כמה הרהורים בנושא זוגיות והרצאות

מאת: חגי הופר

כמה הרהורים בנושא זוגיות והרצאות

בגמרא (יבמות סג:): מובא: כי במערבא (כינוי לארץ ישראל הנמצאת במערב לבבל, ששם נכתבה הגמרא) היו אומרים לאדם שהתחתן: "מצא או מוצא"? דהיינו, שהיו רומזים לו בשאלה: האם נפלה בחלקך אשה טובה שנאמר עליה (משלי יח, כב): "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" או שנפלה בחלקך אשה רעה שנאמר עליה (קהלת ז, כו): "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה"?

 

נראה שהדברים תקפים עד לימינו:

הבקשה האחרונה

שני אנשים, שפשעו כנגד המלך, עמדו להיות מוצאים להורג בכיסא חשמלי.

אמר להם המלך, כמקובל: "יכולים אתם לבקש בקשה אחרונה, ונמלאנה. מה בקשתכם?"

ענה האחד ואמר: "אני רוצה לראות את אשתי ברגע האחרון של חיי, כדי שאוכל להרגיש 'ברוך שפטרני...' ולמות בכיף!"

אמר השני: "ואני רוצה, שאשתי – שהייתה איתי כל חיי – תהיה איתי גם עכשיו, בהיותי על הכיסא החשמלי, ותחזיק את ידי..."

(מתוך: מהיום והלאה – כלים להתמודדות עם אתגרי החיים, מאת הרב יצחק פנגר, יפה נוף, התשע"ד).

 

ראיתי הרבה מהרצאות הרב פנגר והן מחכימות ומשעשעות כאחת – לכן אולי יש עוול בזה שאני מתייחס רק לנקודה אחת ובאור ביקורתי - ובכל זאת דבר אחד מטריד אותי בהן: שוב ושוב חוזר בהן ההומור השחור כגון זה המודגם כאן, המצר על הנישואין ועל בת הזוג. ובדיחות כאלה על בנות זוג אופייניות לא רק לרב פנגר, אלא לקומיקאים רבים (כן צוחקים על החמות ועוד, אך לא זה הנושא פה). ואני שואל – אם הנישואין הם דבר כל כך שלילי שאלה תוצאותיו, כפי שמלמדת החזרה על הבדיחה והצחוק ממנה, אז למה בכלל להתחתן?

 

ואולי השד הוא לא עד כדי כך נורא בכל זאת?

כי מאידך, לצורך האיזון, בעמ' 240 מסופר על רב שאשתו נפטרה והוא הודה על 28 שנים שזכה להיות ליד "אישה מושלמת".

האם זה רק עניין של מזל? או של התאמה או עבודה עצמית?

למען האמת, עכשיו כשאני חושב על זה, כל הסיפורים השליליים האלה בעצם באים להראות לנו באיזה מצב עגום אנו נמצאים ואיך כדאי להשתפר. אבל האמת שלא תמיד אנו במצב כל-כך עגום כמו שמתארים אותנו. עד כאן.