1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר. 2 בן-אדם שים פניך אל-הרי ישראל והנבא אליהם. 3 ואמרת הרי ישראל שמעו דבר-אדני יהוה כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם. 4 ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם. 5 ונתתי את-פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את-עצמותיכם סביבות מזבחותיכם. 6 בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם. 7 ונפל חלל בתוככם וידעתם כי-אני יהוה. 8 והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות. 9 וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו-שם אשר נשברתי את-לבם הזונה אשר-סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל-הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם. 10 וידעו כי-אני יהוה לא אל-חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת.
11 כה-אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר-אח אל כל-תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו. 12 הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם. 13 וידעתם כי-אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל-גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל-עץ רענן ותחת כל-אלה עבתה מקום אשר נתנו-שם ריח ניחח לכל גלוליהם. 14 ונטיתי את-ידי עליהם ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי-אני יהוה.