קוד: פרשת וישלח - מלחמת הישרדות ישראל בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: רפאל ב"ר אשר חגבי
אל:
בס"ד ה' כסלו התשע"ד
וישלח – מלחמת הישרדות ישראל
לרפואת אחותי הצדקת אסתר בת לאה עקיבא
מבוא:
פרשת וישלח עוסקת בעיקרה במאבק הקיומי של יעקב אע"ה מול שנאתו של עשו אחיו. התורה מתארת בהרחבה את הכנות יעקב אע"ה לקראת המפגש עם עשו, לאחר מכן מתואר המפגש ביניהם, ולבסוף מתואר מצבם של יעקב ועשו לאחר המפגש ביניהם. סיום המפגש מלמד כי שני הצדדים אשר יצאו מנצחים כביכול, נותרו במלחמה תמידית, ללא הכרעת המאבק או סיום הסכסוך. עובדיה הנביא גילה כי סיומו של המאבק יסתיים רק באחרית הימים, שאז "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר" (עובדיה, א', י"ח). כלומר, ה' גזר על בית עשו ועל בית יעקב מלחמה ללא הכרעה, מבטן אמם ועד אחרית הימים. לפיכך סיפור מאבק עשו ויעקב הוא אינו סיפור חד פעמי מן העבר, אלא הוא סיפור המתמשך בכל דור ודור, כאשר בני עשו מיצגים את שונאי ישראל בגווניהם המשתנים מעת לעת, ועם ישראל בכוחם הדל נאלצים לשרוד בגלות, מתוך בטחון בהבטחות ה' יתברך להצילם משנאת החינם של בני עשו, עד לעת הנצחון הסופי של עם ישראל באחרית הימים. חז"ל נתנו לפרשה זו משמעויות רבות ואף סותרות, מתוך כוונה לפענח את סוד הדרך להשרדות בגלות אדום, ובמלחמה האינסופית כנגד שנאת בני עשו את בני יעקב, כמבואר להלן בהרחבה:
א. הכנות יעקב למלחמה בעשו – נסיון למיזעור נזקים.
ב. תפילת יעקב – שילוב מידת הרחמים עם מדת הדין.
ג. דורון יעקב לעשו – ראיה לטווח ארוך.
ד. המפגש עם עשו – הסכם היפרדות זמני.
ה. מלכות אדום – הכנה לביאת המשיח.
הכנות יעקב למלחמה בעשו – נסיון למיזעור נזקים:
עילת המאבק בין עשו ליעקב אע"ה היתה קבלת הברכות מיצחק אע"ה, לכאורה המאבק בין האחים הוכרע, כי יעקב קיבל את ברכות יצחק אע"ה בסופו של דבר. כלומר, אם יעקב ועשו האמינו ביעילותן של ברכות יצחק אע"ה, להם ולזרעם עד עולם, ממילא האחד לא יכול לקחת מאחיו את הברכות, אלא שני האחים היו צריכים להאמין בברכות שניתנו להם באופן אישי וידוע. לפיכך עשו ידע שהוא לא יוכל להכחיד את יעקב אע"ה, ואף יעקב ידע שעשו לא ינצחנו. על כן יעקב אע"ה שלח ביוזמתו מלאכים ממש, האמינים על שני הצדדים ביושרם ובהרתעתם, בבחינת "והלך לפניך צדקך" (ישעיה, נ"ח, ח'), בכדי לנסות לדחות את הסיכסוך עם עשו בדרכי שלום. יעקב אע"ה ציוה על המלאכים הראשונים להרגיע את עשו ולומר לו: "אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (בראשית, כ"ז, כ"ט): 'הוה גביר לאחיך', שהרי לא נתקיימה בי. "ויהי לי שור וחמור', אבא אמר לי (בראשית, כ"ז, כ"ח): 'מטל השמים ומשמני הארץ', זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ". וכן להודיע לעשו: "שאני שלם עמך ומבקש אהבתך" (רש"י-בראשית, ל"ב, ה', ו').
אך באם הדבר לא יועיל לפייס את עשו, יעקב ציוה על המלאכים השניים להרתיע את עשו ולומר לו: "ויהי לי שור וחמור", דהיינו, נולדו לו "השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור, וחמור זה משיח בן דוד" (תנחומא, בראשית, סימן א). וכן "א"ר שמואל בר נחמן: מסורת אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל" (תנחומא, ויחי, סימן יד), לפיכך "משנולד שטנו של עשו, שנאמר (עובדיה, א', י"ח): 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש', אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב" (רש"י- בראשית, ל', כ"ה). משום שיוסף הפך את השנאה לאהבה ועשו הפך את האהבה לשנאה, לפיכך יוסף נחשב לשטנו של עשו, כי הוא נהג עם אחיו שמכרוהו באהבת חינם, ואילו התנהלותו של עשו הייתה מונעת משינאת חינם, אשר היא: שנאה אף ללא כל מטרה הגיונית. וכן נאמר על בני עשו: "יען היות לך אבת עולם" (יחזקאל, ל"ה, ה').
אולם, המלאכים שניסו להרגיע ולהרתיע את עשו, חזרו ליעקב אע"ה עם הקביעה שעשו אחיו מונע משנאת חינם, ללא כל הגיון. לפיכך יעקב אע"ה הכין את עצמו למלחמת אין ברירה, חסרת סיכויים כביכול, אך מתוך בטחונו בברכות אביו ובהבטחות ה' לשומרו, יעקב אע"ה נערך גם למלחמה, משום שהוא חשש מפגיעה בחלק מבני משפחתו, ע"י מחנה עשו אשר מנה: "ארבע מאות מלכים קושרי כתרים, ויש אומרים ארבע מאות מיני אפרכין (מושלי מדינות) היו עמו, ור' ינאי אמר: ארבע מאות ראשי גייסות היו עמו, וכיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדולה, היה מתיירא והיה מחלק את נשיו ואת בניו לשתי מחנות, שנאמר: 'ויחץ את העם אשר אתו" (מד"ר, פרשה עה, יב). "ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (בראשית, ל"ב, ט'). וכן אמר רבי אושעיא: "צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרן לבין האומות" (פסחים פז:), "שלא היו יכולין לכלותם יחד" (רש"י, שם).
תפילת יעקב – שילוב מידת הרחמים עם מדת הדין:
יעקב אע"ה ערך השתדלות גשמית בכך שהכין את עצמו למלחמה מול עשו, מחשש שמא הוא יהרג או שהוא יהרוג אחרים. אולם בנוסף לכך, יעקב אע"ה התפלל לה' שיצילנו מיד עשו. תפילת יעקב אע"ה כללה שתי בקשות סותרות, מחד גיסא, יעקב אע"ה האמין בה' יתברך, וביקש מה' חסד נוסף, באומרו: "קטנתי מכל החסדים', נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו. 'ומכל האמת', אמיתת דבריך, ששמרת לי כל ההבטחות שהבטחתני" (רש"י-בראשית, ל"ב, י"א). מאידך גיסא, יעקב אע"ה דרש מה' יתברך לעשות עמו דין צדק, בכך שיקיים בעבורו את כל הבטחותיו אשר ניתנו לאברהם, ליצחק ואף לו בעצמו, שנאמר: "ואתה אמרת היטב אטיב עמך" (בראשית, ל"ב, י"ג), "ושמרתיך בכל אשר תלך" (בראשית, כ"ח, ט"ו), "ואהיה עמך" (בראשית, ל"א, ג'). לכאורה נשאלת השאלה: וכי יעקב אע"ה לא האמין בהבטחות ה' יתברך?, וכי יעקב לא ידע שה' יתברך אינו "חייב לכל בריה כלום" (תנחומא, ואתחנן, סימן ג) אלא חינם, ה' נותן לכולם?.
נלענ"ד כי יעקב אע"ה שילב בפנימיותו את מידת החסד של אברהם סבו, ואת מידת הדין של יצחק אביו. וכן מצאנו בחצית יעקב את מחנהו לשנים. לפיכך יעקב אע"ה התפלל בלשון רכה: "הצילני נא" (בראשית, ל"א, י"ב), בבחינת "ולשון רכה תשבר גרם" (משלי, כ"ה, ט"ו). כלומר, מתוך יראת החטא, יעקב בקש מה' שיגשים בעבורו את הבטחותיו כחסד חינם, ע"מ שדבר ה' לא ישוב ריקם.
דורון יעקב לעשו – ראיה לטווח ארוך:
בנוסף להערכות למלחמה ולתפילה, יעקב אע"ה שלח עם המלאכים מנחה לעשו אחיו. המתנות לעשו כללו: אבנים טובות, מרגליות, צאן, גמלים, בקר וחמורים. המטרה המיידית של המנחה הייתה לשחד את עיני עשו הרשע, כתשלום כופר נפש. נראה לכאורה כי יעקב אע"ה לא סמך רק על התפלה לה' אלא השתדל בגשמיות להימנע משפיכות דמים בכל מחיר. אולם, נראה כי מתוך ראיה לטווח ארוך, יעקב אע"ה נתן לעשו מתנות ע"מ שעשו ירבה אותם ויחזירם לבניו בעתיד לבוא, כמובא במדרש (מד"ר, פרשה עח, יב): "כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו, עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מאי טעמיה?, (תהלים, ע"ב, י'): 'מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו', יביאו אין כתיב כאן, אלא ישיבו". וכן מצאנו שבאותה השיטה יעקב אע"ה רכש מעשו את מערת המכפלה בכסף רב, כמובא ברש"י (בראשית, מ"ו, ו'): "מה שרכש בפדן ארם, נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה, אמר: נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי,...העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טול את אלו". וכן מובא במדרש (ילק"ש, דברים, רמז תתח): "כי ה' אלהיך ברכך' (דברים, ב', ז'), יכול אפילו אתה יושב ובטל?, ת"ל: 'בכל מעשה ידך', אם עושה אדם הרי הוא מתברך ואם לאו אינו מתברך".
המפגש עם עשו – הסכם היפרדות זמני:
בטרם המפגש עם עשו אחיו, יעקב נתקל במלאך אשר נאבק עמו, ואף נקע את ירכו של יעקב אע"ה. אולם, בסופו של המאבק עם המלאך שהיה שרו של עשו, יעקב אילץ את המלאך להודות בפני יעקב אע"ה כי ברכות יצחק הגיעו ליעקב בדין ולא בדרך רמייה. למרות הניצחון מול המלאך, יעקב אע"ה חצה את מחנהו כאשר הוא ראה מול עיניו את עשו ואנשיו. יעקב אע"ה העמיד את עצמו לפני המחנהו, ונגש לעשו אחיו כשהוא משתחווה לפניו שבע פעמים, דהיינו, כופף את עצמו ע"מ לבטא ותרנות לאחיו. כשעשו ראה את יעקב אע"ה משפיל את עצמו לפניו, עשו ריחם על יעקב ורץ לקראתו חיבקהו, נשקהו, ובכה על צוארו, ואף הודה לו על ברכות יצחק אביו. "אמר ר' שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" (רש"י, ספרי, במדבר, פסקא סט). כלומר, באופן חד פעמי, חל שינוי בשנאתו הנצחית של עשו. בסיומו של המפגש עשו הציע ליעקב אע"ה להתלוות אליו למקום משכנו בהר שעיר, ויעקב נענה לבקשתו כביכול. אך יעקב חשש מהצעת עשו: "אמר: אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך?, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה, א', כ"א): 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו'. ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים" (רש"י-בראשית, ל"ג, י"ד). כלומר, יעקב לא סמך על המחווה החד פעמית של עשו אחיו, אלא החליט על היפרדות זמנית מעשו עד לביאת המשיח. לפיכך יעקב אע"ה נסע לארץ ישראל, ועשו הלך להר שעיר.
הערת רש"י: "ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים" (רש"י-בראשית, ל"ג, י"ד), נועדה להסביר את המשמעויות רבות ואף הסותרות של המדרשים בפרשה, ובאופן ישיר רש"י מתמודד עם השאלה העקרונית: אם יעקב אע"ה היה נביא וידע את העתיד לבוא, א"כ מדוע הוא פחד מעשו הרשע?. תשובתו של רש"י היא: יש מדרשים הסוברים שהנבואה נעלמה מיעקב אע"ה, ויש הסוברים שלא נעלמה מיעקב אע"ה הנבואה, ויש הסוברים שהנבואה שרתה עליו לסירוגין. לפיכך פרשנות רש"י כי יעקב אמר: "ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך?, בימי המשיח", מבוססת על דברי הזוה"ק (בראשית, קעב.): "עד אשר אבא אל אדני שעירה', אנא אסבול גלותא דילך עד דייתי וימטי זמנא דילי לשלטאה על הר עשו". וכן "א"ר אבהו: חזרנו על כל המקרא, ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו?, אלא אימתי היה הוא בא אצלו?, לעתיד לבא" (מד"ר, פרשה עח, יד).
