קוד: מסרי פרשת בראשית - מרכזיות האדם בבריאה בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: רפאל ב"ר אשר חגבי
אל:
בס"ד כ"ג תשרי התשע"ד
בראשית-מרכזיות האדם בבריאה
מבוא:
ספר התורה נפתח בפרשת בראשית, אשר בה התורה מתארת בקצרה את תהליך בריאת העולם העליון והתחתון, בששה ימים ובעשרה מאמרות של הקב"ה. מתוך התוהו ובוהו אשר היה קיים בעולם, הופרדו תחילה השמים והארץ, לאחר מכן נבראו הרקיעים והמלאכים, בהמשך חולקה הארץ ליבשה ולימים, ונבראה הצמחיה על פני הארץ. לאחר מכן הותקנו המאורות בשמים, ונבראו בעלי החיים הימיים והעופות, ובהמשך נבראו כל בעלי החיים על הארץ, ולבסוף נברא האדם. יופי הבריאה מתואר ע"י בורא העולם במילים: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית, א', ל"א). האדם אשר נברא מעפר ורוח אלוהית, נבחר ע"י הקב"ה לשלוט על היצירה אשר על הארץ, ולהשתמש בה לצרכיו. וכן נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (בראשית, א', כ"ו). כלומר, אף המלאכים נדרשו לשתף פעולה עם האדם למען הצלחתו במשימה האלוהית. מכאן ואילך נעשה האדם לשליט ולאחראי על מעשיו ועל המשך פיתוח וקיום האנושות ע"פ כדור הארץ. כמשל למלך שנתן לבנו אחוזה מלאה בכל טוב, ובמרכזה ארמון מפואר ומקושט להפליא, והפקיד בידיו סמכות ואחריות לתחזקה ולבצע בה שינויים והתאמות כרצונו, לאחר שחננו ביכולת חשיבה וביכולת קבלת החלטות לבחור בין טוב לרע, כשהשכר והעונש בגין מעשיו תלויים ועומדים לו לנגד עיניו. אולם, האדם הראשון וצאצאיו קלקלו את היצירה, עד שבא נח ותקן את העולם החדש, כמבואר להלן בהרחבה:
א. אכזבת ה' מבחירתו החופשית של האדם – עשרת הדורות הראשונים בחרו ברע.
ב. נחת רוח לה' מנח – נח בחר בדרך הנכונה.
ג. ענישה מתקנת – הענישה האלוהית נועדה לתקן את הקלקול.
אכזבת ה' מבחירתו החופשית של האדם:
האדם הראשון וצאצאיו לא נדרשו לקיים תורה ומצוות או להימנע מעבירות, אלא הם קיבלו לידיהם עולם מופלא ומפואר ומלא בכל טוב בחינם, והם אף זכו לאורך חיים של מאות שנים. אולם, בני האדם החלו לפגום ולקשקש על התמונה של בריאת העולם, באמצעות מתן דרור ליצרי הרוע של החמדנות, הקנאה, הרצח, התשוקה, האלימות, החמס, הגזל, ואף עבודה זרה. לנוכח התנהגותם כפוית הטובה של בני האדם, התאכזב ה' יתברך מיצירתו המופלאה עד כדי כך שעלתה במחשבתו להכחיד את כל העולם התחתון, שנאמר: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית, ו', ה'-ז'). אולם, למרות כל הרוע אשר התקיים בעולם הקדמון, ה' יתברך הבחין בצדיק אחד בדור, אשר בחר בדרך הנכונה, ובזכותו נוצר עולם חדש, כאמור בסיום פרשת בראשית: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית, ו', ח'). וכן נאמר במשנה (אבות, פ"ה, ב'): "עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול". וכן מובא בגמ': "אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר (משלי י', כ"ה): 'כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם" (יומא, לח:).
