קוד: פרשת חיי שרה – חסדי אברהם בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: רפאל ב"ר אשר חגבי
אל:
בס"ד כ"א חשוון התשע"ד
חיי שרה – חסדי אברהם
להצלחת דניאל בן מנשה כשר הי"ו
מבוא:
פרשת חיי שרה מתארת בהרחבה את השיחות והמעשים אשר קדמו לקבורת שרה, ולנישואי יצחק ורבקה. אברהם אע"ה לא קבר את שרה באחד המקומות המזומנים לו בארץ ישראל, אלא אברהם עשה חסד של אמת עם שרה אשתו, והטריח את עצמו במקח וממכר, ואף שילם במיטב כספו בעבור קבורת שרה בסמיכות לקברו של האדה"ר ואשתו. גם בחיפוש האישה ליצחק אברהם אע"ה הפקיד את כל רכושו למען זיווג הוגן, והטריח את אליעזר לצאת עד חרן בכדי למצוא אישה ראויה ליצחק אע"ה. רבקה נמצאה מתאימה לאחר שהוכיחה לאליעזר כי תכונותיה מתאימות לחסדי אברהם, דהיינו, פעילות אקטיבית וחיפוש אחר עשיית חסד חינם. המשנה מבארת את ההבדלים הקיימים בין חסדי אברהם לחסדי איוב, באבות דרבי נתן (פרק שביעי משנה א): "כשבא עליו ההוא פורענות גדול, אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבנו של עולם, לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים?, שנאמר (איוב, ל"א, י"ז): 'ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה', ולא הייתי מלביש ערומים?, שנאמר (איוב, ל"א, כ'): 'מגז כבשי יתחמם'. אף על פי כן אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב, עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך, ואורחין נכנסים אצלך. את שדרכו לאכול פת חטים האכלתו פת חטים, את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר, את שדרכו לשתות יין השקיתו יין. אבל אברהם לא עשה כן. אלא יוצא ומהדר בעולם, וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול פת חטין, האכילהו פת חטין. את שאין דרכו לאכול בשר, האכילהו בשר. ואת שאין דרכו לשתות יין, השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים, והניח מאכל ומשקה. וכל הבא ונכנס, אכל ושתה וברך לשמים. לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם, שנאמר (בראשית, כ"א, ל"ג): 'ויטע אשל בבאר שבע". כלומר, חסדי איוב היו בבחינת נתינה פסיבית רגילה של סיפוק צרכיהם של דורשי החסד. לעומת זאת חסדי אברהם היו בבחינת נתינה בשלמות לשם שמים ללא תנאים, וללא בקשת שכר, אלא ממתוך חיפוש אחר הנזקקים, ומילוי צרכיהם מעבר לנדרש עבור מילוי צרכיהם של דורשי החסד. על רקע זה ניתן להבין גם את מעשיו של אברהם המתוארים בפרשת חיי שרה, כמבואר להלן בהרחבה:
א. קבורת שרה – חסד לדורות עולם.
ב. מסעו של אליעזר – חיפוש אחר אשת חסד ליצחק.
ג. תכונת לבן – חסד מותנה בטובת הנאה.
ד. נישואי יצחק – השוואת רבקה לשרה אימנו.
קבורת שרה – חסד לדורות:
שרה אמנו קבלה את כל התלאות שעברה בחייה מתוך הכנעה והודאה לה', בבחינת "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" (ברכות, פ"ט, משנה ה), וכן כתב רש"י: "שני חיי שרה', כולן שוין לטובה" (בראשית, כ"ג, א'), דהיינו, שרה לימדה לדורות כי בעוה"ז ניתן לשלב בין חיי הגשמיות לחיי הרוחניות, כאשר עניני הגשמיות מכוונים לשם שמים, כך שניתן לחיות בטובה ולהרגיש טוב גם בעת רעה. לפיכך מבין ארבעת האמהות, רק שרה אמנו זכתה שימנו שנות חייה בפירוט. וכן מצאנו שאף מותה וקבורתה של שרה לא הרפו את ידי אברהם בשובו מן העקדה, אלא למרות ההספד והבכי אברהם התרומם לבצע את התהליך החסד של אמת בקבורתה של שרה, ע"מ להנציח את מורשתה הרוחנית באמצעות קבר גשמי מכובד. אברהם הקדים את ההספד לשרה הצדקת ומיעט בבכי לאחר מכן, ע"מ שלא ייווצר הרושם שאברהם הצטער על ניסיון העקדה אשר בעקבותיו שרה מתה, לפיכך מותה וקבורתה של שרה היה המשכו של ניסיון אברהם בעקדת יצחק, על כן הדבר לא נחשב לאחד מניסיונותיו של אברהם. אברהם אע"ה לא קבר את שרה באחד המקומות המזומנים לו בארץ ישראל, אלא אברהם עשה חסד של אמת עם שרה אשתו, והטריח את עצמו במקח וממכר, ואף שילם במיטב כספו בעבור קבורת שרה בסמיכות לקברו של האדה"ר ואשתו. בטרחתו בקבורת שרה, אברהם אע"ה השאיר מסר נצחי לדורות, המלמד על עומק אמונתו של אברהם בהשארות הנפש, דהיינו, שנשמת היהודי לא מתה אלא היא נשארת קיימת לנצח במתכונת חיים אחרת, ואף גופו של המת היהודי מונצח בקבר עד לתחיית המתים. לפיכך שמה של הפרשה הוא "חיי שרה", כי חייה האמיתיים של שרה נמשכים אף אחרי מות גופה, הקבור בקרית ארבע. על כן בקבורת שרה אברהם אבינו עשה חסד של אמת לא רק עם שרה אמנו, אלא עם כל מתי ישראל בכל מקום ובכל זמן.
מסעו של אליעזר – חיפוש אחר אשת חסד ליצחק:
בעת זקנתו ולאחר מעשה העקדה, אברהם אע"ה רצה לחתן את יצחק בנו, לפני מותו. בטרם שאליעזר עבד אברהם יצא בשליחותו לחפש אישה ליצחק, בהוראתו של אברהם נדרש אליעזר "זקן ביתו המשל בכל אשר לו" (בראשית, כ"ד, ב'), להישבע כי הוא לא ייקח אישה ליצחק מבנות הכנעני, אלא ילך לחפש ליצחק אישה מחרן, אשר באור כשדים ורק לא מארץ כנען. למרות שלאליעזר "שמושל בתורת רבו.. ודולה ומשקה מתורת רבו לאחרים" (יומא, כח:), הייתה בת מתאימה ליצחק, "אמר לו אברהם: בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך". כלומר, אברהם השביע את אליעזר ע"מ שיבצע את שליחותו בשלמות, בבחינת "נשבעתי ואקימה" (תהלים קי"ט, ק"ו), "שנשבעין לקיים את המצוה" (חגיגה, י.). למרות שהמדובר כאן הוא בנישואין לבת מבית עובדי ע"ז, בדלית ברירה טובה יותר, אברהם העדיף לקחת ליצחק בת מבית עובדי עבודה זרה, ולא בת ששורשיה בכנענים, אוהבי הזימה, הגזל, ושונאי האמת (פסחים, קיג:), משום שעובדי ע"ז מונעים מהשקפות עולם מוטעים, כך שניתן לתקן את השקפת עולמם. אולם, את המידות המולדות של אהבת הזימה, הגזל, ושנאת האמת, לא ניתן לתקן, ולהופכם למידות החסד והאמת. וכן תמצא כי תרח אבי אברהם "עשה תשובה" (תנחומא, שמות, סימן יח), ואף זכה לחיי העוה"ב. לעומת זאת, הגר המצרית ילדה לאברהם שבעה ילדים, אשר כולם היו עובדי ע"ז. לפיכך אברהם לא שאל את יצחק על העדפותיו, ולא חיפש עבור יצחק אישה צדקת, יפה, מוכשרת, חכמה, עשירה, וכו', אלא רק שתהיה מהעיר חרן.
אליעזר הוסיף לכך תנאי מדעתו, דהיינו, שהאישה ליצחק תהיה גם בעלת חסד, שנאמר: "ועשה חסד עם אדני אברהם" (בראשית, כ"ד, י"ב). לפיכך כשהגיע אליעזר לבאר המים אשר מחוץ לעיר חרן, אליעזר החליט לבחון את השואבות במבחן החסד, "והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני" (בראשית, כ"ד, י"ד). לכאורה נשאלות השאלות: האם סימני אליעזר הם בטוחה לאישה טובה?, ועוד, הרי יצחק הוא סמל למידת הגבורה, א"כ לכאורה אשת חסד אינה מתאימה ליצחק?
נלענ"ד כי מבחנו של אליעזר כלל מספר תכונות הבאות לידי ביטוי בהשקייתו ובהשקיית גמליו, בבחינת כלה שעיניה יפות "אין כל גופה צריך בדיקה" (תענית, כד.), "דודאי כל גופה יפה" (רש"י). לפיכך כשאליעזר ראה שהמים מן הבאר עולים לקראתה, הוא ביקש מרבקה: "הגמיאיני מעט מים מכדך" (בראשית, כ"ד, י"ז), דהיינו, מהכד שלך. אליעזר רצה לראות כיצד תנהג רבקה בשארית המים?, האם היא תיקח לביתה שארית המים שנותרו בכד?, או שתשפוך ותמלא מחדש?, רבקה הרגישה את צערו ומצוקתו של אליעזר הצמא למים, והשיבה לו בנימוס ובמידת החסד: "שתה אדני" (בראשית, כ"ד, י"ח), ובחכמתה בחרה לשפוך את יתרת המים לשוקת בעבור הגמלים, ולאחר מכן ע"מ לזכותה במצות החסד המים כבר לא עלו לקראתה, אך רבקה שהייתה בס"ה בת שלוש שנים, מיהרה לשאוב מים בכוחות עצמה לכל משרתי אליעזר ולכל עשרת גמליו, ובתוך כך רבקה גילתה גם את גבורתה הפיסית והרוחנית, משום שהשקיית הגמלים היא בבחינת "חסדי אברהם", דהיינו, נתינה רבה ללא מטרת רווח. אליעזר עבד אברהם השהה את החלטתו עד אשר כלו כל "הגמלים לשתות" (בראשית, כ"ד, כ"ב), ובסיום הגמלים לשתות לאחר שראה את שלמות הביצוע, אליעזר נתן לרבקה נזם וצמידי זהב. רק לאחר מכן אליעזר שאל את רבקה "בת מי את'?, לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו" (בראשית, כ"ד, כ"ג), משום שרבקה גילתה במעשיה גם "עין טובה" (אבות, פ"ב, משנה ט) אשר היא כוללת את שורש כל התכונות החסד האנושי, ואף חכמה, נימוסים וגבורה. וכן מצאנו שרבקה ידעה לכוון איזה חסד נדרש לתת עתה לאליעזר, ולאיזה חסד עתידי הוא נדרש, לכן הציעה לו "גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון" (בראשית, כ"ד, כ"ה) כמה לינות. לפיכך אליעזר מצא שרבקה מתאימה הן לתכונות אברהם והן לתכונות יצחק אע"ה, משום שתכונת החסד והגבורה של רבקה עשויה לאזן את מידת הגבורה של יצחק אע"ה, בבחינת "עזר כנגדו".
