמי , עתיד הבית השלישי להיבנות קודם למלכות בית דוד ( מעשר שני , פ " ה , הל ' ב ').

תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש כנגד מה היו כלי המשכן ומיקומם ( שמות מ ' ד '- י " א ): מסך הפתח - משול לצדיקים שזכותם מגנת על עם ישראל . השולחן – בצפון , כי מצפון בא העושר לפי שמשם בא המטר היורד על הארץ ומפרנס את דייריה . י " ב חלות – כנגד כלל שבטי ישראל . המנורה – בדרום , כי בדרום נמצאים שבילי השמש והירח , ושם גנוזה החכמה המשולה לאור . ז ' נרות – כנגד שבעה כוכבי לכת המשולים לצדיקים המאירים לעולם בזכותם . מזבח הזהב – משול לחכמים שעוסקים בתורה וריחם נפוץ כקטורת . מזבח העולה – משול לעשירים המאכילים את העניים ובכך מכפרים על חטאיהם כאילו הקריבו עולה . הכיור – משול לחוטאים החוזרים בתשובה ומישרים עקמימותם כמים . החצר – משול לזכות אבות העולם המקיפים את ישראל . מסך שער החצר - משול לזכות אבות העולם הפרוסה בפתח הגהינום כדי להציל את נפשות ילדי ישראל . שמן המשחה למשכן – משול לכלל מלכות בית יהודה ומלך המשיח שעתיד לגאול את ישראל באחרית הימים . משיחת המזבח – משולה לכלל כהונת אהרן ובניו ואליהו כהן גדול העתיד להשלח בסוף הגלות . משיחת הכיור – משולה ליהושע והסנהדרין שהיו עמו בעת חלוקת הארץ , ומשיח בן אפרים שיצא מזרעו ועל ידיו עתידים ישראל לנצח את גוג וחבריו באחרית הימים .

סימליות מיקום מנורת המשכן :

בציווי על מיקום השולחן והמנורה נאמר : " ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון " ( שמות , כ " ו , ל " ה ) , ובעת הביצוע נאמר : " ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפונה ... וישם את המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה " ( שמות , מ ', כ " ב , כ " ד ) . כלומר , התורה קבעה את מיקום המנורה בשלשה תיאורים : נוכח השולחן , תימנה ונגבה . ללמדנו שלחכמה ( המסומלת במנורה ) ישנם פנים רבות , ואין היא יכולה להתקיים באדם ללא מאכל ומשתה , לכן נאמר מיקום המנורה בכפילות : " נכח השלחן ", לפי שהשולחן המונח בצפון מרמז לעושר , שנאמר : " מצפון זהב יאתה " ( איוב , ל " ז , כ " ב ) . וכן מובא בגמ : " אמר רבי יצחק : הרוצה שיחכים ידרים ( יפנה בתפילתו לצד דרום ) , ושיעשיר יצפין ( והרוצה להעשיר , יפנה בתפילתו לצד צפון ) , וסימניך ( סימן למתפלל שלא יחליף בין הצדדים ) , שלחן בצפון ( סמל העושר ) ומנורה בדרום ( סמל התורה והחכמה ) . ורבי יהושע בן לוי אמר : לעולם ידרים ( יתפלל האדם תמיד לצד דרום ) , שמתוך שמתחכם מתעשר , שנאמר : ' אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד " ( התורה מעניקה ללומדה אריכות ימים , וגם עשירות וכבוד ) .

סמליות סממני הקטורת :

אחד הסממנים של הקטורת הוא החלבנה , שריחה הרע מרמז על פושעי ישראל , אולם תערובת סממני הקטורת וטחינתם יחדיו , גורמת לכך שריחה של החלבנה ישתנה לטובה . כך הוא הדבר כשכלל ישראל מתאחדים למען מטרה קדושה , מתגלה הניצוץ הפנימי הטמון בתוך פושעי ישראל , ואף הם מצטרפים ועולים בקדושה . וכן מובא בגמ ': " כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית , שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת " ( כריתות ו :) .

כפילות הכרובים :

מעל ארון הקודש שהוצב בקודש הקודשים , עמדו במקשה אחת עם הכפורת שני כרובים המביטים זה בפני זה , שנאמר : " ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת היו פני הכרבים " ( שמות , ל " ז , ט ') . הצבת שני כרובים המביטים איש אל אחיו , הם הביטוי המוחשי לאהבת ה ' את כנסת ישראל , כמובא בגמ ': " אמר רב קטינא : בשעה שהיו ישראל עולין לרגל , מגללין להם את הפרוכת , ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה , ואומרים להן : ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה " ( יומא נד .) . וכן מובא בזוה " ק : " אמר רבי יוסי : ווי לעלמא כד חד כרוב אהדר אנפיה מחבריה , דהא כתיב : ' ופניהם איש אל אחיו ', כד הוי שלמא בעלמא ( זוה " ק , שמות קעו .) . כלומר , שני הכרובים שהיו במשכן כשפניהם איש אל אחיו נועדו " להראות לישראל חיבה יתרה שהקב " ה חיבבם " ( פסיקתא זוטרתא , שמות , כ " ה ) .

לפיכך מצאנו שבמקדש שלמה היה מעשה הכרובים ( דבה " י - ב , ג ', י '- י " ג ) שונה ממעשה הכרובים במשכן מכמה בחינות : ראשית : כרובי המשכן היו חלק מהכלים , וכרובי מקדש שלמה היו חלק מבנין המקדש . שנית : כרובי המשכן היו עשויים מקשת זהב טהור עם הכפורת , וכרובי מקדש שלמה היו עשויים עצי שמן מצופים בזהב . שלישית : כרובי המשכן עמדו על כפורת ארון הקודש , וכרובי מקדש שלמה עמדו על רצפת קודש הקודשים . רביעית : כרובי המשכן היו קטנים וסככו על הארון שרוחבו אמה וחצי , וכרובי מקדש שלמה היה גדולים ומוטת כנפיהם היתה עשרים אמה . חמישית : כרובי המשכן היו פניהם איש אל אחיו , וכרובי מקדש שלמה היה פניהם אל הבית . את ארבעת ההבדלים הראשונים הנ " ל , ניתן להסביר בשינוי מבנה מקדש שלמה , שנבע מן התכנית האלהית למקדש , שנאמר : " הכל בכתב מיד ה ' עלי השכיל " ( דבה " י - א , כ " ח , י " ט ) . דהיינו , גודלם של הכרובים במקדש שלמה גדל בהתאם לגודל שטחו של הדביר במקדש שלמה , שהיה גודלו כפול ארבע משטח קודש הקודשים במשכן . וכן מצאנו שבמקדש שלמה נאמר : " ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר ", ומובא ברש " י : " האומנין האריכו הבדים עד לעשרים , והיו נוגעין שתי קצותם לכותל מזרחי ושתי קצותם לכותל מערבי " ( רש " י - דבה " י - ב , ה ', ט ') , דהיינו , גודלו של המקדש גרם להגדלת ממדי הבדים והכרובים שהיו על הארון שעשה בצלאל למשכן .

אולם הבדלי השטח שבין המשכן למקדש אינם קשורים להבדל של מבטי הכרובים , אלא הבדלי המבטים מסמלים את ההבדלים במדרגה הרוחנית שבין המשכן לבין מקדש שלמה , כמובא בגמ ': " כיצד הן עומדין ? רבי יוחנן ור ' אלעזר , חד אמר : ' פניהם איש אל אחיו ', וחד אמר : ' פניהם לבית ' ( דבה " י - ב , ג ', י " ג ) . ולמ " ד ' פניהם איש אל אחיו ' ( שמות , ל " ז , ט ') , הא כתיב ופניהם לבית ? לא קשיא , כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום , כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו . למ " ד ופניהם לבית , הא כתיב : ופניהם איש אל אחיו ? דמצדדי אצדודי ( רש " י - קצת לבית וקצת זה לזה ) " ( ב " ב , צט .) . ופירש הרש " י : " בזמן שישראל עושין רצונו של מקום , הם הופכים פניהם זה לזה דוגמת חבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה , סימן שהקב " ה אוהב את ישראל . ומתחלה כך נעשו פנים אל פנים , כדי שתשרה שכינה בישראל וישראל יעשו רצונו של מקום , וכשאין עושין , הופכין פניהם לבית על ידי נס " ( רש " י - ב " ב , צט .) .

