קוד: גוף ונשמה 9 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (9)
עבר התאונה ואין מי שלא הבחין בתכונה הזאת וביטא אותה במילים: ג'אק, לא מתאים לך לשכב. לראות את ג'אק שוכב- כמו לראות את משה רבינו גונב... הגזמתי? לא! זה המשל וזה הנמשל.
חזר הביתה וברוך השם הבעיה חלפה... קיבל המלצת רופא לנוח עוד איזה שבוע בבית- אך לא ג'אק שישמע להמלצה כזאת, וביום המחרת התייצב במחסנו. לאחר חיבוקים ונשיקות עם העובדים, מודיעים לו שקוראים לו להתייצב מיד במשרדים שבחברה, ועליו לנסוע לשם מיד. הבוסים רוצים לדבר איתו? הם בטח רוצים להגיד לו ברוך הבא ומי יודע, אולי מחכה לו שם איזה צ'יק עידוד קטן...
הלך לשם ומשה שרים קיבל אותו: לך הביתה ג'אק, מה אתה עושה כאן? לך לך הביתה ואני אשיג לך עבודה בפנמה.
ג'אק ענה לו שלא איכפת לו להמשיך לעבוד במחסן, כי הוא אוהב את העבודה וכבר התרגל לאנשים ולמקום, שש עשרה שנים נמצא שם... אולם הבוס אמר ופסק! עליו לחזור מיד הביתה לפנמה, ולהמתין לאות מהבוס, ממשה שרים. אישתו קיבלה אותו בשימחה בבית, והסבירה לו את משמעות ההחלטה של הבוס: בטח משה שרים רוצה שתהיה קרוב לבית ובסך הכל מבקש להקל עליך את הנסיעות היומיות הארוכות עד העבודה- שלוש שעות נסיעה לעבודה מידי יום... הם בטח מסדרים לך איזו משרה יפה באחד העסקים שלהם בפנמה.
עבר שבוע ואף אחד לא צילצל. ביקש להתקשר לבוס למשרד, אך החליט לנסוע אליו למשרד, עדיף מטלפון...
שם קיבל אותו משה שרים שוב וביקשו לחזור לביתו; "בנתיים אין לי בשבילך כלום" זו היתה פסיקתו.
עבר עוד שבוע וג'אק התבייש ללכת שוב לברר... נתן עוד יום יומיים וזה המקום לציין: ההמתנה בבית עבור איש כג'אק- היא עונש אכזר, עונש כבד בלתי הולם... עברו יומיים וג'אק התייצב שוב אצל משה שרים: "תשמע סניור משה, אני לא רוצה לעבוד בפנמה, טוב לי פה במחסן והתרגלתי לאנשים ולעבודה כבר שנים... ומעבר לזה אני כבר מאה אחוז חזרתי כחדש, תן לי לחזור לעבודה שלי"
משה שרים: ביקשתי ממך לבוא לכאן? אמרתי לך לשבת בבית עד שנשיג לך משהו. תחזור הביתה.
ושוב הביתה. ועוד שבוע, ועוד שבוע, עד שהדם עלה לראש: אני הולך לראות איפה אני עומד.
התייצב במשרד ושאלה בפיו: תגיד לי סניור שרים, למה אני בדיוק מחכה?
הפעם דיבר איתו משה שרים ברכות, וענה לו לעניין: תשמע קלזי, הגב שלך נדפק וזה עסק שיכול לחזור על עצמו בכל רגע, לכן כדאי לך לחפש איזה עבודה; האמת, אנחנו איננו מעוניינים יותר שתעבוד אצלינו.
אבקש כאן פסק זמן לשאלה אישית: ולמה לא אמרתם לו את זאת ישירות? ישנם כמובן הרבה שאלות- המקדימות את השאלה הזאת ועולות עליה, אולם אינני יכול להמתין עד להגיע אליהן; השאלה שלא מניחה לי היא: למה להתעלל באיש כמוהו ובאופן הזה? למה לא הודעתם לו מהפעם הראשונה את זאת? את השאלה הזאת ג'אק לא שאל מאימת הבוס עליו; אני שואל אותה.
ובכן, המשיך משה שרים והסביר ברכות: קח לך את הפיצויים עד שתמצא מקום עבודה. (חישבו לו פיצויים המהווים כחמישית מהמגיע לו- זאת אם הוא היה מבקש לצאת- לא אם זרקו אותו מיוזמתם; היינו, אם הוא היה מבקש לצאת מהחברה ביוזמתו, היה מגיע לו הסכום הזה שהציעו לו כפול חמש)
אבל מי בכלל מדבר על פיצויים ועל חיפוש עבודה? כל אופציה אחרת שאינה חזרה לעבודה במחסן- הינה פסק דין מוות עבור ג'אק, כי מהפיצויים שהציעו ניתן למשוך כחצי שנה ולמות אחריה; ומאידך מי יעסיק אדם בגילו, למרות שעדיין נמצא כשיר וזמין, אך שוק העבודה היהודי בפנמה קצת אכזר בלשון עבדים... אם כן חד דינו הוא ללא המחסן: מוות אכזרי ואיטי שבמקרה הטוב יימשך חצי שנה.
זה הזמן להפעיל את התותח הכבד מכולם; את האופציה היחידה והמבטיחה העומדת בפניו, ללכת אל הרב ציון לוי ולבקש את התערבותו. וכך היה, הלך עם אישתו לרב, וסיפרו לו את הסיפור בעיניים דומעות: זה לא שדפקתי את הגב בבית, קרתה התאונה במהלך העבודה ובתוך המחסן, ותודה לאל חזרתי מהר לעצמי והחלמתי מאה אחוז, נעדרתי מהעבודה חודש בגלל התאונה ועוד חודש בגלל לך ושוב שלהם... אני כשיר וזמין לעבודה, אך משה שרים לא רוצה אותי כי נכנס לו לראש שבעיה של גב יכולה לחזור, והוא לא רוצה בעיות פיתאומיות...
שניהם יצאו ממשרד הרב עם עיניים אדומות, והרב הבטיח לעזור ולדבר עם משה שרים.
זה הזמן להתעכב קימעה על האישיות הזאת: משה שרים הוא איש דתי; הוא תורם הרבה במסגרת הנדבות בבית הכנסת... ביום הכיפור למשל, קונה את כל-נידרה ועוד מספר עליות בסכום כולל של לא פחות משבעים שמונים אלף דולר... אביו היה רב ידוע ומכובד. הוא עצמו משה שרים הינו עמוד חשוב מעמודי התווך של הקהילה היהודית בפנמה, ולא רק בגלל עושרו, כי-אם בגין מעמדו החברתי: כפי שהזכרתי, הוא איש דתי אדוק, ומקורב מאוד לרב ציון לוי- מתוקף מעמדו הדתי והחברתי...
אם כן, הרב דיבר עם משה שרים והודיע לג'אק את ההודעה המשמחת: אתה חוזר לעבודה.
יש אלוהים! ג'אק חזר לעבודה, ונגע לאחר חודשים במעטפת השכר... הוא לא פותח אותה אפילו, האישה אחראית על העניינים הכספיים... הגיע הביתה והפקיד בידה את המעטפה.
פתחה את המעטפה, ספרה וספרה שוב: חסרים 40 אחוז בדיוק מהשכר החודשי שלו. היא הודיעה לו שפעם ראשונה בתוך 16 שנה טועים בספירת הכסף... הם ישבו לאכול והיא הפצירה בו שלא ישכח ויעבור מחר דרך משרד משה שרים לקחת את הכסף החסר.
למחרת, משה שרים הודיע לו כי זהו השכר שלו; הורידו לו 40 אחוז "תגיד תודה שהחזרנו אותך" - זה היה הסיכום של משה שרים.
להזכירכם ולשנן באוזניכם שוב: מדובר בחברה הגדולה ביותר בפנמה שמחזור מכירותיה נאמד בחצי מליארד דולר לשנה. ולמשה שרים: מדובר בשותף הבכיר ביותר בחברת מייס, מדובר באיש דתי, מדובר באיש מכובד בקהילה שתורם בבית הכנסת בפרהסיה עשרות אלפי דולרים.
ומהצד השני, ג'אק ומשכורתו: מפאת צינעת הפרט לא אנקוב במספרים, אך בד בבד אציין ואדגיש: לא מדובר במשכורת גבוהה שסובלת נגיסה... מדובר במשכורת של עובד מחסן; מדובר בעובד אמין בעל מרץ, נמרץ במיוחד; מדובר בעובד שעבד ביושר ולא החסיר יום אחד במשך 16 שנה, באותה החברה באותו התפקיד; מדובר בתאונה שאירעה בזמן העבודה ובתוך המחסן; ולסיום, מדובר בעושק של שכר עובד יהודי נאמן. מדובר באבסורד אנושי.
הלכו שוב עם האבסורד אל הרב, ונייר קטן שהכינו מבעוד מועד בידם: הינה ההוצאות המינימליות שלנו, איך נוכל לחיות עם הסכום הזה? מהי אשמתו שהורידו לו את השכר בארבעים אחוז מכה אחת! גנב? עבד לא טוב? הוא בסך הכל עבר תאונה בתוך המחסן והחלים ממנה מאה אחוז- לא תשעים אחוז... הוא כשיר וזמין לאותה העבודה ואפילו עם כוחות מחודשים! לא חסר לו כלום, הוא עושה את אותה העבודה שום דבר לא השתנה, תוכל לעזור לנו?
תשובת הרב: ליבי איתכם אך עד כאן מגיעה התערבותי, לא אוכל להכנס בעניינים של שכר. שייכנס עכשיו ואולי עם הזמן ירימו לו שוב את השכר, ויגיע לקדמותו. כאן, בנקודה הזאת, אני שם את האצבע על התסמונת:
לעבור אוטוסטרדה כשאתה שקוע.
כאן אני מסמן ומחדד שוב את התסמונת של ג'וזף אזרק שנפגע בשדרה בבלבו-אה בליל שבת שעבר: הוא היה שקוע כאשר עבר את האוטוסטרדה הפנויה...
הם יצאו הפעם ממשרד הרב ובלי דמעות בעיניהם. יצאו בתחושות מעורבות- אם להתנסח בלשון אקדמאית. עמדו בפני ג'אק שתי אפשרויות: או לקבל את השכר המוצע או להפסיק לעבוד וללכת למות; הוא העדיף את האפשרות הראשונה; וממשיך לעבוד במחסן של מייס עד היום. (למזלו, ילדיו התחילו לעבוד ולעזור...).
ניתוח הדברים: יתכן ונפלה טעות בידכם: אינני בא בזאת לבקר את תגובת הרב ציון לוי... במובן מסויים, אני בא להסביר דווקא את המניע שעמד מאחורי אי-תגובתו על העושק. אין לי ספק, ואינני כותב בציניות, שכאב לרב ציון לוי את המקרה האומלל שהתבקש להתמודד איתו. המדובר בעושק שכיר יהודי שאין לאל ידו; זה כל הקייס.
