פרשת תולדת – הגשמת האמת האלוהית

קוד: פרשת תולדת – הגשמת האמת האלוהית בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: רפאל ב"ר אשר חגבי

אל:

בס"ד כ"ו חשוון התשע"ד
תולדות – הגשמת האמת האלוהית
מבוא:
שם הפרשה נקרא תולדות, ולא נקראת פרשת יצחק כמו שאצל נח, משום שבפרשת נח נאמר: "אלה תולדת נח" (בראשית, ו', א'), דהיינו, תולדות נח מתחילים ממנו. לעומת זאת בפרשת תולדות נאמר: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (בראשית, כ"ה, י"ט), דהיינו, תולדות יצחק מתחילים מתולדות אברהם אע"ה, וכן מובא במדרש (ב"ר, פרשה ל): "א"ר אבהו בכל מקום שנאמר אלה, פסל את הראשונים. ואלה מוסיף על הראשונים". כלומר, שם הפרשה מעיד על כך שבסופו של דבר יעקב אע"ה ייבחר להיות הממשיך לשושלת אברהם ויצחק. למרות שכאשר נולד עשו, ליצני הדור נזכרו לומר לאחר ששים שנה: "מאבימלך נתעברה שרה" (רש"י-בראשית, כ"ה, י"ט) למרות שאברהם לא היה עקר, ועל אף מוצאה של רבקה בת בתואל אחות לבן הארמי, ולמרות עקרותה של רבקה, בסופו של דבר האמת האלוהית התגשמה כרצון ה' יתברך. לפיכך פרשת תולדות יצחק עוסקת בעיקרה במאבקים בתוך משפחת יצחק, אשר במהלכם יצחק ועשו פועלים במידת הדין, ורבקה ויעקב פועלים במידת הצדק. העובדה שיעקב ועשו נולדו לצדיק בן צדיק, ועל אף שהם היו תאומים שנולדו בהפרש זמן קצר, הדברים הללו לא גרמו לשניהם להתנהגות זהה, אלה לבחירה בדרכים מנוגדת לחלוטין, ולקבלת יחס אלוהי בהתאם, שנאמר: "ואהב את יעקב. ואת עשו שנאתי" (מלאכי, א', ב'-ג'). לפיכך הדרמות המפורטות בפרשה נועדו ללמדינו כי למרות ש"קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, יותר ממלחמת גוג ומגוג" (ברכות, ז:), בסופו של דבר ה' יתברך משתמש בסיטואציות אנושיות, ע"מ לממש את רצונו להצדיק את הצדיק, בבחינת: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי, י"ט, כ"א). כמבואר להלן בהרחבה:
א. תולדת יצחק – הגשמת הבטחת ה' לאברהם.
ב. קנין הבכורה – מימוש הרצון האלוהי.
ג. העברת בכורה – לפני ואחרי מתן תורה.
ד. קבלת ברכות יצחק – הערמה למען ההגעה לאמת האלוהית.
תולדת יצחק – הגשמת הבטחת ה' לאברהם:
פרשת תולדות פותחת בפסוק: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (בראשית, כ"ה, י"ט), לכאורה היה צריך לומר: ואלה תולדת יצחק בן אברהם יצחק הוליד את עשו ויעקב?, ועוד, מדוע התורה מספרת על עקרותה של רבקה, ועל הולדת תאומים רק בעקבות תפילת יצחק?, הלא ה' יתברך הבטיח לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית, כ"א, י"ב)?.