על כן כשציוה ה ' את ישראל לעשות את שני הכרובים במשכן , בדמות שני תינוקות ממקשה אחת זהב טהור כאשר מבטם " איש אל אחיו ", התכוון ה ' לגלות בכך את חיבורם , ותמימות אהבתם הדו סטרית של ישראל והקב " ה בעת שעשו ישראל את המשכן . כלומר , כפילות הכרובים מבטא את קשר החיבור והאהבה שבין הקב " ה לישראל בעת שישראל עושים את רצונו . משום כך שילוב ערך החיבור הפיסי עם ערך האהבה הרוחנית בין ישראל לקב " ה , יצר את מקום " יושב הכרובים " ( דבה " י - א , י " ג , ו ') שהוא מקום הקדושה הגבוה ביותר בעולם , לפיכך עמדו הכרובים על הארון בתוך קודש הקודשים אשר הוא המקום המקודש ביותר במקדש . כלומר , מתוך גודל אהבתו השכין הקב " ה את תמצית שכינתו בין שני הכרובים אשר על ארון העדות ( שמות , כ " ה , כ " ב , במדבר , ז ', פ " ט ) , וכן מובא בגמ ': " ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא ( רש " י - כשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי ) , אפותיא דספסירא שכיבן ( רש " י - על רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו ) , השתא דלא עזיזא רחימתין , פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן ( רש " י - לא די לנו ) . אמר רב הונא : קראי כתיבי מעיקרא , כתיב : ' ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ', ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה , וכתיב : ' והבית אשר בנה המלך שלמה לה ' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו ', ולבסוף כתיב : ' כה אמר ה ' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ' וגו " ( סנהדרין ז .) .

ודע , שהשינוי באורכם של בדי הארון בימי בית ראשון , רמז לישראל על תחילת הגלות , כמובא במדרש : "... והשני , שראה בארון סימן הנסיעה והוא : שהבדים שהאריכו בימי שלמה נתקצרו בימיו , וחזרו לאותה מדה שהיו בימי משה , וכשהיו ישראל נכנסין במקדש והיו רואין הפרוכת ושני בדי הארון היו ראשיהן נראין מחוץ לפרוכת כשני דדי אשה שנראין מתחת בגדיה ... וכשנתקצרו עתה בימי יאשיהו וחזרו כלפי פנים , היו ישראל נכנסין ולא היו רואין אותן יוצאין ובולטין מן הפרוכת כמנהג , לפי שחזרו לאותה מדה שהיו בימי משה , והכיר יאשיהו בזה שהארון מזומן לנסיעה ומתכנס והולך .... ומתוך שראה סימנין אלו ראה לגנזו " ( רבינו בחיי , דברים , י ', א ') .

צורת הכרובים :

בהמשך הפרשה נאמר : " ויעש שני כרבים זהב " ( שמות , ל " ז , ז ') , ופירש הרש " י : " כרבים , דמות פרצוף תינוק להם " ( רש " י - שמות , כ " ח , י " ח ) , לכאורה ניתן לשאול מדוע לכרובים היה פרצוף תינוק ולא פרצוף צדיק או מלאך ? אלא משום ש " חביב אדם שנברא בצלם " ( אבות , פ " ג , י " ד ) , דהיינו , כל אדם נולד בצלם אלהים , וכשהאדם גדל וטועם את טעם החטא , צלם האלהים שעמו הוא נולד מתעוות . לפיכך נבחרה דמות תינוק לשכון על ארון העדות , כי דמות תינוק מסמלת את הקדושה , הטהרה והזכות , משום שדמות התינוק נחצבת מתחת לכסא הכבוד . וכן מובא בגמ ' שגובה הכרובים מקצה כנפיהם ועד קצה רגליהם היה כשמונים ושלשה ס " מ , כמאמר הרש " י : " עשרה ( טפחים ) מכנפיהם עד מקום מושבם " ( סוכה , ה :) , דהיינו , כגובהו של תינוק .

משכן הערבות ההדדית :

בתחילת פרשת פקודי נאמר : " ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה ' את - משה . ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש " ( שמות , ל " ח , כ " ב - כ " ג ) , דהיינו , בצלאל ואהליאב יחדיו , עשו את כל מלאכת המשכן . לעומת זאת בהמשך הפרשה נאמר : " ותכל כל עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה ' את משה כן עשו " ( שמות , ל " ט , ל " ב ) , דהיינו , כלל ישראל עשו את כל מלאכת המשכן . לכאורה קיימת סתירה מהותית בין שני הפסוקים , האם בצלאל ואהליאב עשו את כל מלאכת המשכן או כלל ישראל עשאוהו ?

אלא שבצלאל וחכמי הלב מישראל ביצעו בפועל את מלאכת המשכן בשליחותם של כלל עם ישראל , לפיכך העשייה בפועל נעשתה ע " י בצלאל ואהליאב , אך עשייתם נזקפת לזכותם של כלל ישראל מדין " שלוחו של אדם כמותו " ( ברכות , פ " ה , משנה , ה ) . יסוד דין " שלוחו של אדם כמותו " נובע מכך " שכל ישראל ערבים זה בזה " ( שבועות , לט .) . כלומר , לעיתים נצבת בפני עם ישראל מטרה אשר ניתנת להגשמה רק בשעה שכולם יחד מאוחדים ומחוברים , לפיכך העשייה של כל אחד ואחד כפי יכולתו מתחברת לכלל עשייה משותפת אחת , הנזקפת לזכותם של כלל ישראל . נמצאנו למדים כי קיומו של המשכן נבע מכך שכלל עם ישראל התאחד למען הגשמת מצות הקמת המשכן , לפיכך שרתה השכינה גם במשכן וגם בתוככי ישראל , שנאמר : " וידעו כי אני ה ' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה ' אלהיהם " ( שמות , כ " ט , מ " ו ) .

בגדי הכהן הגדול :

בפרשת תצוה התורה מפרטת את עשית בגדי הקודש בהרחבה רבה , משום שבגדי הכהונה נועדו לכפר על עוונותיהם של ישראל . כלומר , כשהיו חוטאי ישראל מסתכלים על בגדי הכהן הגדול , היו בושים במעשיהם , ומכניעים את ליבם לפני הקב " ה , וכך היו בגדי הכהן גורמים לכפרת עונותיהם , כמאמר הזוהר : " הוו מתברן ליבייהו ומסתכלן בעובדייהו " ( זוה " ק , ויקהל , ריח :) . וכן מובא בגמ ': " השוכן אתם בתוך טומאתם , אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם " ( יומא , נו :) , וכי אפשר שהקב " ה ישכין שכינתו במקום טומאה ? אלא שמטרת המשכן ובגדי כהונה היא : להשרות את השכינה גם על הרבדים התחתונים בחברה , ע " מ להעלותם במעלות הקדושה . כפי שניתן להבין מפשט המדרש : " נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים " ( תנחומא , נשוא , סימן ט " ז ') . כלומר , בגדי הכהן הגדול גורמים לחוטאי ישראל כפרת עוונות , ובכך מתאפשרת השראת השכינה בתוך כלל עם ישראל . כמובא בגמ ': " אמר רבי עיניני בר ששון : למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה ? לומר לך , מה קרבנות מכפרין , אף בגדי כהונה מכפרין . כתונת - מכפרת על שפיכות דם , שנאמר : ' וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם '. מכנסים - מכפרת על גילוי עריות , שנאמר : ' ועשה להם מכנסי בד ' [ לכסות בשר ערוה ] . מצנפת - מכפרת על גסי הרוח , מנין ? אמר רבי חנינא : יבא דבר שבגובה , ויכפר על גובה . אבנט - מכפר על הרהור הלב , היכא דאיתיה . חושן - מכפר על הדינין , שנאמר : ' ועשית חושן משפט '. אפוד - מכפר על עבודת כוכבים , שנאמר : ' אין אפוד ותרפים '. מעיל - מכפר על לשון הרע , מנין ? א " ר חנינא : יבא דבר שבקול , ויכפר על קול הרע . ו ציץ - מכפר על עזות פנים , בציץ כתיב : ' והיה על מצח אהרן ', ובעזות פנים כתיב : ' ומצח אשה זונה היה לך " ( זבחים , פח :) . לפיכך נאמר בגמ ': " אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט " ( יומא , עב :) , ופירש הרש " י : " שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרים על ישראל ".

ללמדנו שהכהן הגדול אינו אדם פרטי אלא שליחם של כלל ישראל , לפיכך ציותה עליו התורה ללבוש בגדים המיוחדים ביופים האלהי , בכדי שיכפר על רשעי ישראל , בעת עבודתו בשמונת הבגדים הללו בבית הבחירה המכונה " נויו של עולם " ( זבחים , נד :) . מטעם זה היה הכהן הגדול משמש בשמונה בגדים בחוץ בכל ימות השנה , וכשהיה נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים , שימש הכהן הגדול רק בארבעה בגדים , שנאמר : " כתנת בד וגו ', מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ , שיש בהם זהב . לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ( ר " ה , כו .) אלא בארבעה ככהן הדיוט וכולן של בוץ " ( רש " י - ויקרא ט " ז , ד ') . לפיכך היה על הכהן הגדול להחליף את בגדיו ביום הכיפורים , בהתאם למקום עבודתו במקדש : " תמיד של שחר בבגדי זהב . עבודת פר ושעיר הפנימים וקטרת של מחתה בבגדי לבן . ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב . והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן . ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת ההיכל שעל מזבח הפנימי בבגדי זהב " ( רש " י - ויקרא ט " ז , כ " ג ) . כלומר , מאחר ובגדי הכהן הגדול שימשו לכפרת עוונותיהם של ישראל , לפיכך ביום הכיפורים החליף הכהן הגדול את בגדיו חמש פעמים לצורך הכפרה על עם ישראל .

ודע , שבגדי האדם מהווים תיקון לגוף והעלאתו לרמת קדושה , כמו ברית מילה . משום שהלבוש החיצוני מגלה את מהותו הפנימית של האדם , לפיכך האדם מברך בכל בוקר ברכת " מלביש ערומים ". כלומר , ישראל מודים לקב " ה הן על הבגדים בפועל שהקב " ה אפשר להם לקנות כדי להתלבש בהם , והן על הדעת שנתן הקב " ה באדם להבין את ערך הלבוש והצניעות , בניגוד ליתר בעלי החיים שאינם מתביישים במערומיהם , לפיכך גם בגדי האדם הם בבחינת " מותר האדם מן הבהמה ".

יופים של בגדי הכהן הגדול :

תכניות המשכן ובגדי הכהונה יסודם במשכן העליון , ויופים הוא היופי האלהי , שנאמר : וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר ( שמות , כ " ה , מ ') , ונאמר : והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר ( שמות , כ " ו , ל ') . לפיכך התורה מנמקת את יופים של מלבושי הכהן הגדול בשני טעמים : הטעם הראשון הוא : לצורך כבוד הבריות , דהיינו , לבגדי הכהונה תפקיד גשמי הנדרש לצורך ביטוי שררה כבגדי מלכות , שנאמר : " ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת " ( שמות , כ " ח , ב ') . והטעם השני ליופים של הבגדים הוא : לכבוד ה ', דהיינו , לבגדי הכהונה גם תפקיד רוחני הנדרש לצורך השראת השכינה עליו , שנאמר : " ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי " ( שמות , כ " ח , ד ') , ופירש הרש " י : " לקדשו – להכניסו בקדושה ע " י הבגדים שיהא כהן לי ". לפיכך מובא בגמ ': " כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד , עבודתו פסולה " ( זבחים , יח .) , משום שלבגדי הכהן הגדול משמעות רוחנית עליונה . אף הרמב " ן מבאר שיופים של בגדי הכהן גדול נועד לשני צרכים : " לכבוד ולתפארת - שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים , כמו שאמר הכתוב : ' כחתן יכהן פאר ' ( ישעיה , ס " א , י ') , כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן , כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה ... ועל דרך האמת , לכבוד ולתפארת - יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם " ( שמות , כ " ח , ב ') . וכן כתב הרמב " ן ( שמות , ל " א , י ') : " ... ואת בגדי השרד ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן , טעמו שהם בגדי שתי מעלות : בגדי השרד ובגדי הקדש , להגיד שלא ילבשם רק אחד העם בבאו לשרת בקדש ".

נלענ " ד שאיחודם שני הטעמים האמורים לגבי יופים של בגדי הכהן הגדול , פותר גם את מחלוקת הגמ ': הני כהני שלוחי דידן הוו , או שלוחי שמיא ?" ( נדרים לה :) , דהיינו , האם ישראל צריכים לכבד את הכהן משום השררה שהתורה הקנתה לו על ישראל , או משום כבוד השכינה שהכהן מיצג ? והתשובה לכך היא : שהשילוב היופי האנושי והאלוהי שבבגדי הכהן מעיד כי הכהן הוא שליחם המשותף של ישראל והקב " ה . וכן מצאנו כי גם מתוך נימוקי התורה לתפקידם של פרטי לבושו של הכהן גדול , ניתן להבחין בשילוב שבין שני שליחויותיו של הכהן גדול , כאמור להלן :

התורה מנמקת את תפקידם של הפעמונים על שולי המעיל , באומרה : " והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני ה ' ובצאתו ולא ימות " ( שמות , כ " ח , ל " ה ) . לכאורה מובן מדוע צריך שקולו ישמע בבואו , כדברי " רבי שמעון בן יוחאי , ארבעה דברים הקב " ה שונאן , ואני איני אוהבן . הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חברו " ( נידה , טז :) . אולם מדוע צריך הכהן להשמיע את קולו ביציאתו ? ועוד , לשם מה היה צורך ברימונים אשר אינם משמיעים קול ? אלא שבא הכתוב ללמדנו שבטרם כניסתו של הכהן הגדול לפני ולפנים , צריך היה הכהן הגדול להתעטף בשתיקה כרימונים , ולעורר את רוחניותו ע " י הפעמונים , בטרם עומדו לפני מלך מלכי המלכים הקב " ה . ובצאתו מן הקודש צריך הכהן הגדול להתעטף בשתיקה כרימונים , ולהתעורר ע " י הפעמונים מן המעמד האלוהי הנשגב , ולזכור כי הוא מיצג את כלל עם ישראל על כל גוניו ובעיותיו , ותפקידו הוא לכפר על כל אחד ואחד מישראל בין אם הוא צדיק ובין אם הוא רשע .

