קוד: ביאור:שמואל א כה26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
שמואֶל א כה26: "וְעַתָּה, אדֹנִי, חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ה' מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ; וְעַתָּה, יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה
".
כשרוצים לשכנע מישהו לשנות את דעתו, צריך למצוא "נקודת משען" בתוך האישיות שלו - ערך חשוב בעיניו שאפשר להסתמך עליו על-מנת לשכנע אותו לפעול אחרת. כך פעלה אביגיל, כשניסתה לשכנע את דוד שלא יהרוג את נבל בעלה.
אביגיל מזכירה לדוד שה' "מנע ממנו מבוא בדמים", וכן היא מזכירה לו את "אויביו והמבקשים אליו רעה"; שני הרמזים הללו מכוונים לפרק הקודם. בפרק הקודם מסופר ששאול רדף אחרי דוד להרגו, דוד הסתתר במערה ושאול נכנס למערה לעשות את צרכיו. אנשיו של דוד אמרו לו שינצל את ההזדמנות ויהרוג את שאול, אבל הוא סירב בתוקף לשפוך דם ואף מנע מאנשיו לעשות זאת:
חָלִילָה לִּי מה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ, כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא. וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים, וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל..."
לאחר מכן הציג בפני שאול את השקפת עולמו:
כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי 'מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע', וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ" - מעשים של רשע ייצאו רק מאנשים רשעים - אני אשאר צדיק וידי לא תתלכלך בשפיכת דמך.
דבריה של אביגיל הם דו-משמעיים ומעבירים שני מסרים בעת ובעונה אחת:
כשהיא אומרת אשר מנעך ה' מבוא בדמים והושע ידך לך, היא רומזת לדוד, שהוא עצמו נמנע ומנע את אנשיו משפיכות דמים ומשימוש בכוח-ידם; והיא גם אומרת לו "ראה, עכשיו ה' עשה לך נס ושלח אותי כדי למנוע ממך לשפוך דמים ומשימוש בכוח-ידך - בהתאם לעיקרון שאתה עצמך קבעת!".
וכשהיא אומרת יהיו כנבל איביך והמבקשים אל אדני רעה, היא רומזת לדוד, שעליו להתייחס אל נבל כמו שהתייחס אל שאול: כמו שלא הרג את שאול, כך עליו להימנע מלהרוג את נבל; והיא גם אומרת לו "הלוואי שכל אויביך יהיו כמו נבל - שרק יקללו אותך ולא ינסו להרגך. אם לא הרגת את מי שרצה להרגך, קל וחומר שעליך להימנע מלהרוג את מי שרק מקלל אותך!". וייתכן שהיא גם רומזת לו "אני בטוחה שה' יהרוג את נבל בלי התערבותך, ואני מאחלת לך שכל אויביך ייענשו באותו עונש".
בשני המשפטים הללו היא רומזת לדוד שעליו להיות עקבי בעיקרון שקבע לאנשיו, שלא לשפוך את דמיהם של רודפיו אלא לבטוח בה' שיושיע אותו מהם.
פעמים רבות קרה לי, שהצהרתי בלהט על עיקרון מסויים שאני מאמין בו, וזמן קצר לאחר מכן, הגעתי למצב שבו האמונה שלי בעיקרון זה הועמדה למבחן - הגעתי למצב שבו הייתי צריך להתאמץ מאד כדי לפעול לפי העיקרון שאני עצמי קבעתי; הרגשתי שה' כביכול עושה לי "מבחן מעשי" אחרי שעברתי את "מבחן התיאוריה"; בחלק מהמקרים אף נכשלתי. כך כנראה קרה גם לדוד - הוא הצהיר בלהט על התנגדותו לשפיכות דמים, ומייד לאחר מכן, ה' העמיד אותו בניסיון שבדק עד כמה הוא נאמן לעיקרון זה. אביגיל זיהתה את המצב, שמה לב שדוד עומד להיכשל במבחן, ונתנה לו רמז שעזר לו להצליח.
הרמז שיש בדברי אביגיל למעשיו של דוד בפרק הקודם נזכר כבר בפירוש מצודת דוד, ובהרחבה רבה יותר במאמר "חכמות נשים בנתה ביתה" מאת יהודה אליצור, ובמאמר "נאום אביגיל - ניתוח ספרותי" מאת נתן קלאוס.
בתחילת הפרק נאמר שאביגיל היתה אישה
טובת שכל; ואכן, התקיים בה הפסוק (משלי יג15): "שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן, וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן
" - השכל הטוב של אביגיל עזר לה למצוא חן בעיני דוד ולהשפיע עליו (פירוט).
פירשנו שהדברים של אביגיל הם דו-משמעיים במכוון; אך רוב המפרשים פירשו אותם במשמעות אחת בלבד, למשל: "אשר מנעך - ששלחני לקראתך למנעך משפיכות דמים,
והושע ידך לך - מלנקום אתה בעצמך את נקמתך ותענש,
יהיו כנבל איביך - נתנבאת ברוח הקודש שלא יאריך ימים
"
(רש"י).
כשדוד שיסע את אנשיו בדברים ומנע מהם להרוג את שאול, הוא לא דיבר על שפיכות דמים באופן כללי, אלא על מעמדו של שאול כמלך הנמשח על-ידי נביא ה', כי משיח ה' הוא (פירוט).
עם זאת, ממקורות נוספים ניתן ללמוד, שלדוד אכן היה חשוב מאד שלא לשפוך דם:
וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר 'דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ, לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי'".
וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ: 'צֵא, צֵא, אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל! הֵשִׁיב עָלֶיךָ ה' כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תחתו[תַּחְתָּיו], וַיִּתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ, וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה".
טובת שכל", הבינה שזה העיקרון שמנחה את דוד, ומצאה בכך את "נקודת המשען" שהסתמכה עליה על-מנת לגרום לדוד לשנות את דעתו (ע"פ יהודה אליצור, חכמות נשים בנתה ביתה).
וייתכן שאביגיל רומזת לדוד, לא רק לדברים שלו עצמו נגד שפיכות דמים, אלא גם לדברים של ידידו יונתן, שהגן עליו בפני שאול אביו ואמר:
...וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם?"
1. יש אומרים שהשבועה היא על הפסוק הקודם: "נשבעה לו שבאמת היא אומרת, שלא ראתה את נעריו
"
(ע"פ ר"י ורלב"ג).
אשר מנעך - ששלחני לקראתך למנעך משפיכות דמים" (רש"י).
4. וייתכן שאביגיל ניסתה "להשביע" את יצר הרע של דוד - להזכיר לו את שם ה' כך שיתגבר על יצר הנקמה. מצאנו שבועה דומה בדברי בועז לרות, כשנפגשו בגורן:
לִינִי הַלַּיְלָה... חַי ה', שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" ע"פ חז"ל, בועז השביע את יצר הרע של עצמו, שלא יפתה אותו לשכב עם רות באותו לילה, לפני הנישואין.