נלענ"ד כי התורה באה ללמד כי תולדות יצחק הם כתולדות אברהם, דהיינו, שיצחק אע"ה עמד בנסיונות כמו אברהם אביו, דהיינו, יצחק עמד גם בנסיון העקרות של רבקה, וגם בנסיון הולדת בן בכור רשע, מבלי לבוא בטרוניות כלפי מעשה ה' יתברך. לפיכך רק בעקבות תפילתו של יצחק "לנוכח אשתו", ה' נעתר לו לקבלת נס על טבעי שבו עקרה טבעית, אשר לא ילדה במשך עשרים שנות נישואין תלד תאומים. לפיכך יצחק לא היה יכול לטעון כי עשו נולד רשע בגלל משפחת רבקה, משום שהוא נולד רק לאחר תפילתו, "לנוכח אשתו", דהיינו, נושע בתפילתו בזכות צערה של רבקה, כשם שיצחק נולד לאברהם בזכות שרה. כמו כן, ה' יתברך נתן ליצחק תאומים המנוגדים כאש ומים, אשר טבעם הוא מלחמה אין סופית בנחלת שני העולמות, כשם שלאברהם נולדו ישמעאל ויצחק. לפיכך היה על יצחק ורבקה להאבק על גילוי הצדיק מבין הבנים, כשם שאברהם ושרה נאבקו בינהם. וכן מצאנו כי אבימלך נאבק ביצחק כשם שהוא נאבק עם אברהם,
ואף כאן יצחק ניצח את אבימלך כמו אברהם אביו. וכן מצאנו כי אברהם אהב את ישמעאל בנו הבכור, אולם, ההשגחה האלוהית גרמה לו לשנות את מחשבתו. כך גם יצחק אהב את עשו בנו הבכור, אך ההשגחה האלוהית גרמה לו לשנות את מחשבתו. לפיכך ה' הבטיח ליעקב: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" (בראשית, כח, ט"ו), "מה שהבטחתי לאברהם על זרעו, לך הבטחתיו ולא לעשו, שלא אמרתי לו כי יצחק יקרא לך זרע, אלא 'כי ביצחק', ולא כל יצחק" (רש"י-בראשית, כח, ט"ו). נמצאנו למדים כי כל הבטחות ה' מתגשמות במדויק במוקדם או במאוחר, למרות שלעיתים קיצור הדרך להגשמתן תלויה בהשתדלות אנושית מועטה.
קניין הבכורה – מימוש הרצון האלוהי:
התורה מבארת למרות שעשו ויעקב היו תאומים, החל מגיל שלוש עשרה ניתן היה להבחין בין תכונותיו של עשו לתכונותיו של יעקב אע"ה, "זה פירש לבתי מדרשות, וזה פירש לעבודה זרה" (רש"י-בראשית, כ"ה, כ"ז), ובנוסף לכך עשו היה מרמה את אביו הצדיק עד שהיה סבור "אביו שהוא מדקדק במצוות", והיה עוסק בציד חיות בקשתו, כלומר, יצחק הצדיק לא העלה בדעתו כי כבר בגיל י"ג שנים, עשו יכול לרמות אתו. לעומת זאת יעקב אע"ה היה "איש תם יושב אהלים" (בראשית, כ"ה, כ"ז), דהיינו, אינו חריף לרמות, אלא יושב באוהלי שם ועבר ובאוהלי אברהם ויצחק ללמוד תורת אמת, בבחינת "תתן אמת ליעקב" (מיכה, ז', כ'). כעבור שנתיים בהיות עשו ויעקב בני חמש עשרה, יעקב ניצל כביכול את רעבונו של עשו, וקנה ממנו את הבכורה תמורת "נזיד עדשים". לכאורה נשאלות השאלות: האם כך מצופה מבן תורה להתייחס לאחיו הבכור, הרי התורה מכנה את יעקב אע"ה "איש תם", "גבר שלים"?, למה רק עכשיו יעקב נזכר לקנות הבכורה, הרי היה יכול לקנותה קודם לכן, או אף לקבלה במתנה?.
נלענ"ד כי הקדמת התורה לסיפור מכירת הבכורה, נועדה ללמד כי תלמוד התורה גורמת לאדם להתעלות רוחנית, ולמימוש הרצון האלוהי, "שכיון שלמד אדם תורה, נכנס בו ערמימות של כל דבר" (רש"י- משלי, ח' י"ב, סוטה כא:). וכן מובא בגמ' (מגילה, יג:, ב"ב, קכג.) שרחל שאלה את יעקב: האם מותר לצדיקים לכת ברמאות?, אמר לה: כן, שנאמר: "עם נבר תתבר ועם עקש תתפל" (שמואל-ב, כ"ב, כ"ז). לפיכך כשעשו בא מן השדה כשהוא עייף, הוא ביקש לאכול ולא לנוח, משום שבאותו יום הוא לא אכל, ולא התאבל על מותו של אברהם סבו, אלא התעייף מעיסוקו בעבירות חמורות, וכן מובא בגמ': "אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט (בזה) את הבכורה" (ב"ב, טז:). כששמע יעקב שעשו הרג את הנפש, מיד אמר לעשו "מכרה כיום בכרתך לי", "מכור לי מכירה ברורה, לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב: אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה" (רש"י-בראשית, כ"ה, ל"א). כלומר, "עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות" (זבחים, קיב:), לפיכך יעקב לא חפץ בממון, אלא בזכות הנתונה לבכור להקריב קרבנות לה' יתברך.