וכן נאמר בנימוק התורה לנשיאת אבני האפוד והחושן : " ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה ' על שתי כתפיו לזכרן " ( שמות , כ " ח , י " ב ) , ונאמר : " ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן לפני ה ' תמיד " ( שמות , כ " ח , כ " ט ) , דהיינו , אבני השוהם שהיו מונחות על כתפות הכהן הגדול , כאשר שמות שנים - עשר שבטי ישראל חקוקות בהם , ששה בכל כתף . כרמז לכך שתפקידו של הכהן הגדול הוא : לאחד באישיותו את נטיותיהם של כלל השבטים ולאחדם לשם שמים , כפי שאבני החושן המייצגים את כלל השבטים היו מאוחדים על לבו , ובכך היו נזכרים כלל ישראל לטובה לפני הקב " ה . כלומר , האבנים היקרות של האפוד והחושן שימשו גם ליופי חיצוני וגם לצורך תפקידו הרוחני של הכהן הגדול .

וכן מצאנו שהרש " י מביא שני פירושים בענין הציץ : " והיה על מצחו תמיד - אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד , שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה . אלא תמיד , לרצות להם אפילו אינו על מצחו , שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה . ולדברי האומר עודהו על מצחו מכפר ומרצה , ואם לאו אינו מרצה . נדרש על מצחו תמיד : מלמד שממשמש בו בעודו על מצחו שלא יסיח דעתו ממנו " ( שמות , כ " ח , ל " ח ) . כלומר , לקביעת הציץ על מצח אהרן היו שני יעודים : ייעוד כללי לכפר על עם ישראל , וייעוד אישי להתעוררות הכהן בעומדו לפני מלך מלכי המלכים הקב " ה , שנאמר : " וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש " ( ויקרא , ח ', ט ') .

יתרה מזאת , התבוננות חיצונית בבגדי הכהונה מראה כי יש בהם שני חסרונות לכאורה , חסרון ראשון : בגדי הכהונה מורכבים מצמר ( תכלת וארגמן ) ופשתים ( שש משזר ) יחדיו , למרות שהתורה אסרה לבושי כלאיים . חסרון שני : ההקפדה על לבוש חיצוני מפואר , אינו מתאים לאנשי קודש אשר עיקר תכונתם היא הצד הרוחני . כמובא בגמ ': " מפני מה ת " ח שבבבל מצויינין ( מציינין עצמן בלבושים נאים - רש " י ) ? לפי שאינן בני תורה " ( שבת , קמה :) , דהיינו , הגמ ' מבקרת את תלמידי החכמים של בבל בשל הקפדתם על לבוש חיצוני ייחודי , ואף הרמב " ם פסק : " מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן , ולא ילבש לא מלבוש מלכים , כגון : בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן , ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו , אלא בגדים בינונים נאים " ( דעות , פ " ה , ט ) . אלא שתורה מלמדת מתוך הציווי על בגדי הכהונה , כי שני חסרונות אלה מתקיימים רק אצל כל אדם מישראל כולל ת " ח , אולם לגבי הכהן המשרת בקודש שני חסרונות אלה מהווים יתרונות , משום שהכהן הגדול מסמל בבגדיו את איחוד הכוחות המנוגדים בעם , ואת שילוב שלמות היופי האלהי והאנושי . לפיכך מצווה הכהן הגדול ללבוש את שמונת הבגדים הללו במקדש לפי שהם מסמלים את הוד מעלתו ברום ממלכת הכהנים , מטעם זה " אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה חוץ מהר הבית סופג את הארבעים , שהם צמר ופשתים " ( מד " ר , במדבר , פרשה י " ט ) .

ודע , שמבגדי הכהונה למדו חז " ל הלכות למעשה , כגון : " חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה , ק " ו מציץ . מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת , אמרה תורה והיה על מצחו תמיד , שלא יסיח דעתו ממנו . תפילין שיש בהן אזכרות הרבה , על אחת כמה וכמה . הלכך מידכר דכיר להו "
( שבת יב .) . וכן למדנו מוסר השכל מן הנאמר : ונשמע קולו בבואו אל הקדש ( שמות , כ " ח , ל " ה ) , דהיינו , אמתי ראוי שישמע קולו של האדם ? דווקא בבואו אל הקודש לעסוק בתורה , כמובא בגמ ': " אמר רבי יצחק : מאי דכתיב , האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם ? מה אומנותו של אדם בעולם הזה : ישים עצמו כאלם . יכול אף לדברי תורה ? תלמוד לומר : צדק תדברון . יכול יגיס דעתו ? ת " ל מישרים תשפטו בני אדם " ( חולין , פט .) .

יתרונותיו של הבית השלישי :

בתקופת בית הראשון שנבנה ע " י שלמה המלך היתה התגלות של אור הקדושה בעולם , והיתה קיימת אז שיאה של ההתגלות האלהית , כמאמר הזוה " ק : " קיימא סיהרא באשלמותא " ( זוהר , בראשית , רכג .) , וגם חלק מעם ישראל היו אז בדרגה רוחנית גבוהה מכוחה של ההתגלות האלהית . אולם חסרונו של הבית הראשון היה בכך שהגילויים האלהיים באו מלמעלה מבלי שכלל עם ישראל היו מוכנים או יכולים לקבלה . לפיכך לצד גילויי הקדושה היתה אז התגברות עזה של עבודה זרה , נביאי שקר , וכו ', אשר גרמו לחורבן הבית הראשון .

בתקופת בית השני שנבנה בעת שעם ישראל שהה בגלות תחת ממשלת אומות העולם , וגם הדחף לבנות את בית המקדש השני בא מצידו של כורש שהיה מלך גוי , גרמו לכך שבבית השני חלה ירידה עצומה בקדושה העליונה לעומת בית ראשון , וחסרו בו חמישה דברים עיקריים : הארון עם הכפורת והכרובים , האורים והתומים , האש , השכינה ורוח הקודש . אך לעומת זאת כלל ישראל התעלו ועמדו בדרגת בעלי תשובה , ומשום כך עמד הבית השני עשר שנים יותר מבית ראשון , אולם חסרונה של הקדושה האלהית העליונה גרמה לכך שבית המקדש השני יחרב בעוון שנאת חינם .

בניינו של בית המקדש השלישי עתיד למזג בתוכו את שתי המעלות החיוביות שהיו בבית הראשון והשני , דהיינו , התגלות אלהית עליונה מלמעלה עם חזרה בתשובה של עם ישראל מלמטה , לפיכך שילובם של שתי מעלות אלה מבטיח שבית מקדש השלישי יעמוד לנצח נצחים . מטעם זה מטרת הגלות הארוכה היא להכשיר את עם ישראל לבנין בית המקדש השלישי בזכות ולא בחסד .

משל למה הדבר דומה : למלך שנתן לבנו בגד יקר , והבן קרעו לגזרים , לאחר זמן שב המלך ונתן לבנו בגד יקר שני , ואף אותו קרע הבן לגזרים , מה עשה המלך ? הותיר את בנו עם בגדיו הקרועים ותפר לו בגד יקר שלישי מפואר ובלתי ניתן לקריעה , אך הפעם לא נתן המלך את הבגד לבנו אלא שמר את הבגד אצלו , ורק פעמים אחדות בשנה היה מראה לבנו את הבגד השלישי , באומרו לו : אם תתנהג כראוי תקבלו . הטעם שהמלך ( הקב " ה ) נתן לבנו ( עם ישראל ) את המלבוש היקר ( בית המקדש ) בפעם הראשונה והשניה , למרות שידע כי יקרענו , ואילו בפעם השלישית הוא תובע מן הבן התנהגות ראויה כדי לקבל את הבגד השלישי , משום שהמלבושים הראשונים ניתנו לבן כהכנה ללבוש הכתרת הבן למלך , כשם שמהותו של הבית השלישי היא נצחיותו וקיומו התמידי .

ודע , שהרמב " ם כתב שהשכינה לא זזה מבית המקדש בכל הזמנים , ולכן " קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא " ( בית הבחירה , פ " ו , ט " ו ), דהיינו , קדושת בית המקדש נמשכת תמיד בכל הזמנים , אך גודלה של הקדושה הלך ופחת מבית ראשון לבית שני , ולאחר החורבן הצטמצמה הקדושה לכותל המערבי בלבד , כאמור בזוה " ק : " דאמר ר ' יהודה : מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא " ( שמות , ה :).

מבחן הגלות :

הגלות הארוכה משמשת כמבחן אמוני לעם ישראל , משום שבאמצעות מבחן הגלות ישראל יכולים לזכות לבנין בית המקדש השלישי בזכות ולא בחסד , וכן מובא במשנה ( סוטא , פ " ט , ט " ו ) : " בעקבות משיחא חוצפא ישגא ... ועל מי יש לנו להשען ? על אבינו שבשמים ", דהיינו , תקופת הגלות טומנת בחובה שני מצבים קוטביים : מחד גיסא " בעקבות " מלשון עקב שהוא החלק התחתון והנחות בגוף , חלק שהוא קהה , גס וחסר רגישות . ומאידך גיסא " משיחא " שהוא משיח צדקנו " עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות " ( זכריה , ט ', ט ') . כלומר , דווקא בתקופת שפל של עם ישראל נדרש הכח של מסירות נפש עליונה כדי לגלות את אורו של המשיח . משל למה הדבר דומה ?

