שנות ימין עליון

מאת: רמי ניר

מזמור אקטואלי = לַמְנַצֵּחַ עַל-יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר...

עת צרה הנה באה = בְּיוֹם צָרָתִי אֲדוֹנָי דָּרָשְׁתִּי...
והמשורר "אָסָף" מבקש את עזרת אלהים = קוֹלִי אֶל-אֱלוֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל-אֱלוֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי...

ואכן במחשבה צרופה גם לפני שהגיעה עת צרה = אֶזְכְּרָה אֱלוֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה...
המשורר מתוודה על מחשבותיו בלילות = אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי...

ובדעה צלולה ערך הוא חשבון של אמת היסטורית = חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים...
והמשורר גם לא נתן מנוח לנפשו = מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי...

ופענוח לא נמצא למצוקת המשורר = מה קורה עם אלהים - וכך מתועדת מצוקתו:
הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדוֹנָי וְלֹא-יוֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד...
הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אוֹמֶר לְדוֹר וָדוֹר...
הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם-קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה...

כלומר... שאלות המשורר צרופות וטהורות...

ולא נותר למשורר אלא רק פענוח אחד = וָאוֹמַר חַלּוֹתִי הִיא--שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן...

כלומר... "חַלּוֹתִי" = "הפענוח שלי" = אמונה בנפלאות העבר שעשה האלהים - כי אכן יבואו בעתיד וישובו להפליא...

ועל-כן המשורר מתעד תעודה - כדלקמן:
אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי-יָהּ כִּי-אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ...
וְהָגִיתִי בְכָל-פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה...
אֱלוֹהִים בַּקּוֹדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי-אֵל גָּדוֹל כֵּאלוֹהִים...
אַתָּה הָאֵל עוֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ...
גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי-יַעֲקוֹב וְיוֹסֵף סֶלָה...
רָאוּךָ מַּיִם אֱלוֹהִים--רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהוֹמוֹת...
זוֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת--קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף-חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ...
קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל--הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ...
בַּיָּם דַּרְכֶּךָ--וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ...
נָחִיתָ כַצּוֹאן עַמֶּךָ בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן...

***

כלומר... עלינו לחכות לנפלאות האלהים באותה אמונה שידעו אבותינו כאשר יצאו מעבדות לחרות...
עת הלכו ביבשה בים סוף שנבקע להם ביום שבת י"ז ניסן ב/תרס"ט...