על כן יעקב אע"ה בקש מעשו למכור לו את הבכורה, וכשעשו אמר: "מה טיבה של עבודה זו?, אמר לו: כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ופרועי ראש. אמר: אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה?" (רש"י-בראשית, כ"ה, ל"ב). כלומר, למרות שעשו נזכר ביום המיתה, הדבר לא גרם לו להירהורי תשובה, לפיכך יעקב בקש מעשו שהמכירה תהיה עם שבועה, ללא חרטות. לאחר מכן יעקב אע"ה נתן לעשו לחם בחסד, ע"מ להשקיט את רעבונו, ובכדי למנוע ממנו את הטענה שהוא נאנס למכור את הבכורה, ולבסוף נתן לו נזיד עדשים ושתיה בתמורה למכירת הבכורה. התורה מבארת כי עשו אכל ושתה, "ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה", כלומר, "העיד הכתוב על רשעו, שביזה עבודתו של מקום" (רש"י-בראשית, כ"ה, ל"ד), דהיינו, עשו לא רצה את הבכורה מלכתחילה. לפיכך יעקב אע"ה אשר למד תורה, הבין מתוכה כי הרצון האלוהי הוא שעם ישראל יהיה בכור ה' ולא עשו, על כן קנין הבכורה מעשו היא מימוש הרצון האלוהי. וכן מצאנו כי ה' יתברך אישר את מכירת הבכורה ליעקב באומרו לפרעה: "בני בכרי ישראל" (שמות, ד', כ"ב), למרות שעם ישראל היה הקטן והמאוחר מבין האומות, דהיינו, ה' יתברך הודיע לפרעה כי עם ישראל הם בנו בכורו, הראוי והמיועד להקרבת קרבנות לה' יתברך, בחינת "כך עלה במחשבה לפני" (מנחות, כט:), וכן נאמר: "בראשית ברא אלהים", העולם נברא בשביל ישראל שנקראו "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" (ירמיה, ב', ג'), וכן נאמר: "אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ" (תהלים, ז', כ"ח).
העברת בכורה – לפני ואחרי מתן תורה:
יעקב אע"ה היה הראשון והאחרון שקנה את הבכורה מעשו תאומו בהיותם בגיל חמש עשרה שנה. נשאלת השאלה: האם יעקב אע"ה קבע בכך הלכה לדורות, אשר לפיה ניתן לקנות בכורה?, ועוד, כיצד אפשר למכור בכורה, הרי הבכורה הוא דבר מולד שלא ניתן להעברה או לקניה?. אלא שמקניין יעקב את הבכורה נראה לכאורה, כי במקרה של שני תאומים, שהאחד מהם רשע והשני צדיק ניתן לבצע את המכירה, והראיה שהקב"ה אישר את קניית הבכורה ע"י יעקב אע"ה. כלומר, כאשר הבכורה כוללת בתוכה רק מרכיב רוחני, הבכורה ניתנת לקניה ולהעברה, כדוגמת מצות פדיון בן בכור. וכן מצאנו שיעקב אע"ה נהג עם בניו ונכדיו, שנאמר: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף... והבכרה ליוסף" (דבה"י-א, ה', א'-ב'). ונאמר: "וישם את אפרים לפני מנשה" (בראשית, מ"ח, ב'), "ואפרים בכרי הוא" (ירמיה, ל"א, ח'). לפיכך לפני מתן תורה כשהבכורה העניקה לבכור רק מעמד של כבוד בחברה, ואת האפשרות להקריב קרבנות לה', היה ניתן להעביר את החלק הרוחני של הבכורה לאח אחר, אף ללא הסכמתו של הבכור, ובלבד שהדבר נעשה ע"י צדיק הדור, היודע את רצון ה'. וכן מובא במדרש (מד"ר, במדבר, פרשה יד): "כשהצדיקים גוזרים, הקב"ה מקיים דבריהם. תדע לך מיעקב, בשעה שבירך מנשה ואפרים עשה את הקטן קודם לגדול... וקיים הקב"ה גזירתו... כשיעקב גזר שתהא הרבנות לאפרים, קיים הקב"ה דברו כמסמר הנטוע. ואמר הקב"ה: הואיל וגזר יעקב על אפרים שיהא ראשון, אף אני אשימנו ראשון לכל דבר: בשופטים, ובדגלים, ובמלכים, ובקרבנות".
אולם, לאחר מתן תורה נקבע כי לא ניתן להעביר או לקנות בכורה מולדת, מאחר ולבכור ניתנה גם זכות קניינית של כפל בחלוקת ירושת האב, דהיינו, "הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם" (בכורות, פ"ח, משנה ט). יחד עם זאת, בעקבות חטא העגל, התורה שללה מהבכורות לצמיתות, את הזכות הרוחנית להקריב קרבנות, והעבירה אותם לכהנים משבט לוי, באמצעות חיוב פדיון בן בכור. לפיכך יעקב אע"ה שלמד תורה הבין כי עומק מחשבת ה' היא: לשלול לצמיתות את הקנין הרוחני של הקרבת קרבנות מבכור מרשיע. לפיכך יעקב אמר לעשו "מכרה כיום בכרתך לי" (בראשית, כ"ה, ל"א), דהיינו, ביום רציחת הנפש, ולפני מתן תורה.
קבלת ברכות יצחק – הערמה למען ההגעה לאמת האלוהית:
בגיל מאה עשרים ושלוש שנים, יצחק אע"ה אשר פעל מתוך שיקול מידת הדין והגבורה, חפץ לברך את עשו בנו הבכור בברכת אברהם אשר ניתנה לו ולזרעו אחריו. למרות שלאחר ס"ג שנים מיום הולדתם, יצחק ידע בבירור כי יעקב אוחז בתורת האמת, ואילו עשו כשהיה בגיל מ' שנים, נישא לשתי נשות עכו"ם, אשר היו למורת "רוח ליצחק ולרבקה" (בראשית, כ"ו, ל"ה). אולם, יצחק אע"ה סבר כי ניסיונותיו של עשו להראות בפניו כצדיק, וחוכמת הציד, בתוספת ברכות אברהם הדברים יגרמו לעשו לחזור בתשובה שלמה, כמובא בגמ' (ב"מ, פה.) בענין בנו של ר"א ברשב"י, ובענין בנו של רבי טרפון. וכן מצאנו שעשו כיבד את אביו עד יום מותו, התחתן בגיל ארבעים כאביו, ולא הרג את יעקב בכדי לא לצער את אביו. אולם רבקה אשר התעלתה מבית רמאים ועובדי ע"ז, הבינה כי עשו בנה חסר תקנה רוחנית בשל חסרונו בלימוד התורה, וכן מובא במדרש (מד"ר, שמות, פרשה א): "ויאהב יצחק את עשו', לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו".
לפיכך כששמעה רבקה "ברוח קודשא" (ת"י, כ"ז, ה') את דברי יצחק העיוור לבנה הבכור עשו, בעניין רצונו לברכו בברכות אברהם, היא לא התעמתה עם יצחק אע"ה, אלא החליטה להערים עליו, לאחר שכהו עיניו "כדי שיצחק יעקב יטול את הברכות" (רש"י-בראשית, כ"ז, א') העתידיות, כפי שהובטח לה מן השמים "ורב יעבד צעיר" (בראשית, כ"ה, כ"ג). רבקה לא רצתה לספר ליצחק את הבטחת ה' יתברך לה, בכדי שלא לפגוע בכבודו. לפיכך רבקה ציותה על יעקב התמים להערים על יצחק אביו לצורך מימוש הרצון האלוהי. יעקב אע"ה איש האמת, נסה להתנגד מתוך החשש שיצחק אע"ה יגלה את התרמית, אך רבקה התעקשה שיעקב יבצע את תכניתה בשלמות משום שנאמר לה "בנבואה דלא ייתון לוטיה עלך ברי" (אונקלוס, בראשית, כ"ז, י"ג), אך למרות ההבטחה האלוהית יש לעשות השתדלות בכדי לקבלה. לפיכך יעקב אע"ה התחפש בחיצוניות לעשו אחיו, ואמר ליצחק: "אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי" (בראשית, כ"ז, י"ט), למרות הספקות של יצחק, הוא ברך את יעקב בברכת: "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך". לכאורה נשאלת השאלה: האם יעקב אע"ה שהוכתר במידת האמת, הערים על אביו יצחק אע"ה העיוור, ופעל בניגוד לרצונו?, ועוד, מדוע רש"י ואונקלוס פירשו את קביעת יצחק "בא אחיך במרמה" בחכמה?.