ברם, לרב הראשי של פנמה ציון לוי אחריות כוללת- אין המדובר באחריות מקומית או זמנית. אחריותו היא על כל המערך הדתי של פנמה. ישנם הרבה מאוד מתקני דת פעילים הדורשים תחזוקה וכסף רב: שתי בתי כנסת מפוארים הפועלים בשרות הקהילה עם חזן מקצועי בשכר מלא; שתי מיקוואות; בית מדרש מפואר הלומדים בו מספר אברכים ומקבלים שכר מלא מהקהילה; הולך ונבנה עוד בית מדרש מפואר, ועוד מגרש חניה מפואר, ועוד מגרש כדורסל מפואר שיעמוד לשרות ילדי הקהילה, וזאת מעבר לבית הספר המפואר, שללא תמיכת התורמים- לא היה מחזיק את עצמו... (זאת ועוד לא דיברנו על מתקנים לא מועטים בארץ, הנשענים במידה רבה על כספי הנדיבים של פנמה).
כל המתקנים הללו לעיל צריכים מי שיתחזק אותם, היינו מי שיחזיק אותם- מי שישלם את החשבונות. הוא צריך אנשים כמשה שרים... הקהילה וצורכיה צריכים אותם... הקייס של ג'אק אחד, אולם אם יצטברו הקייסים וישלח לעזאזל את כל התורמים או את חלקם, הקהילה הזאת לא תתקיים לאורך זמן, כי לא יהיו לה מתקנים להתקיים.
אין לי ספק שהוא שלח את ג'אק ואישתו הביתה בלב כבד, ואולי אף הזיל דימעה לאחר יציאתם ממשרדו. הוא ביקש בסך הכל לקיים את הדת.
אבל זאת לא הדת כבודו. אתה פועל מכוח התסמונת הזאת כבוד הרב: לעבור אוטוסטרדה כשאתה שקוע.
הרב ציון לוי ביקש לו ולקהילתו את התנאים האופטימלים לקיום הדת, וזוהי לדידו אחריותו; הרב ציון לוי במילים אחרות, נמצא שקוע בערוץ אחד והולך איתו עם הקיר: שום דבר לא יזיז אותי ממשימתי, ומשימתי היא להחזיק את הדת של הקהילה הזאת; אשר על כן, יש להפעיל מערך שיקולים מסובך ולפעמים אף בלב כבד: לענות כהלכה על עושק שכיר או לתחזק את מתקני הדת?
האיש ציון לוי ענה טעות על השאלה האחרונה שבשורה הקודמת, כי לא היה עליו לענות על השאלה הזאת. אין לאף אחד את הרשות לגעת בשאלה הזאת, כי היא שאלה לא תקנית, ומשאלה כזאת מתעלמים. הוא היה "שקוע" לא כהלכה במשמעות הדת היהודית. את הדת לא מתחזקים, את הדת מחזיקים. את כל שרשרת הטעויות האלו עבר, כי הוא היה "שקוע" במשהו חמים לכאורה- כאשר עבר את האוטוסטרדה היהודית. וקרתה תאונה עקב זה! קראו תאונות בעצם, שרשרת ארוכה של תאונות: מה עם התודעה של ג'אק? מה עם אישתו? איך ישקללו הילדים היהודים של ג'אק את המאורע הזה? מה איתי אני ששמעתי על המאורע? ואני סיפרתי עליו לאין ספור אנשים- מרוב כעס והתפעלות שלילית... והאנשים ששמעו התפעלו וכעסו וסיפרו לאין ספור אנשים... מה עם כל התאונות האלה? כולן התרחשו מול עיני הרב העצומות וראשו הנעול, כי הוא היה בסך הכל שקוע בדתו; בדתו החמה דווקא, במשימתו הקדושה. הוא היה שקוע בדבקותו במטרה. זהו סיכום התסמונת הקשה ביותר של עם ישראל. ביקשתי לחדד את התסמונת הזאת בשורות הקשות לעיל.
אל לכם לשקוע בשום דבר בשום מציאות, אל תהיו סגורים, אל תהיו נעולים על שום דבר, הבחינו סביבכם, פתחו את העיניים ואת הראש, במיוחד כאשר יש לפתוח אותם, במיוחד כאשר עוברים אוטוסטרדה... במיוחד כאשר האוטוסטרדה נראת מבטיחה לכאורה... דווקא אז עליכם להשכיל ולצאת משקיעתכם, שלא תיפלו בטעות של ג'וזף.
במילה ג'וזף סיימתי היום אחה"צ את כתיבתי; חזרתי הביתה, ועדיין אני באותו יום חמישי 22/6/02, כרגע 10.30 בלילה. לפני כשעה התבשרתי את הבשורה המרה כי ג'וזף אזרק נפטר. תהה נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.
הסברתי לעיל באריכות את המונח " לשקוע ", ואת מקום המונח הזה בתסמונת: לעבור אוטוסטרדה כשאתה שקוע. הרב ציון לוי היה שקוע; עזרא שבות בן אחי גם היה שקוע; עם ישראל בתקופת המלכים כאשר הקריבו זבחים על הבמות- היו שקועים; וגם ג'וזף אזרק ז"ל היה שקוע. כולם היו שקועים בדברים חיוביים וחמימים דווקא- וזהו כאמור מקור התסמונת. הסברתי איפא מה זה "להיות שקוע", אולם מה זה להיות "לא שקוע"? מי הוא זה אשר לא שקוע? מי הוא זה היהודי הדתי ששומר על דתו ועל תריג מצוותיה בקנאות- מבלי לשקוע? מה זה המונח "בלתי שקוע"?
