יומני היקר,

יצאתי מחדר הבחינה, גמרנו עם הסיוט הזה. בעצם, זה לא היה כל-כך נורא. יש לי בערך 50... אולי טעיתי בשאלה אחת או שתים ויהיה לי 48 או 47, לא נורא. מתחילים להשוות תשובות. גיליתי טעות ראשונה. עוד אחת ועוד אחת... מה קורה?! וההיא שם מחייכת לה, היא בטח לא טעתה בכלום. איזו חרשנית. בסיכומו של דבר, זה לא נורא. לפחות הגעתי לארצי-מסכם, יש מה לספר לנכדים ("אתם יודעים, סבא שלכם כמעט והגיע לחידון העולמי" – מה זה משנה אם הייתי מקום אחרון...)

עוד לא גמרנו. יש עוד לעשות מחר את החידון הפומבי. צריך ללמוד, שאני חס ושלום לא אעשה בושות על הבמה! כדאי גם ללכת לישון מוקדם, שאני לא אהיה עייף מחר ואני אתחיל לדבר שטויות. אז ככה – עד 21:00 לומדים ואז הולכים לישון. יאללה לעבודה ולחרישה.
"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" – תהלים כ"ג, ד

פרק ג'

יומני היקר והחביב,

בוקר טוב! איזה בוקר? לא הלכתי לישון כל הלילה ואני עייף מוות. כל הלילה סתם ישבתי ופטפטתי עם החבר'ה – אחלה חבר'ה. אני חשבתי שהם כאלה חנונים. בטח כל הזמן ידברו רק בפסוקים ובשפה תנכית גבוהה כזו – טעיתי. גם החרשנית הזו שקבלה 50 (כנראה, עוד לא אמרו לנו תוצאות) היא ממש בסדר. האמת דברתי אתה חצי לילה, בחצי השני היא רק למדה. עם כזה כח התמדה מגיע לה לעלות לעולמי. שלא תבין אותי לא נכון, זה ממש לא מה שאתה חושב, באמת! די, אי אפשר לדבר אתך! ההסעה הגיעה – צריך לזוז!
"הבקר אור והאנשים שולחו המה וחמוריהם" - בראשית מ"ד, ג

פרק ד'

שלא תדע איזו נסיעה היתה לנו. נתקענו בכאלה פקקים, ואני שמתעב נסיעות... כמעט הקאתי. בסופו של דבר הגענו לבת-ים. עכשיו אנחנו סתם נמרחים פה. האנשים שעדיין יש להם סיכוי יושבים ולומדים – אני כמעט רואה את העשן שיוצא מהחדר שלהם. רק רגע! באמת יוצא עשן, אולי יש שריפה??? סתאאאם, עבדתי עליך! (אז מה אם זה לא מצחיק, לפחות ניסיתי...) כל השאר סתם בדיכאון. אפשר לחשוב מה קרה, בסה"כ חידון מסכן. שיראו אותי, אני בטוח מקום אחרון ובמצב רוח פשוט נפלא. לפחות זה מה שאני נותן לכולם לחשוב, אני הרי לא צריך שכולם ירחמו עלי. אני צריך ללכת, נריה (המערכת: לא, לא, זה לא נריה שלנו. הוא עדיין לא הגיע להנהלה של החידון...)  קורא לכולם – בטח הולכים להגיד סוף-סוף את הציונים. לפי איך שאנשים נראים, החיים שלהם תלויים על חודה של נקודה.
"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" - בראשית מ"ט, א