קוד: בראשית - שכר ועונש ובחירה חופשית בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: רפאל בר אשר חגבי
אל:
בס"ד כ"ו תשרי התשס"ו
בראשית-שכר ועונש ובחירה חופשית
מבוא:
ספר התורה נפתח בחומש בראשית אשר בראשיתו התורה פותחת בתיאור בריאת העולם בששה ימים בעשרה מאמרות של הקב"ה. סיפורי היצירה, בריאת האדם בצלם אלהים, והתפתחות ראשית האנושות, משמשים כתפאורת רקע לקביעת ה' את יסוד השכר ועונש, ואת מצוות הדת היסודיות. וכן מצאנו כי מיד עם בריאתו של האדם ציוהו ה' את מצות עשה הראשונה: "מצוות עשה לישא אשה לפרות ולרבות, שנאמר: ויאמר להם אלהים פרו ורבו" (בראשית, א', כ"ח), ומובא בגמ': "תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו"' (יבמות, סג:). בהמשך מכינה התורה את הרקע למצות שמירת השבת כבסיס לאמונה בבורא העולם, שנאמר: "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות" (בראשית, ב', א'-ג'). בהמשך קובעת התורה את יסוד קדושת חיי האדם, שנאמר: "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו... ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה. ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך... נע ונד תהיה בארץ. ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא" (בראשית, ד', ח'-י"ג). בסיום פרשת בראשית ממחישה התורה את יסוד השכר ועונש, ומבהירה את מגבלות יסוד הבחירה החופשית, שנאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם. ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית, ו', ה'-ז'). כלומר, למרות שעדין לא ניתנה התורה, ואף שעדין לא נצטוו בני האדם על כל שבע מצוות בני נח ועונשם, בכל זאת נענשו בני אנשי דור המבול בגין חטאיהם משום שה' בראם "בצלם אלהים", דהיינו, בעלי יכולת חשיבה והחלטה לבחור בין טוב לרע, כדוגמת נח ובניו. מצוות הדת היסודיות האמורות בפרשת בראשית על רקע תהליך יצירת העולם, מבוארות להלן בהרחבה:
א. יסוד שכר ועונש – מונחל לאנושות באמצעות סיפורי המקרא עד קבלת התורה.
ב. יסוד הבחירה החופשית - תכניות האל מתגשמות במלואן במוקדם או במאוחר כנגזרת מסוג בחירתו החופשית של האדם.
יסוד שכר ועונש:
רש"י פותח את פירושו על התורה באומרו: "בראשית - אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים קי"א, ו'), שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". לכאורה קשה על פירושו זה של הרש"י: הלא מצוות פרו ורבו (בראשית א', כ"ח), שבע מצוות בני נח, מילה (בראשית י"ז, י"ב), וגיד הנשה (בראשית ל"ב, ל"ב) קדמו למצות החודש הזה לכם? ועוד, וכי אומות העולם יסתלקו מארצותיהם בגלל שהתורה פתחה בבראשית? ועוד, לפי טעמו של הרש"י כל יתר סיפורי המקרא בענין גרוש האדם מגן העדן, תולדות האומות, המבול, דור הפלגה, סדום, וכו' מיותרים לכאורה משום שהתורה היא ספר מצוות?
אלא שכוונת הרש"י לומר שסיפורי המקרא עד מצות החודש הזה לכם, נועדו להבהיר לישראל ולאומות העולם את יסוד השכר ועונש האלהי. כלומר, מהשכר שקבלו ישראל לקבוע את החודש, אמורים אומות העולם להבין בהגיון "צלם האלהים" שבו הם נעשו, כי ה' בחר בישראל מכל האומות, שנאמר: החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות, י"ב, ב'). דהיינו, ראש חודש ניסן הוא ראש השנה למלכים, ולרגלים של ישראל. כלומר, הקב"ה קידש את ישראל, ומכח קדושה זו ישראל הם הקובעים מתי יחולו מועדי ה', כמובא בגמ': "ישראל דקדשינהו לזמנים" (ברכות, מט.), בניגוד לשבת בראשית שהיא "שבת קביעא וקיימא" (חולין קא:). דהיינו, הקב"ה נתן בידי ישראל גם שותפות בשליטה הרוחנית על הזמן, וגם שותפות למעשה הבריאה. וכן מובא בגמ': "תנו רבנן בארבעה שבילין חמה מהלכת: ניסן, אייר, וסיון מהלכת בהרים כדי לפשר את השלגין" (פסחים, צד:). דהיינו, ישראל קובעים לחמה את שביליה, משום שישראל הופקדו על שמירת חודש האביב, וממילא הם גם הקובעים לבריאה, מתי חל ראש חודש ניסן. כלומר, במצות קידוש ראש חודש ניסן קובעים ישראל שתי תקופות שמחות: תקופת קדושת המועדים, ותקופת התחדשות האביב והטבע. לפיכך סבר רבי יצחק כי די היה להתחיל את התורה במצות "החודש הזה לכם" ע"מ להוכיח לאומות העולם כי ה' בחר בישראל. אולם בכדי שאומות העולם לא יטענו "מי ה' אשר אשמע בקולו?...