קוד: על הספר "הצלחתם של מספרי הסיפורים" מאת מרדכי שטנר בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל:
הצלחתם של מספרי הסיפורים/ ביקורת מאת חגי הופר
הקדמונת: כידוע, ישראל מכונים "עם סגולה":
(והביטוי סגולה מופיע עוד בהקשרים אחרים:)
בביקורת הבאה נבחן פן אחד אפשרי של המושג.
עובדה ידועה היא כי היהודים מהווים אחוז נכבד מזוכי פרס נובל. גם בתחומים אחרים היהודים מציגים שליטה, החורגת מאחוזם באוכלוסייה במידה ניכרת. הוליווד, למשל, נשלטת על-ידי יהודים. כיצד ניתן להסביר עובדה זו?
מרדכי (מקס) שטנר בספרו החדש "הצלחתם של מספרי הסיפורים" (ידיעות, 2014) מנסה לתת לשאלה זו תשובה מקורית: לפיו, כפי שניתן ללמוד מכותרת הספר, הצלחת היהודים היא תוצאה של היות התרבות היהודית תרבות של מספרי סיפורים.
תחילה הוא דוחה את הסבר האינטליגנציה. לפי הסבר זה, שנים על גבי שנים תרבות היהודים עודדה ללימוד, וכך, אם מבחינה של לימוד נרכש ואם אפילו מבחינה של קידוד גנטי מצטבר, גדלה האינטליגנציה בעם. אבל, אומר שטנר, בהסתמך על דיונים שליוו את הספר המפורסם "עקומת הפעמון", אינטליגנציה היא לא בהכרח מדד להצלחה, וצריך למצוא משהו עמוק יותר, אולי אופי האינטליגנציה. אך כבר כאן ניצבת שאלה – והרי הכניסה לאוניברסיטאות תלויה בהצלחה בבחינות הפסיכומטרי, ותואר אקדמי, לפי הסטטיסטיקות, מביא לשכר גבוה יותר בדרך כלל. על כן הדחייה של ההסבר דרך האינטליגנציה מוטל בספק.
במאמר מוסגר, להשלמת הטיעון שנדחה, אומר, כי היהודים מתבלטים בעיקר במאתיים שנה האחרונות, אף כי שטנר מתפלמס עם דעה זו, וזאת ניתן לזקוף לזכות היפתחות החברה אליהם מחד, והיפתחותם הם לחברה מאידך. רוב אנשי השם היהודים אינם דתיים כלל. יתכן שבעבר מיטב הגאונות הושקעה בדיונים פנים-דתיים סגורים, בין דפי הגמרא.
מכאן שטנר פונה לתיאור תרבות היהודים כתרבות של מספרי סיפורים. הוא מציג, למשל, את סיפורי התנ"ך. אמנם גם בברית החדשה ובקוראן יש סיפורים לרוב, אך שטנר מוצא הבדל: בתנ"ך מעט מאוד יש פתרון של סיפור דרך התערבות האל, דאוס-אקס-מכינה, ואילו בב"ח ובקוראן זה הפתרון הנפוץ. כאן בעיה שנייה בספר, שכן אינני בטוח כלל שהסבר זה הוא נכון, שהרי אם נביט בסיפור המכונן של ישראל – יציאת מצרים, הרי הוא הוכרע בהתערבות האל במכות ובקריעת ים סוף, למשל. וגם אם זה נכון, מי אמר שהתערבות האל היא סיפור פחות טוב, שגורר פחות הצלחה בחיים? זה נראה לי טיעון קלוש ביותר.
בהמשך פונה שטנר לתאר דמויות שונות של יהודים לאורך ההיסטוריה – מהלל עד זמנהוף, ומשבתאי צבי עד בן גוריון. כל התיאורים האלה הם יפים מאוד לכל מי שמתעניין בהיסטוריה, ובאמת המחבר מפגין ידיעות רבות, שהן בוודאי תוצאה של מחקר ממושך (והוא בכלל "מומחה למודלים ולבינה מלאכותית), אך איני רואה כל קשר מובהק בין כל הדוגמאות האלה ובין הנושא המוצהר של הספר. הרעיון המעניין המרכזי בחלק זה מנסה לאפיין את רעיון "תיקון העולם" היהודי, עד לשיאו במשיחיות. חריגות כאלה בדרך כלל מרגיזות אותי וכך גם כאן.
לכן, אם לסכם, 100 העמודים הראשונים של הספר, שמציגים נתונים מחקריים רבים ואת עיקר התזה, הם מעניינים מאוד, בין אם מסכימים ובין אם לא מסכימים עם המחבר. אך ומכאן ואילך, עד סוף הספר בעמ' 350 לערך, הספר חלש הרבה יותר ולא ממש מתקשר לנושא. אבל הוא עדיין יכול לעניין מאוד כל מי שמתעניין בהיסטוריה של העם היהודי ודמויות שונות בו.
מבחינה זו, הספר הזכיר לי ספר נוסף, הדומה לו אף בנושא, וכוונתי לספר "מיהו העם הנבחר?" מאת אבי בקר, שיצא לאור לא מזמן. גם שם הוצבה שאלה גדולה, ובכדי לענות עליה נסקרו אישם שונים לאורך ההיסטוריה, כשלעיתים הקשר שלהם לנושא היה קלוש.
לסיום, בלי קשר לנושא של העם היהודי, היכולת לספר סיפור היא באמת מתנה שפריה בצידה והדבר מצריך עוד מחקר. גם אני התייחסתי בעבר לצד הסיפורי שבתחומי מדע שונים. אך הבאת הדבר כהסבר להצלחת היהודים לא מספקת ואף נראית כקוריוז. הספר, אם כך, לא הצליח לשכנע אותי בטענתו המרכזית, אבל הוא כן הצליח לספר סיפור יפה, ואולי זו הייתה מטרתו המוסווית.
הערה אחרונה: בספר משולבים גרפים רבים, והם מאירי עיניים.