מלכות אדום – הכנה לביאת המשיח:
לאחר הפרדות יעקב מעשו, התורה מתארת בהרחבה את המשך דרכם של יעקב ועשו האחים התאומים. מחד גיסא, התורה מתארת כי יעקב אע"ה נתקל בצרות רבות בהמשך דרכו, כגון: צרת דינה, מותה של דבורה מינקת רבקה, מותה של רחל אשתו האהובה, מעשה ראובן, מותו של יצחק אביו, ומכירת יוסף. לעומת זאת, תורתנו הקדושה מקדישה לבני עשו פרק שלם הכולל מ"ג פסוקים המתארים את תולדות עשו, נשותיו, בניו, נכדיו, רכושו, מקום מושבם, אלופיו (נשיאים וגדולים, א"ע), ופרוט שמונת "המלכים אשר מלכו בארץ אדם לפני מלך מלך לבני ישראל" (בראשית, ל"ו, ל"א). לכאורה נשאלת השאלה: מדוע התורה הרחיבה לפרט את תולדות עשו?, את מי זה מעניין?, הרי התורה הנוהגת לקצר במילים, עד שאת כל הלכות שחיטה למדים מן המילה "וזבחת" (דברים, י"ב, כ"א)?.
הזוה"ק והאר"י ז"ל למדו מכאן כי התורה מספרת בדרך הסוד את עלילות הגויים מבריאת העולם ועד לביאת המשיח. המדרש מבאר כי זה היה עונשו של יעקב אע"ה, "באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני, אמר לו הקב"ה: אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו שמנה מלכים קודם לבניך" (מד"ר, פרשה עח, יא). וכן "בשביל לגלות את הממזרים שביניהם" (מד"ר, פרשה פב, יב), "והודיעך הכתוב שכולן בני ממזרות היו" (רש"י- בראשית, ל"ו, ב').
נלענ"ד כי התורה באה ללמדנו את העוצמה הרבה של בני עשו בעוה"ז, לעומת המיעוט של בני יעקב. וכן מצאנו כי כל שמונת המלכים אשר מלכו באדום, לא היו אדומיים אלא באו ממדינות שונות, ללמדנו ששנאת עשו את ישראל כללה אומות רבות. לפיכך התורה מתארת בהרחבה את מעלתם, בבחינת "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב, י"ב, כ"ג), וכן מובא במדרש (אסתר רבה, פרשה ז): "אויבי הקדוש ב"ה למפלתן הן מתגדלין, וכתיב (איוב, י"ב, כ"ג), 'משגיא לגוים ויאבדם", "שכל השונא את ישראל, שונא את מי שאמר והיה העולם" (רש"י-במדבר, י', ל"ה). וכן מובא במדרש על אחרון אלופי עשו (מד"ר, פרשה פג, ד): "אלוף עירם, א"ר חנינא ציפוראה: למה נקרא עירם?, שהוא עתיד לערום תסווריות (אוצרות) למלך המשיח". לפיכך נסמכה פרשת תולדות עשו לפרשת תולדות יעקב, "כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא, א"ל הקב"ה: מאלו אתה מתיירא?, גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך, ואתם שורפים אותם כולם, הה"ד (עובדיה, א', י"ח): 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה". כלומר, חרבן בית שני וגלות אדום המתמשכת מזה כאלפיים שנה, נגרמה בעוון "שנאת חינם" (יומא, ט:) שהייתה בתוככי עם ישראל, לפיכך העונש של עם ישראל הוא שנאת חינם של מעצמות אדום, והתיקון הוא באהבת חינם בתוככי עם ישראל. לאחר מכן יבוא הניצחון על עשו ע"י יעקב ויוסף המסמלים את האהבת חינם שהם העניקו לאחיהם.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי פירוט תלאותיו של יעקב אע"ה, נועדו לשמש כמופת ולדרך חיים להתמודדות היומיומית עם קשיי האדם בפרט, ועם ישראל בכלל. לפיכך יעקב אע"ה נבחר לשמש כדמות האדם שבארבע חיות של מעלה, ולעם ישראל הובטחה גאולתם ונצחיותם מן השמים למרות קשיי הגלות, ולעשו וחבר מרעיו הובטחה מן השמים השמדתם למרות עוצמתם ועושרם בעוה"ז, שנאמר: "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר. וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה, א', י"ח, כ"א).
העל"ה רפאל ב"ר אשר חגבי