"וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'" (יחזקאל, כ', 25-26).
כמדומני שידוע היחס לכתוב הזה בביקורת המקרא, כי כאן רואים כביכול שה' ציווה את ישראל להקריב למולך, או כיוון אותם לכך, כשמפרספקטיבה זו אפשר לראות את עקדת יצחק כסנונית המבשרת. אלא שהמסר העולה מעקדת יצחק הוא בדיוק הפוך, ואולי, אם לא ודאי, הוא בא כנגד התרבות העתיקה - אולי גם בישראל - של הקרבת קורבנות כאלה. אך כאן המדובר הוא על תקופת המדבר המאוחרת יותר. וזו לא הפעם הראשונה בה אומרים לנו דברים שלא בדיוק מתיישבים עם מה שאנו יודעים כבר על תקופה זו. כך ירמיה אומר - "כי לא דיברתי את אבותיכם ולא ציויתם ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח" (ירמיהו ז', 22). וממילא סתירה, שהרי גם המולך הוא דברי עולה וזבח. או שנטען כמצודות, שאלו מנהגי הגויים שהלכו בהם. ורש"י כדרכו מפרש בצורה מושאלת - ליצר הרע. על כל פנים זו סתירה ברורה גם לכתוב - "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום" (דברים, ד', 8). והסתירה בעינה נשארת, בינתיים.