עלה בדעתי שם, מאז שהתחלתי להרהר במונח הנגדי "בלתי שקוע". עלה בראשי השם "דוד המלך" ולא הניח לי.
לציין ולהדגיש, דוד המלך לא היה האיש המושלם; בניגוד לדעות כל התמהוניים שביקשו, חרף דברי התורה הברורים, לחרף נפשם לטיהור שמו לכאורה מהכפשות; דוד המלך היה אדם עם חולשות של אדם: חולשתו הגדולה ביותר נתנה את ביטויה בחינוך ילדיו; הוא לא חינך טוב את ילדיו, ואולי בכלל לא נתן "המלך" את דעתו על חינוך ילדיו. ויש מי שאומר, שכתוצאה מזאת הוטמעה בילדיו תסמונת המפונקים- בשלל טעמיה השליליים ביותר. דוד ברח מפני אבשלום בנו שביקש להרוג אותו- את אביו! ובנו השני אדוניהו ביקש להמליך את עצמו במקום אביו החי עם לב פועם, ובניגוד לרצונו... שלמה המלך שהתחנך תחת ברכי אימו המסורה, יצא מן הכלל.
להשלמת חלקי התמונה בפאזל החינוך, עיין ערך החינוך של הבן "יצחק" שהתחנך על ברכי אביו אברהם: הוא התבקש, בן 36, ע"י אביו שבא בימים, לשכב על המזבח ולהושיט את צוורו, ללא עירעור או פיקפוק. ישמעאל לא התחנך על ברכי אביו בהוראת השם יתברך, ובניגוד לנטיית אביו אברהם. וירע הדבר מאד, בעיני אברהם, על, אודת בנו. (בראשית כא, יא')
פסק זמן מוחי (למי שרוצה לשתות משהו קל, או לעשות צרכיו...): במוח האנושי המתוחכם, ישנם שני מנועי חיפוש: מנוע חיפוש ממוקד, ומנוע חיפוש כללי.
מנוע החיפוש הממוקד הינו המנוע הפיזי האמיתי שדומה מאוד למנוע החיפוש של גוגל. איבדת משהו ואתה מבקש למצוא אותו ולדעת היכן הינחת אותו בפעם האחרונה, או מתי השתמשת בו בפעם האחרונה? הכנס את ערך החפץ למוח שלך ולחץ אנטר.
קיימת טכניקה מתוחכמת במקרה כזה, הנקראת טכניקת השיחזור: האדם יושב ומשחזר את האירועים, מנסה לחזור אל האירוע הראשון הקשור בחפץ שאבד, וכך אירוע מביא לאירוע- עד שמגיעים לשיחזור האירוע האחרון הקרוב ביותר, ודרך האירוע הזה אנו זוכרים מהיכן לקחנו את הארנק, היכן הינחנו אותו, והיכן פתחנו פעם אחרונה את הארנק... אה', זה נמצא בסופר מרקט אצל הקופאית הג'ינג'ית.
באופן הזה אנו מחפשים גם משמעויות, מושגים, מונחים תוהים, מילים אבודות, ריחות, סבונים... הכל נמצא שמה, שום דבר לא הולך לאיבוד.
מנוע החיפוש השני הכללי, אינו דומה כלל וכלל למנוע גוגל, ואף מנוע מסוגו של גוגל יכול לעכב את פעולותיו השוטפות.
הסבר: אני מעדיף לקרוא למנוע החיפוש "הכללי" כמנוע בדיוני, דמיוני... כי במקרה הזה ולמעשה, אינך מחפש משהו פיזי מוגדר... אתה מבחין ממרחק של 100 מטרים בדמות מוכרת שמתקדמת לעברך ברחוב. יש לך רק מספר שניות, בשביל להתוות טקטיקה מלאה הקשורה באיש הזה שהולך ומתקרב... האם לעצור אותו ולדבר איתו? האם להתעלם ממנו במכוון? האם לחייך לעברו או לעשות לו פרצוף? הוא כבר מגיע ואני צריך להחליט: האם הוא דמות שלילית בשבילי או חיובית? אין לי זמן להכנס לפרטים קטנים, אני זקוק להחלטה מיידית!
המוח במקרה הקשה הזה, נועל בשלב הראשון את מנוע גוגל שלו, ומונע ממנו שום גישה לאירוע; זאת כי פעולת המנוע הזה בזמן הקצר והלחוץ העומד לרשותו- יכולה רק לעכב את פעולת המנוע "השני" שנכנס לפעולה.
...אינני יודע לזהות את טכניקת העבודה של המנוע "השני", בניגוד ליכולת המרשימה שהיצגתי בכל הנוגע לזיהוי טכניקת המנוע הראשון, המתבטאת בשיחזור... ובכל זאת, אני יכול להצביע על תוצאה מוזרה: ללא קשר לזמן העומד לרשותך, ואפילו אם המדובר בשניות ספורות, הדמות הזאת מתקרבת והמוח מספיק להגיב את התגובה המקורית המתבקשת. אמרתי המתבקשת ולא המספקת, כי לאחר תגובתך המתבקשת- אתה צובט את עצמך ומתלונן: אבל האיש הזה לקח אותי פעם טרמפ עד פתח המושב שלי, למרות שזאת לא היתה הדרך שלו... הייתי צריך לעצור ולשאול לשלומו- לא רק להסתפק בחיוך בעלמא... לנתונים המדויקים הללו היגעת, לאחר ששיחררת את המנוע הראשון, ונתת לו את כל הזמן הדרוש.
ברם ובכל זאת, אין לך להלין כל כך על מוחך, שסיפק לך את הנתונים הנכונים והמקוריים לתגובה המיידית, למרות הזמן הקצר שעמד לרשותו: אתה שלחת חיוך רחב לעבר האיש הזה...
נגמרה ההפסקה חבר'ה, בחזרה אל הסרט:
הזכרתי לעיל תופעה מעניינת- לא יודע אם שמתם לב אליה; וכך כתבתי:...מאז שהתחלתי להרהר במונח הנגדי "בלתי שקוע", עלה בראשי השם "דוד המלך" ולא הניח לי.
את המונח "שקוע" אני מבין לעומק וכבר הסברתי אותו ארוכות לעיל; מנגד, המונח "לא שקוע" אמור להיות ההפך הגמור של "שקוע", זוהי המסקנה הראשונה שהיגעתי אליה, וכנראה במסקנה הזאת השתמש מוחי בשביל להצביע לי על הדמות המתיישבת על "לא שקוע": זה דוד המלך!
אם כן, ראיתי את דוד המלך ממרחק של 20 מטר וחייכתי לו, אפילו הזזתי קלות את כובעי ברגע הפגישה- המדובר באיש מכובד- לא שקוע! זה מה שמוחי ייצר לי והפיק עבורי בשניות.
מבסוט מתגובתי המהירה וממוחי הגמיש, האטתי את צעדי והפעלתי את גוגל; ביקשתי לדעת למה האיש הזה דוד "בלתי שקוע"? איך הגיע מוחי למסקנה הזאת, מאיפה הוציא אותה? בוא נשחזר- פקדתי על גוגל במוחי, ונתתי לו את כל הזמן שבעולם; והוא לא איכזב...
הלכתי אל בן ישי לכרמל במדבר פארן. בשמואל פרק כה מסופר סיפור אופייני על איש גמיש, על מוח גמיש, על מאפייני איש "לא שקוע", ואיך מתבטאת התכונה הזאת בפועל, שלב אחר שלב, ראיה אחר ראיה. המקרה התרחש בפאתי מדבר פארן, אודות איש נבלה ושמו נבל, הגר בכרמל.
המקרה אירע ברקע התקופה הקשה שעבר דוד בתקופת טרום מלכותו, כאשר חי במנוסה מהמלך שאול שביקש להרוג אותו הוא אימץ טקטיקה של לוחם גרילה נודד, ועמד בראש קבוצה לוחמת קטנה גמישה וזריזה. טקטיקה זו איפשרה לו להתמודד עם הצבא הסדיר והחזק של המלך שאול.
נאספו סביבו כאלף לוחמים שנשבעו לו אמונים, ויחד איתם נדד ממקום למקום. הוא נקט בטקטיקה של תנועה מתמדת, במטרה מוצהרת לטשטש את עקבותיו, וכך לא שהה באזור אחד זמן ממושך...
אלף לוחמים צריך להאכיל... עמדו בפני הגרילה דוד שתי אפשרויות: בלית ברירה- לבקש אוכל ונדבות מהתושבים שחונה בקירבתם, או לקחת את האוכל הזה בזיעת אפו, היינו בתמורה לשרות שיעניק לתושבים. השרות הנחוץ ביותר בזמן ההוא היה, להגן על התושבים על אדמותיהם ועל המקנה שלהם מפני הליסטים והשודדים, ולדוד היה הכוח המאורגן והמאומן, לבצע משימה מעין זאת על הצד הטוב.
ובכן דוד בחר להעמיס עליו ועל אנשיו עוד משימה ועוד מעמסה: לשמור על התושבים אשר חונה בקירבתם, זאת בנוסף למשימה העיקרית שלו: להנצל מזרוע ידו הארוכה של המלך, להתגונן ולשרוד הוא ואנשיו. כך תוארו דוד ואנשיו, בפי רועי-צאן של אחת החוות שדוד חנה בקרבתם:
חומה היו עלינו, גם-לילה גם-יומם, כל-ימי היותנו עמם, רעים הצאן. (שמואל א, פרק כה- טז)
למיותר לציין, שאצילות דוד לא הרשתה לו לבקש את "שכרו" כמקובל- מידי יום או מידי חודש בחודשו... אלא העדיף לבחור את הנסיבות המתאימות, כמו חג או נסיבות משמחות, שבקשת התשלום לא תיראה כגביית חוב כי-אם כעזרה וכמתנה מצד המארח... הוא לא ביקש, היינו, את התשלום כשכר המגיע לו, כי-אם כנדבה שהוא אסיר תודה עליה. להלן דוגמית של נוסח בקשת תשלום: ה וישלח דוד, עשרה נערים; ויאמר דוד לנערים, עלו כרמלה ובאתם אל-נבל, ושאלתם-לו בשמי, לשלום. ו ואמרתם כה, לחי; ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר-לך שלום. ז ועתה שמעתי, כי גזזים לך; עתה, הרעים אשר-לך היו עמנוּ--לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה, כל-ימי היותם בכרמל. ח שאל את-נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך--כי-על-יום טוב, בנו; תנה-נא, את אשר תמצא ידך לעבדיך, ולבנך, לדוד. (שמואל א, כה)
ובכן כך מתואר המקרה דנן בשמואל א, פרק כה: דוד ואנשיו חנו בקרבת חווה גדולה בכרמל, השייכת לאיש אמיד ושמו נבל. הכתוב מתאר את מספר צאנו באלפים... ועל צאן כזה יש לשמור ולהגן... וכמנהגו, דוד נתן לאנשי נבל את כל העזרה הדרושה, עזרה מקצועית לכל דבר.
...עד שהגיעה השעה, בה יכל דוד לבקש משהו בתמורה... נהוג היה בתקופה ההיא לגזוז את הצאן מידי שנה, ומהצמר שלהם פרחה תעשיה שלמה. היו רואים בצמר הגזוז כסימן ברכה לבאות, אשר על כן יום גזיזת הצאן היה יום של חג וריקודים ומסיבות... כל אנשי החווה והשכנים מתאספים ביום הגזיזה וחוגגים. וכאמור, דוד ניצל את היום הזה, ושלח את שליחיו לנבל לברך אותו ביום חגו, ולבקש ממנו קצת "עזרה ואוכל" לו ולאנשיו. את נוסח בקשת העזרה- הבאתי לעיל בפרק הקודם.
נבל המנובל קיבל את שליחי דוד בקללות והחזיר את פניהם ריקם: למה מי זה דוד בכלל שמעז לשלוח לי שליחים... ממתי עבדים מדברים בפני אדוניהם? כך התנסח נבל ביום חגו ובעט בגסות את שליחי דוד...
דוד המלך לא נשאר חייב, וכך הוא כתב בספר תהילים שלו: עם נבל תתנבל ועם עיקש תתעקש...
על מעשה הנבלות הזה ביקש דוד לענות: הוא הכין 400 לוחמים וביקשם ללות אותו- פניו אל חוות נבל: להראות לו מאיפה משתין הדג... זהו בסלנג של ימינו; ובסלנג של תקופתם: לא להשאיר לנבל עד אור הבוקר משתין בקיר... במילים אחרות: לחסל אותו ואת אנשיו וכל מי שינסה להגן עליו. מכירת חיסול כללית. (הסלנג שלהם, יש לציין, יותר ענייני...)
זה המקום לציין, כי לא כל הסובבים את נבל נבלות היו... אישתו של נבל למשל היתה אישה חכמה יפת תואר ודוגרית... הוא קנה אותה כנראה- מקובלת היתה עסקה כזאת... אם כן ובעוד דוד המלך צועד עם אנשיו לקראת החווה, אחד האנשים הטובים והכנים מזן "שונה" שהיו בסביבה, עידכן את אשת נבל (אביגיל) במתרחש: דוד שעזר לנו, לרועי הצאן של בעלך בנאמנות, שלח היום שליחים לברך את בעלך לרגל גזיזת הצאן, ולבקש קצת אוכל עבור אנשיו, שליחים שנבעטו בגסות על ידי בעלך הגס ובן בלייעל; שליחים אלו חזרו ריקם ובבושת פנים...
אביגיל לא איבדה זמן, היא הכינה הרבה מאוד אוכל ומטעמים, ובנוסף לקחה קמח יין סולת... חומרי מזון בסיסי, העמיסה על החמורים, ודהרה בליווי מספר נערים לכיוון דוד. היא עיבדה את כל הנתונים שיש לה, והגיעה למסקנה שדוד לא ישתוק אודות מעשה נבלה כזה... למסקנה שבעלה הוא בן עוולה העשוי מזן אכזר- הגיעה מזמן...
היא נפגשה עם דוד ואנשיו באמצע הדרך, חגור בחרבו בדרכו אל חוות בעלה: אדוני האציל דוד, אכן בעלי הוא בן עוולה, על זאת אין לי וויכוח איתך; אכן עזרת לו ולרועיו והושטת להם יד בשעת הצורך; אכן אדוני, בעלי הוא כפוי טובה, וכשמו כן הוא, נבל ונבלה. ובכל זאת, לפנים משורת הדין, קבל נא ממני את המעט שהבאתי איתי, והפנה תשומת ליבך לדברי הכנים: אילו ידעתי בזמן הנכון אודות שליחיך, לא הייתי נותנת להם לחזור בידיים ריקות, על אפו ועל חמתו של בעלי בן הבלייעל; וגם מה שהבאתי איתי עכשיו- לא הבתיו על דעתו... ובכן בטוחה אני שאין ברצונך לשפוך דמים חינם- כי אם בצדק ובדין, ואם כך, לי ולנערי לא מגיע הדין הזה... ואולי גם לך לא מגיע לבוא אל מרחץ דמים מיותר, שבו ללא ספק יישפך דם חינם, וכל זאת בשביל נבלה כזו... יודעת אני שיום יבוא ותהיה לנגיד (מלך) על ישראל ושימך ירום איתך, דבר שמחזק את המלצתי לך- לא להכשל במרחץ דמים שישפך במהלכו דם חינם.
תשובת דוד למילים האצילות של אביגיל מדברות בעד עצמם : לב ויאמר דוד, לאביגל: ברוך ה' אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי. לג וברוך טעמך, וברוכה את: אשר כלתני היום הזה, מבוא בדמים, והשע ידי, לי. (שמואל א, כה)
אביגיל החכמה והיפה והדוגרית- ואם לא די בזה, היתה גם אמיצה- חזרה הביתה וסיפרה לבעלה בפניו, את אשר עשתה בניגוד מוצהר לרצונו. הוא היה שיכור כאשר חזרה והיא לא סיפרה לו מיד: היא המתינה עד שייצא מהשיכרות שלו, ויבין לעומק את אשר תספר לו: בעלי היקר, לקחתי לדוד מתנות ואוכל, בניגוד לרצונך!
וימות ליבו בקירבו... כך תיאר הכתוב את תגובת נבל. כעבור עשרה ימים יתפקד נבל על שערי גהינום; ודוד ששמע את הבשורה, יודה לבוראו על שנקם את נקמתו:
לט
וישמע דוד, כי מת נבל, ויאמר ברוך ה' אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה, ואת רעת נבל השיב ה' בראשו (שמואל א, כה)
וסוף כל סוף, גם דוד חיפש אישה יפה גם משכילה גם חריפה וגם אופה... הוא טעם את בישוליה! הוא שלח את שליחיו אליה, ומסר אחד בידם: התינשאי לי?
כך הכתוב תיאר את תשובתה:
מב
ותמהר ותקם אביגיל, ותרכב על-החמור, וחמש נערתיה, ההלכות לרגלה; ותלך, אחרי מלאכי דוד, ותהי-לו, לאשה. (שמואל א, כה)
שמתי לב למילה "
ותמהר" - (גם כאן משיגים אותנו בסנלנג הענייני; בסלנג שלנו נשמע כך: "ותיתמהמה" אביגיל, למרות שהיתה מתה להתחתן עם דוד המלך). סוף טוב הכל טוב. זה היה המקרה שביקשתי להדגיש דרכו את תכונת ה-"לא שקוע" של דוד המלך- איך מתבטאת התכונה הזאת בפועל באיש הזה, שלב אחרי שלב, ראיה אחר ראיה. ביקשתי להביא ראיה בנוסף, כי הוא היה איש גמיש עם עם מוח גמיש, אך מעל לכל ושוב, לא שקוע!
היכן הראיה של "לא שקוע"?
אני ראיתי אותה; אך נבצר ממני להסביר אותה. זאת האמת.
היום יום ראשון. ביום שישי לא עבדתי; השתתפתי בהלוויתו של ג'וזף אזרק ז"ל, וחזרתי הביתה לשבת ולנסח את הרעיון של "בלתי שקוע" שהתחייבתי עליו... חשבתי על המקרה הזה של דוד המלך עם נבל והתבייתתי עליו. ראיתי בו, כן, מקרה אופייני של איש בעל מוח גמיש "ובלתי שקוע"; אולם כאשר ישבתי להסביר ולהבליט את התכונה הזו דרך הסיפור הזה, נכשלתי. כתבתי מספר נוסחאות ומחקתי אותן.
ביום שבת כמובן אינני כותב, אך חושב... השתמשתי בכל רגע שהפיק יום שבת, ולא הצלחתי להגיע אל מחוז חפצי: איך לעזאזל אני מסביר את מה שאני רואה בבירור? אני רואה דרך הסיפור הזה אדם "לא שקוע", אך אינני מצליח לתרגם את מה שרואות עיני למילים; אז מה אם נבל דחה את דוד וכמעט נהרג על ידו?...עד שברגע האחרון מתערבת אביגיל והכל בא על מקומו בשלום, והשחקנים הראשיים אפילו מתחתנים בסוף, לא פחות מסרט ערבי ממוצע של יום שישי.
וגם אתמול בלילה, לאורך רוב שעות הלילה, הירהרתי בבעיה ולא יכלתי להשתחרר ממנה...
הינני לתעד רגע של אמת: לקראת השעה חמש בבוקר, התעוררתי בליווי המיחושים שלא עזבוני לרגע: "איך אני מסביר את עצמי?"...עד כדי שהוצאתי מפי בקול רם שאוזני שמעו: דוד המלך תעזור לי. הייתי כמובן עדיין במיטה כאשר ביקשתי בקול רם את עזרת דוד המלך; לא צעקתי אך אמרתי במילים שקטות שאוזני שמעו: דוד המלך עזור לי.
יכלתי לצעוק אפילו, כי אני נמצא לבד בבית ובמיטה, אישתי ושותפתי למיטה נסעה עם הילדים להוריה בארץ, ואני איפא שוכן לי במיטה בודד- יכול לצעוק ולדבר אפילו עם עצמי... אולם וכאמור הסתפקתי בלחישה ששמעה אוזני: דוד המלך עזור לי. שניה או שניות עברו, אינני יודע לספור אותן, אך אין המדובר ביותר משניות, ושתי מילים מוזרות חלפו במוחי: קפיצה קוונטית. לא נתתי את דעתי עליהן, והמשכתי את מאמציי...
עברו להן עוד דקות- אולי חמש, ולפתע אמרתי, ועוד הפעם בקול רם וברור: אהה'! תודה רבה המלך דוד; הבנתי. ואם תשובה זו באה מהשם יתברך, גם לך תודתי אלוהי. או אז קמתי מהמיטה, כי היה לי הרבה מה לעשות, למרות שהיום יום ראשון, ואני יכול לשכב עוד...
היה לי המון מה לעשות: היה לי לחשוב על "קפיצה קוונטית"... כמה שהמונח הזה עזר לי...
