קוד: ברכת כהנים – כהן המברך כראוי מתברך בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: רפאל ב"ר אשר חגבי
אל:
ברכת כהנים – כהן המברך כראוי מתברך:
לע"נ דודי ורעי זכריה הכהן זצ"ל ולהצלחת בנו עו"ד אסף כהן שליט"א
הכהנים מזרע אהרן הכהן, נצטוו לברך את עם ישראל מתוך המקדש בשם המפורש, ולומר להם בלשון הקודש, באיטיות ובקול רם, שיתברכו נכסיהם וישמרו, ושה' יתברך יראה להם פנים שוחקות, ואף שיכבוש את כעסו עליהם. שיאה של ברכת הכהנים היא: "וישם לך שלום' בביתך" (ספרי, במדבר, פיסקא מב). וכן "אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר (תהלים, כ"ט, י"א): 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". בסיום ברכת כהנים, ה' הבטיח להסכים עם ברכותיהם, ולברך גם את הכהנים, כי כלל מחנות ישראל "הם זרע ברך ה'" (ישעיה, ס"א, ט'). לפיכך מצות ברכת הכהנים חלה על הכהנים גם בזמן שבית המקדש חרב, עם השינויים המתחייבים מכך שברכתם נאמרת לא בבית המקדש, אלא במניין בתוך תפילות שחרית, מוסף, מנחה של תעניות, ובנעילה. לפיכך ברכת כהנים מתבצעת בכל יום (ס"ה, מצוה שעה), החל מיום הקמת המשכן, ועד היום הזה. מצות עשה של ברכת כהנים נועדה גם לצורך חיזוק האמונה בה' יתברך, ואף לצורכם הגשמי והרוחני של הכהנים ועם ישראל לדורות עולם.
וכן מובא בגמ' (סוטה, לח:): "אמר ר' יהושע בן לוי: מנין שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים?, שנאמר: 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' (במדבר, ו', כ"ז). ואמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שמברך מתברך, ושאינו מברך אין מתברך, שנאמר: 'ואברכה מברכיך" (בראשית, י"ב, ג'). ועוד מובא בגמ': "רבי ישמעאל אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמן לא למדנו, כשהוא אומר: 'ואני אברכם', הוי אומר, כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים. רבי עקיבא אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי גבורה לא למדנו, כשהוא אומר: 'ואני אברכם', הוי אומר: כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם" (חולין, מט.).
לאור באורי התנאים הנ"ל על מצות ברכת כהנים, מתעורורת מספר שאלות, שאלה ראשונה: אם ה' יתברך חפץ לברך את עם ישראל, מדוע ה' יתברך לא מברך את עמו ישראל ישירות, במקום להזדקק לשליחות הכהן, כביכול?. שאלה שנייה: מדוע ה' יתברך מתגמל את הכהנים המקיימים את מצות עשה של ברכת כהנים מיידית, הרי זו חובתם, א"כ מדוע רק "כל כהן שמברך מתברך"?, מדוע לדגמה מי שמברך ברכת המזון לא מתברך מידית?. שאלה שלישית: אם הכהן עצמו אינו מבורך עד לפני ברכת כהנים, מאין יש לו לתת ברכות לעם ישראל, הרי אין אדם נותן לאחרים ממה שאין לו?, הרי לכאורה עדיף יותר שיברך את עם ישראל, זקן צדיק המופלג בשנים, אשר התברך גם בריבוי בנים, בעושר גדול ובכבוד רב?.
נלענ"ד להשיב כי ה' יתברך קיבע את מעמדם העליון של הכהנים לדורות עולם, בכך שהקב"ה הבדיל לנצח את הכהנים מעם ישראל, ועשאם כמלכי "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות, י"ט, ה'). לפיכך אף שבית המקדש חרב, הכהנים מחויבים תמיד במצוות יתרות של אישות, טומאה למת, ברכת כהנים, שתיית יין, וכו'. על כן טהרתם וקדושתם התמידית של הכהנים הנמשכת מקדושת אהרן, מקנה להם את החובה והזכות לברך את עם ישראל בגשמיות וברוחניות, משום שהכהנים משמשים כמלאכי שרת אנושיים. וכן נאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים, צ"א, י"א), וכן מובא במדרש (ילק"ש, קרח, רמז תשנו): "חביבין הכהנים, כשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר: 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא' (מלאכי, ב', ז'), בזמן שהתורה יוצא מפיו, הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו, הרי הוא כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה". לפיכך הטלת השליחות על הכהנים לברך את עם ישראל, נועדה להמחיש לעם ישראל את חיבתו אליהם, ע"י הכשרת מעשיהם של ישראל, לקבלת הברכות ממנו, דרך משרתיו הטהורים והקדושים אשר הם בבחינת "שלוחו של אדם כמותו" (חגיגה, י:). לפיכך ברכת כהנים נקראת בשם "נשיאת כפים" (תענית, כו:), כי הרמת ידי הכהנים מסמלת, את העלאת עם ישראל מכל מכשול ועוון, בבחינת "כי מלאכיו יצוה לך... על כפים ישאונך" (תהלים, צ"א, י"א-י"ב).
לפיכך הרמב"ם פסק בהלכותיו (תפילה ונשיאת כפים, פט"ו, ז): "ואל תתמה ותאמר: ומה תועיל ברכת הדיוט זה?. שאין קבול הברכה תלוי בכהנים, אלא בהקדוש ברוך הוא. שנאמר: 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' (במדבר, ו', כ"ז), הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו". כלומר, אף אם הכהן מתנהג כאדיוט, המברך את עם ישראל, רק בכדי לצאת ידי חובת מצותו, אז "הקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו", ומברך את הכהנים שיזכו לברך את עמו ישראל באהבה אמיתית. וכן אמר רבי ישמעאל: "כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים", דהיינו, במידה כנגד מידה. וכן מובא בגמ' (ברכות, ז.): "אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות, שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני!. אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. וקמשמע לן: שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך". כלומר, גם בכוחה של ברכת כהן הדיוט, למשוך את הטוב מן האין, וכן אמרו רבי יוחנן ואביי: "ברית כרותה לשפתיים" (מועד קטן, יח., סנהדרין קב.).
אולם, כאשר הכהנים מקיימים מצות ברכת כהנים בהידור, מעל ומעבר למצותם שנצטוו בה, כלפיהם אמר רבי יהושע בן לוי את החידוש הגדול: "כל כהן שמברך מתברך" (סוטה, לח:), ואמר רבי עקיבא: "כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם" (חולין, מט.). לפיכך כאשר הכהנים מברכים את עם ישראל באהבה, גם מן הלב ולא רק מהשפתיים, החל משעה "שכל כהן עולה לדוכן, כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהיה ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה, ואל יהי בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. וקודם שיחזיר פניו לברך את העם, מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ואחר כך מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם, וכשמחזיר פניו מן הציבור אחר שמשלים אומר: עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו, (דברים, כ"ו, ט"ו) 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל". (הרמב"ם, תפילה ונשיאת כפים, פט"ו, יב).
כלומר, תפילות הכהן בהקדמה ובסיום ברכת כהנים, הם בגדר של הידור, וחיבוב המצוה מעל ומעבר למצות ברכת כהנים מן התורה. על כן הכהן מתברך מייד על טרחתו היתרה בגשמיות וברוחניות, לטובת רווחתם של עם ישראל, דהיינו, משום שהכהן עשה מעל ומעבר לציווי התורה על הכהנים, לומר מפיהם את שלשת הפסוקים בפני עם ישראל בשליחותו. משום שתפילות הכהן מוסיפות את אהבת הכהן לאהבת ה' יתברך את עמו ישראל, ופעמיים מילת "אהבה" הם בגימטריה כ"ו, כמנין גימטריה של שם ה' הקדוש, כאמור "ושמו את שמי על בני ישראל". כמו כן, בנוסף לתוכן ברכת כהנים, תפילות הכהן בהקדמה ובסיום ברכת כהנים, מעידות כי הכהנים בוטחים גם בלבם, כי הם משמשים כצינור להעברת ברכות ה' יתברך לעם ישראל, וברכתם היא מתוקף צו אלוהי. לפיכך כאשר הכהנים מעבירים לעם ישראל בצינור גדול, את המסר שכל הברכות הם מאת ה' יתברך, אז הם מקיימים את הנאמר: 'ושמו את שמי על בני ישראל" (במדבר, ו', כ"ז), ובזכות זאת "ואני אברכם", דהיינו, דרך צינור השפע של ברכת הכהנים, גם הכהנים מתברכים, ואף עם ישראל מתברך. לפיכך אמר רבי עקיבא: "כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם" (חולין, מט.). וכן אמר רבי יהושע בן לוי: "שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים", שנאמר: 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' (במדבר, ו', כ"ז). והוסיף על כך "ואמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שמברך מתברך" (סוטה, לח:), שנאמר: "כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי" (תהלים, צ"א, י"ד).
וכן מובא במדרש (ילק"ש, תהלים, רמז תשב): מעשה היה בקיסרין, שהיה שם מלך גדול, "והיו שומרי המדינה עוברים, מצאו אכסנאי אחד (משוטט בלילה בצורה המעוררת חשד לפשע) תפשוהו. אמר להם הניחוני, בן ביתו של מלך אני. כיון ששמעו כן הניחוהו, ושמרוהו עד הבקר. בבקר הביאוהו אצלו, אמרו לו: בן ביתך מצאנו אמש. אמר לו: בני, אתה מכיר אותי?. אמר לו: לאו. אמר לו: והיאך אתה בן ביתי?. אמר לו: בבקשה ממך איני בן ביתך, אלא בך בטחתי. שאלמלא אמרתי כך היו מכין אותי. אמר להם: בשביל שבטח בי הניחוהו. כך דוד אמר: 'אלהי בך בטחתי' (תהלים, כ"ה, ב'), בשביל שבטחתי בך, 'אל יעלצו אויבי לי', ולא אני לעצמי כל כך, אלא 'גם כל קויך לא יבושו' (תהלים, כ"ה, ב').
הזכות הנצחית אשר ה' יתברך העניק לכהנים, בהעלאת קדושתם מעל לקדושת כלל עם ישראל לנצח, באמצעות מתן מצוות רבות המייחדות את הכהנים, ובהקרבתם אליו לאחר חטא העגל, "לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה" (דברים, י', ח'), הם הברכות אשר נתונות לכל כהן, בטרם עליתו לדוכן בכדי לברך את עם ישראל מברכותיו, וכן מצאנו כי ה' יתברך ברך את אברהם אע"ה: "והיה ברכה', הברכות נתונות בידיך" (רש"י- בראשית, י"ב, ב'). כלומר, הזכות הבלעדית לברך בשם ה' יתברך, ניתנה כברכה לאברהם, והועברה ליצחק וליעקב אע"ה, ומהם היא הועברה רק לכהנים בני אהרן, אשר זכה לכתר כהונה לעולמי עד. כמשל למלך שציוה על שר האוצר לחלק לאזרחיו הנאמנים, מכספי אוצרותיו. וכן כתב רש"י: "יברכך' שיתברכו נכסיך" (במדבר, ו', כ"ד). לפיכך "רבי ישמעאל אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמן לא למדנו, כשהוא אומר: 'ואני אברכם', הוי אומר: כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים" (חולין, מט.). כלומר, ה' יתברך מוסיף לברכתם המולדת של הכהנים, גם את ברכת הכהנים מפיו. וכן אמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שמברך מתברך" (סוטה, לח:), דהיינו, בעקבות ביצוע מצות ברכת כהנים כראוי, הכהנים זוכים לברכות, בנוסף לברכות הנתונות לכהנים בטרם עלותם לברך את עם ישראל בברכת כהנים. על כן לברכה האלוהית הנאמרת מפי הכהנים לכלל עם ישראל, ברשות ובסמכות ה' יתברך, הם לעילא ולעילא מכל הברכות.
וכן מובא במדרש (מד"ר, במדבר, פרשה יא, ב): "אמר להם הקב"ה: אע"פ שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר שהקב"ה עומד אחרינו. ולכך הוא אומר: 'משגיח מן החלונות', מבין כתפותיהם של כהנים. 'מציץ מן החרכים' (שיה"ש, ב', ט'), מבין אצבעותיהם של כהנים". וכן כתב רש"י (מגילה, כד:): "אמרינן במסכת חגיגה (טז.): המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות, לפי שהשכינה שורה על ידיהן", כלומר, איסור ההסתכלות נועד ללמד כי ברכת הכהן אינה ברכתו האישית של הכהן, אלא ה' יתברך מקרין את ברכותיו לעם ישראל, מבין אצבעותיו של הכהן, דהיינו, הכהן נמשל כמשרת ההולך לפני המלך בכדי להאיר את דרכו, על כן פרט לכהן, אסור לאדם להפנות את הגב לספר תורה (הרמב"ם, ס"ת, פ",י, שו"ע, רפב, א), וכ"ש לקודש הקודשים. אולם, רק בעת ברכת כהנים, הכהן מחיוב להפנות את גבו לס"ת, ע"מ להקרין מבין אצבעותיו את ברכות ה' יתברך, ישירות לעיניהם של עם ישראל. לפיכך בעת הברכה הכהן אומר בקול רם עם גבו לס"ת: "וצונו לברך את עמו ישראל באהבה", ואחרי הברכה הוא מחזיר פניו מן הציבור, ומתנצל כביכול מול הס"ת ואומר בלחש: "עשינו מה שגזרת עלינו".
וכן מובא במדרש (ספרי, במדבר, פיסקא מב): "כתוב אחד אומר: 'ישא ה' פניו אליך' (במדבר, ו', כ"ו), וכתוב אחד אומר: 'אשר לא ישא פנים' (דברים, י', י"ז), כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?. כשישראל עושים רצונו של מקום, 'ישא ה' פניו אליך', וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום, 'אשר לא ישא פנים". כלומר, רצונו של מקום בברכת הכהנים הוא: להשפיע טוב וחסד, ולהאיר פנים לעם ישראל מתוך אהבת חינם, לפיכך כאשר הכהנים ועם ישראל עושים את רצון ה' יתברך ונוהגים כמותו, אז "ישא ה' פניו אליך", וכשאין ישראל עושים את רצונו של מקום, אז "אשר לא ישא פנים", דהיינו, "הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו" (תפילה ונשיאת כפים, פט"ו, ז), בבחינת כובש את כעסו (רש"י). לפיכך אף פסוקי ברכת הכהנים הנאמרים מפי כהן בן י"ג שנה, עדיפים לאין שיעור מברכת זקן צדיק המופלג בשנים, אשר התברך גם בריבוי בנים, בעושר גדול ובכבוד רב. אך למרות זאת, הורונו חז"ל: "שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך" (ברכות, ז.), דהיינו, אף אם ברכת ההדיוט לא מועילה, היא בודאי לא מזיקה, כשהיא באה מתוך אהבת חינם ומלב טהור, כחיקוי ההדיוט את ברכת הכהנים האלוהית.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל, את ההתייחסות של התורה לכלל ולפרט מעם ישראל, משום שצירוף השלמות של המשפחה והאדם הבודד מישראל, גורמים לעם ישראל להיות גוי אחד בארץ, ולהשראת השכינה בניהם. על כן ה' יתברך מברך את עם ישראל בכל יום בממשיות, ע"י הכהנים המתברכים משמים. וכן נאמר: "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם. וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל, ל"ו, כ"ז-כ"ח).
העל"ה רפאל ב"ר אשר חגבימתוך סיה"ק אדרב"א