תכונת לבן – חסד מותנה בטובת הנאה:
התורה מספרת כי לבן רץ אל הבאר והזמין את אליעזר לבוא ולהתארח בביתו, לבן אמר לאליעזר "בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים" (בראשית, כ"ד, ל"א), לבן סיפר לאליעזר כי לכבוד ביקרו הוא אף פינה את העבודת כוכבים מן הבית. לכאורה נראה כי אף אצל לבן קיימת מידת החסד של הכנסת אורחים. אולם, למרות שבתורה נכתב כי לבן רץ קודם שראה את הנזמים והצמידים על ידי אחותו, רש"י פירש: "למה וירץ? ועל מה רץ?, 'ויהי כראות את הנזם', אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון". כלומר, לבן היה ממשפחת אברהם אשר תכונת החסד היתה טבועה בתוכם. אולם, כוונתו הפנימית של לבן הייתה לרוץ ולנצל את החסד למען עשיית רווח כלכלי, בבחינת "חסדי איוב", בניגוד לחסדי אברהם אשר רץ לעשות חסד חינם עם אורחיו (אבות דרבי נתן, פרק שביעי משנה א). וכן מצאנו כשיעקב ברח מעשו, לבן יצא לקראתו "ויחבק לו וינשק לו ויביאהו לביתו" (בראשית, כ"ט, י"ג), אף שם רש"י כתב: "כסבור ממון הוא טעון". לפיכך אליעזר פירט לבתואל ולבן את חסדיה האמתיים של רבקה עמו ועם גמליו, ולאחר מכן ביקש מהם לעשות "חסד ואמת" עם אברהם, דהיינו, לנהוג עימו במידת "חסדי אברהם".
נישואי יצחק – השוואת רבקה לשרה אימנו:
ניסיון העקדה נזקף לזכותו של אברהם אע"ה בשל היותו בן לעובד ע"ז, לעומת זאת יצחק היה בנם של צדיקים גמורים וגדל בבית שחינך למסירות, לשלמות ולאהבת החסד. לפכיך יצחק אע"ה התנהג בפסיביות על אף שמיד לאחר מעשה עקדתו, שרה אמו מתה. יצחק אע"ה אשר הכיר את אמו רק ל"ז שנים לא הספיד את שרה, אלא הניח לאברהם אע"ה להספידה משום שאברהם הכירה יותר טוב ובמשך שנים רבות יותר. יצחק אע"ה לא חיפש לעצמו אישה, אלא דאג להביא את הגר לאברהם אביו. צערו של יצחק על מות אמו, בעקבות רמאותו של השטן, גרמה ליצחק להגיב בתפילות ובשתיקה רועמת על נסיבות מותה של אמו, וכן מצאנו כשאליעזר בא עם רבקה, יצחק ראה למול עיניו רק "גמלים באים" (בראשית, כ"ד, ס"ג). למרות שאליעזר סיפר ליצחק על הנסים שנעשו לו בקפיצת הדרך, ובזימונה של רבקה בעקבות תפילתו. רק אז החל יצחק בבדיקת התאמתה של רבקה לתכונות שרה אמו, לאחר יצחק נוכח לראות כי לרבקה יש את תכונות שרה אמנו, רק אז החליט להתחתן עם רבקה אף ללא אהבה מוקדמת, שנאמר: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית, כ"ד, ס"ז). כלומר, יצחק התנחם על מות אמו רק לאחר שלוש שנים מיום מותה, משום שמותה של שרה יצר חלל במידת "חסדי אברהם".
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי חסדי אברהם גרמו להנצחתו ולהנצחת זרעו, וכן אברהם נתן לעם ישראל את הזכות לבקשת החסד האלוהי בכל הדורות, שנאמר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה, ז', כ').
העל"ה רפאל ב"ר אשר חגבי