נלענ"ד כי יעקב אע"ה נקלע שלא ברצונו להתנגשות בין רצון אביו לבין רצון אמו, ובין מידת האמת שלו לבין מדת האמת התכליתית. יעקב אע"ה הבין ממידת הקב"ה שאמר לאברהם כי שרה אמרה: "ואני זקנתי", למרות שבפועל היא אמרה: "ואדני זקן", משום שגדול השלום "שאף הקב"ה שינה בו" (יבמות, ס"ה:). כלומר, יעקב אע"ה התעלה בכך שפעל נגד מידת האמת, בקיימו את מצוות אמו, אשר מטרתה הייתה להציל את יצחק מטעות לדורות עולם, הן משום שיצחק לא ידע שעשו בז לבכורה, והן משום שיצחק לא ידע כי הובטח לרבקה מן השמים "ורב יעבד צעיר" (בראשית, כ"ה, כ"ג). לפיכך התרמית של יעקב אע"ה נועדה לצורך ההגעה לגילוי האמת האלוהית. מטעם זה יעקב בחר בדרך הביניים, והניח לקב"ה לקבוע את האמת האלוהית בבחינת "תתן אמת ליעקב" (מיכה, ז', כ'). כלומר, מחד גיסא יעקב אע"ה פעל בחיצוניות כרצון אמו, ומאידך גיסא, יעקב לא שינה את סגנון דיבורו ולא עיוות את קולו, עד כדי כך שיצחק הטיל ספק בעומד לפניו, אמר לו: "הקל קול יעקב והידים ידי עשו, ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו" (בראשית, כ"ז, כ"ב-כ"ג), דהיינו, למרות הספק, מן השמים גרמו ליצחק אע"ה להחליט לברך את יעקב אע"ה, על סמך חוש המישוש הגשמי ולא על סמך חוש השמיעה הרוחני. על כן רש"י ואונקלוס פירשו את קביעת יצחק "בא אחיך במרמה" בחכמה. וכן מובא במדרש (מד"ר, פרשה סז): "ר' יוחנן אמר: בא בחכמת תורתו". וכן מצאנו שיצחק לא ביטל את ברכותיו ליעקב, אלא קבע: "גם ברוך יהיה" (בראשית, כ"ז, ל"ג), ואף ברך את עשו בברכת "ואת אחיך תעבד" (בראשית, כ"ז, מ'), והוסיף ביוזמתו ברכה ליעקב "ויתן לך את ברכת אברהם" (בראשית, כ"ז, מ'). כלומר, בסופו של דבר יעקב התמים קיבל מיצחק את הברכות המיועדות לו, באמצעות רבקה אמו, ובכך גרם גם לשלום בית בין יצחק לרבקה, בבחינת "והאמת והשלום אהבו" (זכריה, ח', י"ט). וכן מובא בגמ' (ב"מ, נט.): "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו". וכן מצאנו כי גם עשו זכה בברכות גשמיות בעוה"ז, בגין הקפדתו על מצוות כיבוד אביו, אך מפאת רשעתו הוא לא זכה לכך שבברכתו תיזכר נתינה מה' יתברך, וניתנה לזרעו איטליה של יוון, מפני היא עדין לא נוצרה בעולם.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל, כי יעקב אע"ה זכה להגשים את האמת האלוהית, אף במחיר התרמית האנושית, וכן מובא במדרש (ילק"ש, שלח, רמז תשמג): "יעקב תפס את האמת, שנאמר (מיכה, ז', כ'): 'תתן אמת ליעקב" (ילק"ש, שלח, רמז תשמג)). לפיכך בני ישראל זרעו זכו הן בבכורה, והן בברכות ה' לאברהם ליצחק וליעקב בעוה"ז, ואף בעתיד לבוא, שנאמר: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה, ס', כ"ב).
העל"ה רפאל ב"ר אשר חגבי