לא ידעתי את ה" (שמות, ה', ב'), לכן הרחיבה התורה ופירטה את בריאת העולם ע"י הקב"ה, ואת קיומו של השכר והעונש האלהי למען יראו ויראו מן השכר והעונש, הן אומות העולם והן ישראל, וכן מצאנו שהאדם הראשון נטרד מגן עדן בעקבות החטא, וקין נענש בגין רצח אחיו, וכן נענשו בגין חטאיהם גם דור המבול, דור הפלגה, סדום, ארבעת המלכים, מצרים וכו', ולעומת זאת מבארת התורה את שכרם של הצדיקים: נח, אברהם, יצחק יעקב וכו'. ממכלול סיפורי המקרא עד מצות החודש הזה לכם, אמורים אומות העולם להבין כי "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", ובכך יסלקו את ידם מן הארץ מרצונם (כגרגשי) או שיענשו כקודמיהם. באותה המידה הזהיר ה' גם את ישראל, שנאמר: ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (ויקרא, י"ח, כ"ח), "ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה" (ויקרא, כ', כ"ב).
יסוד הבחירה החופשית:
תכלית הבריאה היא קיום מצוות התורה וקבלת שכרה, לפיכך ניתנה לאדם התבונה ויכולת הבחירה החופשית שהיא מעלתו היתרה מעל כל הנבראים, כדברי הרמב"ן (דברים, ל"ב, כ"ו): "השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב", וזאת ע"מ שיקבל את שכרו בגין נצחונו על הרע הנברא בתוכו. כלומר, האדם נבדל מיתר הנבראים, ברשות שניתנה לו ע"י בורא העולם לבחור או בדרך הטובה ולהיות צדיק כמשה רע"ה, או לבחור בדרך הרעה ולהיות רשע כירבעם בן נבט, או לבחור בדרך ביניים כל שהיא. שנאמר: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו" (בראשית, ג', כ"ב), "כלומר, הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו" (הלכות תשובה, פ"ה, א). בהמשך לכך קובע הרמב"ם בהלכותיו כי יסוד הבחירה החופשית הוא: "עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה...שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם" (הלכות תשובה, פ"ה, ג). לעומת זאת, מקראות מפורשים קובעים כי כל בחירותיו של האדם נצפים מראש ע"י הקב"ה, שנאמר: "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה" (ישעיה, מ"ו, י'), "מי פעל ועשה קרא הדרות מראש אני ה' ראשון ואת אחרנים אני הוא (ישעיה, מ"א, ד'), "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהמות (תהלים, קל"ה, ו'), וכן מובא במשנה: "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות, פ"ג, ט"ו). דברים אלה סותרים לכאורה את יסוד הבחירה החופשית, ומלמדים כביכול שהבחירה החופשית של האדם אינה קיימת כלל ועיקר, משום שהכל נקבע מראש על פי התכנית האלהית.
תשובת הרמב"ם לסתירה פנימית זו היא: "דע, שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו" (הלכות תשובה, פ"ה, ד'), "...אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך" (הלכות תשובה, פ"ה, ה'). כלומר, אין האדם מסוגל להבין בשיכלו את העתיד אשר נקבע לו מראש, לפיכך מבחינתו של האדם הבחירה החופשית נותרה כל כנה. דהיינו, הרמב"ם "הניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה", כך השיג עליו הראב"ד. הראב"ד פותר את הסתירה באומרו: "ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו, אין ידיעתו גזירה, אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה", דהיינו, ידיעת ה' את בחירתו העתידית של האדם, אינה מהוה מכשול או סיוע לבחירתו החופשית של האדם.
נראה לענ"ד כי הנקבע מראש בתכנית האלהית אינו עומדת בסתירה לזכות הבחירה החופשית המוגבלת שניתנה לאדם, משום שמחד גיסא התכנית האלהית כוללת מספר אינסופי של חלופות ועת ביצועה פתוח לשינויים, וכן נאמר: כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה'. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם (ישעיה, נ"ה, ח'-ט'), ומובא בגמ': "כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה (יבמות, צח.), יתרה מזאת, מצאנו שבכוחו של הצדיק לבטל את גזרת ה' כמובא בגמ': "אני מושל באדם, מי מושל בי? צדיק. שאני גוזר גזרה ומבטלה" (מועד קטן, טז:), וכן נאמר בזוה"ק: "הקודשא בריך הוא מושל באדם, ומי מושל בהקודשא בריך הוא? צדיק. דאיהו גוזר גזרה והצדיק מבטלה" (זוה"ק, שמות, טו.). ומאידך גיסא, הבחירה החופשית של האדם מעצם טיבעה היא זכות מוגבלת ליראת שמים בלבד, כמובא בגמ': "דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה. ואומר לפניו רבש"ע: טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר. כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (נידה טז:). כלומר, ה' אינו גוזר מראש על האדם אם הוא יהא ירא שמים אם לאו, אלא הבחירה החופשית של האדם מוגבלת ליראת שמים בלבד, לפיכך קבעה התורה עונשים בגין בחירתו הרעה של החוטא. וכן מצאנו שהתורה מצוה: "ובחרת בחיים" (דברים, ל', י"ט), ופירש הרש"י: "ובחרת בחיים, אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים". כלומר, האדם צריך לבחור בטוב, אך גם ניתנה לו היכולת לבחור ברע. נמצאנו למדים מכאן שבמקביל לחופש הבחירה מתקיימת בעולם גם ההשגחה האלהית, אשר גורמת לכך שכל תכניות האל תתגשמנה במלואן במוקדם או במאוחר כנגזרת מסוג בחירתו החופשית של האדם. בדרך זו גם גזרות ההשגחה העליונה וגם הבחירה החופשית של האדם מתקיימות יחד, כמובא בגמ': "זכו אחישנה לא זכו בעתה" (סנהדרין, צח.), כלומר, האתגר שניצב בפני האדם הוא התגברות על יצר הרע ובחירה חופשית בקיום מצוות התורה, כתנאי לקבלת שכרו או עונשו בעתיד.
וכן מצאנו בפרשת בראשית שהקב"ה הציב אתגר בפני ברואיו ע"י שברא שני יצורים שווים, ונתן לבחירתם החופשית את חלוקת השליטה בעולם. הזוג הראשון היו השמש והירח, אך הירח חמדה לשלוט על החמה בניגוד לרצון ה' ונענשה, כמובא בגמ': "אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה לכי ומעטי את עצמך" (חולין ס:). הזוג השני היו אדם וחוה, אשר אכלו מעץ הדעת בניגוד למצות ה', ובנוסף לכך כפר האדם בטובה כמובא בגמ': "בני כפויי טובה, דכתיב: האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" (ע"ז, ה:), לפיכך נענשו שניהם וגורשו מגן עדן. הזוג השלישי היו קין והבל, אשר במקום לחיות בשלווה בחרו בדרך המריבה, ומובא במדרש שהיו בינהם שלושה סוגי מריבות: ריב כלכלי, "אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין" (מד"ר, בראשית, פרשה כב), וריב דתי, "זה אומר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה" (ילק"ש, בראשית, ד, סימן לח), וריב על אשה: "תאומה יתירה נולדה עם הבל, זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך ויקם קין". בסוף מריבותיהם רצח קין את הבל אחיו ואף הוא אבד מן העולם בשל כך. ללמדנו שבחירת היצורים בדרך השלילית גרמה להקדמת העונש האלהי הנגזר עליהם מראש.
ודע, שהבחירה החופשית שניתנה לאדם הינה מוגבלת בזמן, כמאמר הרמב"ן: "כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב, ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל" (הרמב"ן, ל',ו').
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל, כי סיפורי היצירה, בריאת האדם בצלם אלהים, קיומו של שכר ועונש אלהי, ומגבלות הבחירה החופשית הכתובים בפרשת בראשית נועדו להבהיר לכלל האנושות את אפסיותם, ולהזהירם לקיים את מצוות ה' ולהמנע מן החטא, משום שבורא העולם חי וקיים לנצח, ומחדש בכל יום מעשה בראשית. בנוסף לכך נדרשו ישראל להתחדש תמיד באמצעות קיום מצוות הנישואין, שמירת השבת, והתעלות במדרגות צלם אלהים ע"י קיום מרצון את כלל מצוות האל, שנאמר: "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים פרק ל', י"ט), דהיינו, הבחירה ברע הינה בחירה במוות, שנאמר: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דברים פרק ל', ט"ו), ונאמר: "לכן כה אמר אדני ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו. הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו" (ישעיה, ס"ה, י"ג-י"ד).
יה"ר שנזכה לראות בימינו בהתגלותו שמו של משיח אשר נברא "קודם שנברא העולם" (פסחים, נד.), ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב. כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש. וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה (ישעיה, ס"ה, י"ז-י"ט).
העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)