עמלק - פרק ג

קוד: עמלק - פרק ג בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק ב'

ניתן לקחת את מודל האטום המוכר וליישם עליו את תפיסת היקום הסופי והמוחלט- בהנחה שכל היקום הוא אטום אחד ויחיד שבתוכו מפוזרים החלקיקים למיניהם שזוהו על-ידינו.

                                                            

                                                             דוד וגולית – [צילום: ויקיפדיה ]

                                                                             -       -       -

 

בפרק ב' הצגנו את המופשטת כי החלל מייצג את נפח החומר, הווה אומר כי אין פיסת חלל ללא חומר, וזה מביא אותנו למסקנה כי החלל האינסופי הוא החומר האינסופי והוא היקום האינסופי. למעשה אין חולק על זה כי לחלל אין סוף, וגם האדם לדורותיו שדבק בתפיסת היקום הסופי והמוחלט- לא שלל את המשך החלל עד לאינסוף, הוא רק טען כי החלל הגובל בסוף היקום והלאה- הינו חלל ריק מחומר, ולפי זה גם החלל התופס את נפח החומר הוא לא ממש חלל מלא, כי החומר מורכב מאטומים וידוע כי החלקיקים המזוהים שבמרחב האטום תופסים רק אלפית האחוז מנפח האטום. במילים אחרות ואם נחלק את נפח האטום לאלף חלקים, המסה של החלקיקים תתפוס רק חלק אחד מאלף וכל הנותר הוא חלל ריק. הייחס הזה נכון בהכרח ליקום הידוע במלואו. 

אם כן ניתן לקחת את מודל האטום המוכר וליישם עליו את תפיסת היקום הסופי והמוחלט- בהנחה שכל היקום הוא אטום אחד ויחיד שבתוכו מפוזרים החלקיקים למיניהם שזוהו על-ידינו. למיותר לציין כי החלקיקים אינם מפוזרים במרחב האטום באופן אקראי אלא ע"פ חוקים ידועים לנו המסדירים את אופיים תנועתם ומיקומם במרחב האטום ונקראים על-ידינו "חוקי הטבע". מאידך החלל העצום שמקיף את החלקיקים במרחב האטום נקרא על-ידינו "שדה", הוא המגרש שמתקיימת במרחבו "האינטראקציה" בין החלקיקים, ובעברית "ייחסי הגומלין" ביניהם. 

המונח "שדה" נראה על פניו וכאילו הוא "המקום" שבמתחם שלו נעשית פעולת האינטראקציה בין החלקיקים, כמו חלקיקי הפוטונים הנפלטים ללא הרף מהאלקטרון ואף נבלעים על-ידו דבר שיוצר מעין "הילה" של פוטונים סביבו, וכאשר אלקטרון "שכן" עובר בתוך ההילה הזו- עשוי הוא לבלוע חלק מהפוטונים של חברו דבר שיישנה את תנועתו, וכך בעצם נוצרת פעולת האינטראקציה בין חלקיקי האלקטרונים, כאשר מרחב ההילה שהאלקטרון פולט אליו את הפוטונים הוא הנקרא "שדה" אשר נעשית בו פעולת האינטראקציה, ולכן המרחב הזה נקרא "שדה אלקטרומגנטי"- הוא השדה בו פועל כוח שמקורו באלקטרון (אלקטרו) ומשנה את תנועת האלקטרון שבסמוך לו (מגנטי). ושני המונחים ביחד: כוח "אלקטרומגנטי" הפועל בתוך "שדה אלקטרומגנטי" והמוכר כשדה מגנטי ו/או חשמלי. 

אם נחזור לשטח האלקטרומגנטי שבמרחבו מתקיימים ייחסי הגומלין בין החלקיקים ושזוהה על-ידינו במקור כ- "הילת" פוטונים הנפלטים ללא הפסק מתוך האלקטרון, ואם-כן "ההילה" הזו היא חלק אינטגרלי מחלל האטום שקלט את הפוטונים של האלקטרון. אולם מה אם לא היה קיים החלל הזה? וזו אינה שאלה רטורית כי-אם ממשית בעלת תשובה ממשית: ללא חלל האטום לא היו מתקיימים יחסי-גומלין בין החלקיקים ולמעשה לא היו קיימים חלקיקים, כי מיקום החלקיקים ותנועתם ומהותם נקבעים ע"י ייחסי הגומלין ביניהם. כלומר החלל הוא לא מעין "מקום" שמארח את החלקיקים ומשחקי הגומלין ביניהם אלא הוא חלקיק אינטגרלי מיתר החלקיקים ויש לו חלק ביחסי הגומלין; בלעדיו לא היו קיימים יתר החלקיקים ולא היה מתקיים משחק הגומלין. 

החלל, איפוא, הוא חלקיקי-יסוד זהים ואולי נבדלים, אך מהותם עוד לא זוהתה על-ידינו ומכאן מקור טעותינו כי החלל הוא "מקום" ומגרש אירוח. להלן דוגמה להמחשת זיהוי החלל כחלקיק ואקדם אותה במופשטת הבאה: 

כל החלקיקים היסודיים קיימים כבר בטבע, ולא ניתן לגרוע מהם או להוסיף עליהם שום חלקיק נוסף.  

הבה ניקח כדור ברזל שתופס נפח מסוים מהחלל. נניח שכדור הברזל הזה הוא בעל 100 חלקיקי יסוד והוא תופס מטר מעוקב מהחלל. ושוב נא לציין כי הנפח האמיתי של החלקיקים המזוהים של כלל אטומי הכדור הוא רק כאלפית מהנפח הכללי של הכדור, הווה אומר כי בחישוב מדויק החלקיקים המוכרים לנו תופסים רק 10 ס"מק מהחלל הווירטואלי של המטר המעוקב, אולם הם היו צריכים להתפזר באופן מסוים בשטח תלת מימדי של מטר מעוקב כתוצאה מארבעת כוחות היסוד בטבע. 

למעשה ואילו החלל היה רק מגרש לאירוח משחקי האינטראקציה בין החלקיקים- אזי לא היה אמור לפעול בין חלקיקי היסוד הידועים והמוגדרים שום כוח יסוד שישנה בהתמדה את מהותם ואת מיקומם, וליתר דיוק ארבעת הכוחות המוכרים לנו היו אמורים לפעול באופן חד פעמי על כלל חלקיקי היסוד שבטבע על מנת להתוות את מהותם ולמקמם במקום נתון בחלל. אולם אנו מבחינים ללא הרף בתגובות שרשרת בין החלקיקים אשר אינן חדלות לרגע. 

ניקח לדוגמה את כדור הברזל שלנו שבתנאים נתונים של כבידה או לחץ הוא עלול להתפוצץ כפי שקורה בתופעת הסופרנובה של הכוכבים המסיביים, ומכאן ניתן להבחין כי מקור התפוצצות כדור הברזל הוא בשינוי מסוים של תנאי המשחק שבמגרש, לדוגמה- שינוי במיקום החלקיקים בגין הלחץ באטומים. והשאלה היא מדוע תנאי המשחק השתנו אם המגרש הוא אותו המגרש והחלקיקים הם אותם החלקיקים? כלומר ומלכתחילה היה מקום אך ורק לפעולת כוח יסוד אחת, כי הרי ולאחר הפעולה הראשונית והחד-פעמית של הכוחות במרחב- מהות החלקיקים נקבעה וגם מיקומם הותווה במגרש, והרי אין ולא קיים שום חלקיק-יסוד נוסף שיגיח מאי-שם במרחב וישנה את תנאי המשחק! לא היה מקום לתגובת שרשרת. 

קל מאוד לעמוד על היסוד המחשבתי שלעיל אם נחזור למודל האטום האחד והיחיד המייצג את תפיסת היקום המוחלט. ובכן היה ונניח כי אין חלקיקים נוספים מעבר לחלקיקי-יסוד המפוזרים במרחב האטום, אזי ניתן להצביע על תאורית המפץ המסבירה את מיקום החלקיקים הללו במרחב האטום, או לחילופין נצביע על הקב"ה שברא את החלקיקים ומיקמם במרחב האטום. אולם תגובת השרשרת שאנו מבחינים בה בפועל תחייב אותנו להסיק את המסקנה: 

קיימים עוד חלקיקי-יסוד שהשתתפו בתגובת השרשרת ואינם מזוהים על-ידינו. חלקיקים אלו חייבים לבקוע את מרחב האטום ולהמשיך עד אינסוף.    

הבסיס המוצק שעומדת עליו המסקנה הזו הוא קיום עוד אטום ועוד אינסוף אטומים ליד האטום שלנו שהצבענו עליו בטיפשותינו כאחד ויחיד ביקום. החלל הוא ההמשך הטבעי לסדרת האטומים האינסופית שעומדת לעד ליד האטום שלנו ומצטופפת לידו עד אינסוף. 

והיקום, איפוא, אינסופי. בפרק הבא נעמוד על הנגזרת הפיסיקלית של האינסוף.

המשך לפרק ד'