מעשה במלך שבאחד הימים החליט לבחון את נתיניו , לשם כך הניח המלך באמצע אחת הדרכים הראשיות בממלכה , אבן גדולה . התחבא המלך מאחורי הסלע וצפה במעשה נתיניו אשר ניתקלו באבן בדרכם , כמה מאצילי הממלכה וכן הסוחרים העשירים שבה , עברו ליד האבן ופשוט התעלמו ממנה והמשיכו בדרכם , באמרם אין בכוחינו להזיז את האבן הגדולה . המלך המאוכזב המשיך לצפות בעוברים ושבים אשר לא רק שלא הזיזו את האבן מהדרך , אלא אף הגדילו לעשות והאשימו את המלך שאינו דואג לנקיון ופינוי שבילי הממלכה . לבסוף כשהיה המלך כמעט על סף יאוש מנתיניו האנוכיים , חלף איכר כשהוא נושא בידיו שקים המכילים ירקות לממכר בשוק . ברגע שהבחין האיכר באבן הגדולה , הניח את שקיו הכבדים וניסה להזיז את האבן לצד הדרך , ולאחר מאמצים רבים וממושכים הוא הצליח במשימה . להפתעתו מצא האיכר מתחת לאבן הכבדה ארנק שהכיל מטבעות זהב רבים , וכן מכתב מהמלך שבו נאמר : כי הזהב מיועד למי שיזיז את האבן הטורדנית מהשביל , דהיינו , האיכר הבין מה שרבים אחרים לא השכילו להבין כי : כל מכשול הנמצא בדרך אינו מקרי אלא הוא הזדמנות שיכולה לשפר את מצבך . נטל האיכר את ארנק הזהובים , התבונן באבן הגדולה שהזיז , בכה ואמר : מהיכן היה לי הכח והעוז להזיז אבן כל כך כבדה ?! לעומתו צפו נתיני הממלכה בעושר אשר זכה בו האיכר , והחלו בוכים ואומרים : אם האיכר החלש יכול היה להזיז את האבן אנו על אחת כמה וכמה שהיינו יכולים לעשות כמותו ולהתעשר . יצא המלך ממחבואו ואמר להם : גם אני מתפלא עליכם שאפילו לא ניסתם להזיז את האבן מן הדרך .

הנמשל הוא לקב " ה אשר רוצה להעמיד במבחן האמונה את עם ישראל ע " מ לזכותם בבנין בית המקדש השלישי בזכות ולא בחסד , לשם כך הקב " ה העמיד ה ' בדרכם את מכשול הגלות וצופה בהתנהגותם , שנאמר : " ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי " ( ישעיה , נ " ז , י " ד ). אולם יש כאלה מישראל שעוקפים את המכשול ויש כאלה שמתלוננים על המכשול , אך צדיק האמת מתמודד עם המכשול אע " פ שהמכשול נראה בעיני רבים כמכשול בלתי אפשרי להסרה . לאחר שהצדיק מצליח להסיר את המכשול מדרכו , מגלה הצדיק כי הקב " ה הטמין לו מתחתו אוצר זהב ופורץ בבכי . לעומתו הרשעים שאפילו לא טרחו לנסות להזיז את האבן אף הם בוכים , לפי שלא זכו באוצר הגדול תמורת מאמץ קטן . וכן דרש " רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב " ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים . צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה , הללו בוכין והללו בוכין , צדיקים בוכין ואומרים : היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ? ורשעים בוכין ואומרים : היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ? ואף הקב " ה תמה עמהם , שנאמר : ' כה אמר ה ' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא ' ( סוכה נב .) ".

לסיכום :

נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי רק הבטחון בקב " ה הוא מקור הבטחון בנצח ישראל . לפיכך האמונה והתקוה לבנין הבית השלישי מחזקת את כושר עמידתו של ישראל כנגד מכשולי הגלות המתארכת .

יה " ר שנזכה כולנו להפיק לקחים מן העבר של עם ישראל לדורותיו , ונתחזק באמונה בהבטחות הקב " ה לעתידו הטוב של ישראל , ובבנין ירושלים ננוחם , ויתקיים בנו מקרא שכתוב : " לכן כה אמר ה ' שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאום ה ' צבאות וקו ינטה על ירושלם " ( זכריה , א ', ט " ז ) , " פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה ' עמו גאל ירושלם " ( ישעיה , נ " ב , ט ') .

העל " ח רפאל ב " ר אשר חגבי ( חגי רפי )