קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 1) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל:
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון- ג
(פרק 1)
9/03/2012– לפני כמה ימים ולאחר שחרית חזרתי הביתה בהליכה רגלית. החלטתי לחזור דרך הטיילת ולהאריך קצת את הדרך, פשוט לטייל... השמש היתה כבדה, אני בלבוש מלא וההחלטה בדיעבד היתה אומללה. הדרך התארכה לי מעבר למשוער, התחלתי להזיע והמפית הקטנה שהיתה לי כבר נטפה מים. עשיתי חשבון שיש לי עוד כחצי שעה בשביל לחזור הביתה והחלטתי מיד על פניית פרסה. בדרך חזרה וממש לאחר הפניה אני רואה את עצמי חוצה גן ציבורי מוצל עם הרבה עצים גבוהים שפורשים את חסותם כמעט על כל מרחב הגן, רוח נעימה נשבה לה בקלילות והינה לך נוסחת גן עדן בשביל אדם במצבי. חיפשתי לי ספסל לשבת, כמעט כל הספסלים היו תפוסים- שבגן עדן לא יימצא ספסל... והינה אני מאתר מרחוק ספסל פנוי- מיהרתי ותפסתי אותו. החלטתי להתנחל שם לכמה שיותר זמן ולמצות את העדן שנפל בחלקי; נהניתי מכל פיסת רוח שחלפה לידי, נהנתי מהפסטורליות שנפרשה כביום היוולדה לפני, נהניתי מגן עדן פשוטו כמשמעו.
מספר דקות עדנה ולפתע מתייצבות עלי שתי נשים, אחת כבת שבעים ושניה בת עשרים. הסבתא פונה אלי ישירות: שלום לך, תרשה לנו לקחת כמה דקות מזמנך ולדבר איתך בנושא מסויים שיכול ויעניין אותך?
- באיזה נושא גברתי?
- בנושא האלימות המתפשטת בעולם, בעיר במדינה ברחובות בכל מקום...
ההפתעה עשתה את שלה והנימוס מחייב... וכך ראיתי את עצמי מסכים להצעתן ומזמינם לשבת לידי. הסבתא פתחה אכן בנושא האלימות וכעבור שלושה משפטים עברה לנושא ישו שתכליתו היא לחלץ את האנושות מגל האלימות ומפשעם וחטאתם, ואני הבנתי שנפלתי בגול עצמי ועברתי מיד למגננה: איך להפטר משתי המסיונריות ולחזור לאלתר לגן העדן שלי. חשבתי על דרך יצירתית מהירה ומנומסת, הפסקתי באדיבות את שטף דיבורה והערתי: אני רוצה לציין גברתי שאני יהודי... וכאילו היתה מוכנה לתשובתי והנחיתה עלי את השאלה הבאה: "ואתה כיהודי מאמין בקיום אלהים- אכן?", "כמובן" עניתי והדגשתי "אני מאמין כמובן בקיום אלהים האב..." ציפיתי בהדגשה הזדונית הזו שתבין את המסר ותעזוב אותי מישו ומכל הנושא הזה, אבל היא לא הופתעה מהערתי הכופרת ואף ענתה לי תוך הפגנת דרך ארץ המאפיינת מסיונרים בפעולה:
- אתה צריך לדעת שאני מחבבת את היהדות ואת העם היהודי ולא שוכחת לרגע את מקור ישו היהודי...היא דיברה ספרדית משובחת והמבטא שלה חשף את מוצאה הספרדי. למעשה רק היא דיברה והבחורה שאיתה לא פצתה פה והקשיבה בשקיקה למוצא פיה; אינני יודע אם היתה ביתה גיסתה או חברתה אך לי נראתה כנושאת כליה... היא הלכה והתעמקה בנושא מוצא ישו מתוך העם היהודי והקשר הבלתי הפיך בין היהדות לרעיון הנוצרי, וניתן היה ממש לחוש בהנאתה מכל רגע, ואף היא לא ניסתה להסתיר את העונג שנפל בחלקה להטיף סוף סוף ליהודי אסלי שיושב מולה בחסות הטבע, ונאות לשמוע את מה שיש לה להגיד לו מזה שנים...
ניסיתי ולא רק מתוך הנימוס להקשיב לה ולעקוב אחר זרם דיבורה, ניסיתי פשוט לתהות על קנקנה אך בשלב מסויים הרמתי ידיים ואיבדתי עניין כי זיהיתי את רשמקול האוטומט שממנו יוצא פס הקול שלה... אישית אינני אוהב לנהל שיחה עם טייפ אנושי כי תכלית הטייפ היא להשמיע לא לשמוע. בשלב הזה הייתי בשל ומזומן לפצוח במשפט אדיב ונחרץ שיפסיק באחת את תפר השיחה אבל דווקא הייתי במצב רוח מרומם, הרוח לא הפסיקה לנשוב ואני כבר התייבשתי, נחתי התמתחתי והתמכרתי לעדן הזה.
דווקא בשיא הבשלות להפסקת השיחה עלה לי רעיון יצירתי, אם תרצה- נחה עלי רוח ספורטיבית ואמרתי למה שגם אני לא אנצל את הרגע שנקלעתי אליו בחיק הטבע ואבחן בחסותו משהו לא מן המניין... אני רוצה להשמיע לנוצריה את מה שהיהודים לא הצליחו לשמוע מזה אלפי השנים- ולראות איך הדברים ייפלו עליה; איך תהיה תגובתה... ביקשתי להנחית עליה את עיקר הממצאים שהיגעתי אליהם עד הלום מתוך שבעת ימי הבריאה...