כמה שהמונח הזה עזר לי. ומונח זה אינו זר לי... נפגשתי איתו פעם ראשונה לפני כשש שנים, כאשר במקרה נתקלתי באתר של ד"ר יואב בן-דב, פשוט תיקתקתי מתוך שיעמום את המילה בן-דב במנוע החיפוש גוגל שרק היכרתי, ויצא לי כתובת האתר הזה. מדוע תיקתקתי דווקא את המילה הזאת? תשאלו את אישתי, היא ממשפחת בן-דב...
ובכן, ד"ר יואב בן-דב הוא הסטוריון וחוקר במדע הפיזיקה, מחבר הספר "תורת הקוונטים - מציאות ומסתורין". הדוקטור הזה הוא גם איש עסקים מפולפל: הוא הציג באתר שנחשפתי אליו, קטעים נבחרים מספרו, שעיינתי בהם והתאהבתי בהם והסתקרנתי מהם, עד כדי לבקש משליח טוב שביקר בארץ, לקנות עבורי את הספר. השליח היה ולא אחר אישתי, באחד הביקורים שלה למשפחה...
אכלתי את הספר עם פה פעור... איש העסקים הזה יודע לכתוב טוב. שם נחשפתי לתורת הקוונטים ולמונח "קפיצה קוונטית", ואף כתבתי בעקבות הספר המרתק שני מאמרים- שניתן לכנותם כמאמרי מעקב אחר הרעיון... קראתי להם: "מכתב פתוח אל הפיזיקאי ד"ר יואב בן-דב (א')", ו (ב'). זה היה לפני כשש שנים.
דוד המלך שלח אותי ל- "קפיצה קוונטית", ואין לי אלא לעשות בפקודתו. קצת רקע למושג "קוונטים" - Quantum
קוונט, הוא מושג בפיסיקה; הכמות המזערית האפשרית לשינוי במצבה של תכונה כלשהי של מערכת. (קוונט - מלטינית: כמות). המרווחים הקטנים ביותר בין הערכים הבדידים נקראים קוונט.
"
קפיצה קוונטית " הינו איפא מונח מדעי כשר; ברם עם ישראל התאהב במונח הזה, ולקח אותו לשימושו הפרטי. "קפיצה קוונטית" הינו ביטוי להתפתחות פיתאומית מרחיקת לכת, קפיצה קוונטית... הייתי קופאי מהשורה בבנק, ולפתע העלו אותי לתפקיד מנהל הסניף! זוהי קפיצה קוונטית. המונח הזה יכול לשמש גם כביטוי לשינוי דרסטי שהתחולל בך או שחוללת במו ידיך: אורי זוהר עשה קפיצה קוונטית מעולם הזוהר אל עולם הזוהר... הקפיצה יכולה להיות באותו הכיוון, או יכולה להיות בכיוון הנגדי, אולם חייבת היא להיות למרחקים, חייבת היא לרשום שינוי דרסטי; היית במצב א' והיגעת למצב ב': זה קרה בין רגע... כי אם זה היה מתחולל בתהליך טבעי רגיל- לא היו מכריזים על קפיצה קוונטית, כי-אם על "שינוי שחל ב"...
קפיצה קוונטית אם כן, הינו ביטוי לשינוי קיצוני במצב או בעמדה; שינוי דרסטי שקרה באופן בלתי מתוזמן, בלתי צפוי, מהיר מדי, כמעט מיידי- לא טבעי... אינני יודע אם הביטויים האלו נאמנים להגדרה המדעית של המונח, אך עם ישראל החליט כך, מי יתווכח איתו...
דוד המלך ביצע מספר קפיצות קוונטיות בסיפור ששרדתי לעיל עם נבל; ולמעשה כל חייו התנהלו ע"פ הנוסחה הפיזיקלית הזו... הוא קפץ מנקודה לנקודה למרחקים רדיקליים דמיוניים; לפעמים באותו הכיוון ולפעמים בכיוונים מנוגדים. הוא משורר עם נשמה עדינה של משורר, ולפתע הוא גרילה שיחגור את חרבו וייצא לקטול באויביו בדם קר. שאול המלך ביקש את נפשו על לא עוול בכפו, וכאשר הגיע אליו ויכל להרוג אותו, החליט בקפיצה קוונטית לא לגעת במלך הנמשח. הרבה אנשים לא יכולים לעמוד מול חנופה מקצועית... מישהו בא ומתחנף לך ומהלל אותך ורוקד ע"פ החליל שלך- לא כל אדם יכול לבצע קפיצה קוונטית בזיהוי המצב של החנפן ולתת לפעולת הזיהוי זו ביטוי מיידי יאה לה... פעמיים הוכיח דוד את זאת: כאשר נער העמלקי הודה בחנפנות לפניו כי הרג את שאול המלך אויבו, ודוד ענה לו: איך יכלת לגעת במשיח השם- והורה להרוגו על המקום. הפעם השניה הזכורה לי, כאשר אויבו המר של דוד, איש בושת- בנו של שאול, נהרג ע"י שני חנפנים שביקשו לקנות את אימון דוד בראשו, ודוד ענה להם: איך יכלתם להרוג איש נכה בביתו על משכבו... אתם רוצחים ודינכם מוות. רק אומן בקפיצות קוונטיות יכול להתמודד עם מצבים כאלה ולתת להם מענה מיידי.
אולם, כישרון דוד בקפיצה קוונטית מתבטאת יותר מכל במקרה של נבל בכרמל... לפני שנחזור אל המקרה שוב ונעמוד עליו לאור המונח החדש שגילינו, הייתי רוצה להדגיש עוד מאפיין-מפתח במונח העממי "קפיצה קוונטית"; פשוט ברח לי לעיל...
...המשך חלק (10)