נחת רוח לה' מנח – נח בחר בדרך הנכונה:
נח בחר מרצונו החופשי בדרך הנכונה, למרות השפעת הסביבה המושחתת. התנהגותו של נח הוכיחה כי הנחת היסוד של ההשגחה העליונה, אשר לפיה כוח הדיבור, והמחשבה אשר ניתנה לאדם מכשירה אותו להיות שליט ואחראי על מעשיו ועל המשך פיתוח וקיום האנושות ע"פ כדור הארץ, כאמור בסיום פרשת בראשית: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית, ו', ח'). לפיכך מחד גיסא ה' יתברך השמיד את היצורים הרעים, ומאידך גיסא קיים את עולמו מחדש באמצעות היצורים הטובים. על כן המסר האלוהי הנצחי מסיפור התנהגותם של האדם הראשון וצאצאיו, לעומת התנהגותו של נח, נועד ללמדנו את ערכו ויכולותיו של האדם הבודד, ויכולותיו לקיים עולם מלא מטוב לרע ומרע לטוב. כמו כן, ע"מ למנוע מהאדם את האפשרות להזיק לטווח ארוך, קוצרו ימי חייו של האדם עד למאה ועשרים שנה בלבד, וניתנו לו מצוות אלוהיות לביצוע, כשבצידן שכר ועונש לפרט ולכלל. וכן מובא במדרש: "ומעת שעמדו ישראל על הר סיני, הרבה להם תורה ומצות ליתן להם שכר טוב... א"ר יהודה בן פדיה: מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שאתה לא יכול לעמוד בנסיותך אפילו שעה אחת, והרי בניך משמרין כל המצות שנתנו להם ועומדין בהן" (תנחומא,שמיני,סימן ח).
ענישה מתקנת – הענישה האלוהית נועדה לתקן את הקלקול:
הענישה האלוהית נועדה לאפשר לאדם לחזור בו מקלקלתו, ואין היא באה בכדי לנקום או להרוג את יציר האל. וכן מצאנו שהקב"ה נתן לאדם הראשון חיים בגן העדן, ורשות לאכל מכל העצים, פרט לעץ אחד, כפי שנאמר: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית, ב', י"ז). אולם למרות ששעה לאחר הציווי, האדם הראשון עבר על הציווי (תנחומא,שמיני,סימן ח), ה' יתברך לא הרג את האדם מיד, אלא אפשר לו לחזור בתשובה, שנאמר: "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית, ג', ט'), דהיינו, היכן הדעת האלוהית שנתתי לך?, מדוע לא השתמשת בה נכון?, קריאה זו לא נועדה רק לאוזנו של האדם הראשון, אלא לכל צאצאיו בכל מקום ובכל דור ודור. וכן מצאנו כאשר קין זעם על כך שמנחתו הקלוקלת לא התקבלה, ה' יתברך אמר לו: "לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ" (בראשית, ד', ו'), דהיינו, מדוע אתה כועס על הבל אחיך?, במקום זה תשפר את דרכיך. אולם, קין סבר כי אם הוא יהרוג את הבל אחיו, בכך תיפתר הבעיה האישית שלו. לאחר שקין הרג את הבל אחיו, ה' יתברך לא הרג את קין מיד, אלא אפשר לו לחזור בתשובה, שנאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (בראשית, ד', ט'), כלומר, קין התנער מאחריותו להריגת אחיו, ואף המשיך לכנותו "אחי", דהיינו, לא ידעתי שזו תהיה התוצאה של הריב, הרי אתה אמור לשמור עליו. בסופו של דבר קין חזר בתשובה, לאחר שקלט כי הקב"ה אינו חפץ בהריגתו אלא בחזרתו בתשובה. וכן מובא במדרש (ב"ר, פרשה כב): "ויצא קין מלפני ה' (בראשית, ד', ט"ז), מהיכן יצא?, רבי יודן בשם ר' איבו אמר: הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר: יצא כמפריס וכמרמה בבוראו. רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר: יצא שמח, כמו מה דאת אמר (שמות, ד', י"ד): 'הנה הוא יוצא לקראתך' וגו', פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך?, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע?! מיד, עמד אדה"ר ואמר (תהלים, צ"ב, א'): 'מזמור שיר ליום השבת" וגו'.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי סיפורי התורה אינם בגדר של סיפורי מעשיות, אלא הם טומנים בחובם מסרים נצחיים, הנדרשים לכל אדם בכל מקום ובכל זמן.
העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי