למה ה' בחר בישראל?

קוד: למה ה' בחר בישראל? בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

נשאלת השאלה: למה ה' בחר בישראל?

לפי המדרש, ה' הציע את התורה לכל העמים והם סירבו משום שתכונות אופיים היו מנוגדות לאמור בה. ואילו ישראל קיבלוה, ואמרו נעשה ונשמע, אולי משום שהם – על פי מדרש אחר - ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.

אך האמנם כל ישראל כאלה? ובכל הדורות?

ועוד, שהרי ישראל מכונים גם עם קשה עורף ויחזקאל מכנה אותם "בית המרי".

על כן, לי נראה, על סמך הכתוב בתנ"ך, שסיבת הבחירה היא זכות אבות:

ישעיהו מא8: "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי"

צריך לקרוא: בחרתיך, משום שאתה זרע אברהם אוהבי. אוהבי ועל כן גם אהובי. כלומר, יש כאן "אתערותא דלתתא", התעוררות מלמטה, של אברהם תחילה. (אמנם, גם זאת על פי המדרש, האומר שאברהם הגה בה' תחילה עד ש'הציץ עליו בעל הבירה'. בתנ"ך לא מופיע סיפור זה והתמונה קצת שונה: נחמיה ט7: "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם", אף כי יתכן שנבחר אחרי שבחר. וכן גם העיר ירושלים נבחרה והיא ודאי שלא בחרה).

"זכות אבות" היא עניין ידוע (אף כי המדרש אומר שהיא תמה כבר ויש מחלוקת ממתי). כך למשל:

מלכים ב יג23: "ויחן ה' אתם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה"

כלומר, כאן האבות הם הסיבה לאי-השמדת ישראל. וכן עוד למשל:

ויקרא כו42: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר"

(והאם מעלת האבות עוברת גנטית? אך הנה שוב מאברהם יצא גם ישמעאל ומיצחק עשיו ורק יעקב "מטתו שלמה", כפי שגם מדגיש המדרש, שוב).

וכן נכתב שהסיבה להאמרת ישראל היא קודם כל פעולה שלהם:

דברים כו17: "את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו"

דברים כו18: "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו"

ואגב, אין כאן עליונות מהותית. שהרי אמנם נכתב בזו הלשון:

דברים כו19: "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדש לה' אלהיך כאשר דבר"

אך נראה שיש לפרש זאת שתצליח בגלל קיום המצוות, כפי שנאמר בפסוק אחר:

יהושע א8: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל"

באופן דומה פירש את העניין גם פרופ' לייבוביץ'.

 

ושאלה שנייה נלווית: אם ה' בחר בישראל, למה תולדות ישראל רצופות סבל?

נחזור לפסוק למעלה:

ישעיהו מא8: "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי"

אותה מילה, בחרתיך, מופיע גם בהקשר שונה, במובן סבל:

ישעיהו מח10: "הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עני"

כלומר, בחרתיך מלשון סבל משום שבחרתיך מלשון העדפה.

וכן נאמר:

משלי ג12: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה"

ובפירוש:

עמוס ג2: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם".

ואגב, נביא אחר הוא בעל דעה מרוככת מזו, בהקשר אחר:

ישעיהו יט25: "אשר ברכו ה' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל".

 

לסיום, הקשר לפרשת השבוע "כי תבוא", המדברת על מצוות ביכורים:

המדרש אומר שישראל נקראו ראשית, על פי הפסוק:

ירמיהו ב3: "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'"

אך הרי בלעם קורא דווקא לעמלק ראשית:

במדבר כד20: "וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד"

על-פי התורה עמלק הוא מצאצאי עשיו ולא "ראשית" ממש, ואולי יש כאן מסורת אחרת. בכל אופן, לדעתי יש כאן מסר האומר שיש ראשית במובן כרונולוגי והיא הפחות חשובה, אבל יש ראשית במובן מהותי, הדבר הנבחר והמשובח, והיא היותר חשובה.

או מכיוון אחר, אם הנאצים הם עמלק, הרי שהם היו ה'ראשית' של העמים, פאר כל התרבות, והנה סרחו ולבסוף הוכרעו (אף כי גרמניה עדיין קיימת כמובן ואין לי דבר נגדה).

ועוד, מעניין שעמלק, ה'ראשית', גם זינב את הנחשלים בישראל. יש כאלה שמרגישים עליונים רק כשהם מציקים לחלשים בחברה. ובהקשר הזה נמצא גם הפסוק, המסכם גם את הרעיון בכללו:

דברים כח13: "ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות"

לקראת ראש השנה תשע"ד הבא עלינו לטובה, שנהיה לראש, אך בלי 'לזנב' (כפועל) את הנחשלים.

.

תוספת - ועוד מקור תומך (כאן אמנם זכות האבות מוזכרת בצד אהבת ישראל לשמה, אם לא גם היא נובעת מהאבות. ובהקשר הזה ראו גם:  מלאכי א2: "אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב"):

דברים ז:

ו כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ז לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם--וַיִּבְחַר בָּכֶם:  כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים.  ח כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם.  ט וְיָדַעְתָּ, כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים:  הָאֵל, הַנֶּאֱמָן--שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו ‍ ֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר.  י וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל-פָּנָיו, לְהַאֲבִידוֹ:  לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ, אֶל-פָּנָיו יְשַׁלֶּם-לוֹ.  יא וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לַעֲשׂוֹתָם. 

.

אך שוב המדרש (המובא ברש"י):  כי אתם המעט - הממעטין עצמכם. וראה:

http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/anwa2.html

[וטרם נכנסתי למדרשים האומרים שבחירת ישראל קדמה לבריאת העולם...]

.

אם לסכם, התנ"ך מדגיש את זכות האבות כסיבה לבחירת ישראל, עד שהוא תולה בה את הסיבה לאי השמדתם (במדבר היה גם הנימוק 'למה יאמרו הגויים'). ספר שלם מוקדש לקורותיהם והם חוזרים ומוזכרים לכל אורך הדרך אף בהקשרים אחרים.

המדרש, לעומת זאת, מדגיש את מעלתם העצמית של ישראל, עד שהוא מגדיל ואומר שתמה זכות האבות. כך ישראל הם בעלי תכונות חיוביות שונות, ההופכות אותם מתאימים לבחירה.

עם זאת שני המקורות מודעים ומזכירים גם את האלמנט השני.

לגבי המדרש, לדעתי, צריך לדעת איך להבינו. מדובר במשל חינוכי. כך, אם נאמר שכל ישראל ממעטים עצמם הרי זה פשוט לא נכון. אך אם נאמר שרק מי שממעט עצמו יכול לזכות בתורה – זה נכון מאוד. וכך גם דורשים שהתורה ניתנה על הר סיני, הנמוך בהרים, ובמדבר, ללמדך שיש עליך להפקיר עצמך כמדבר ועוד.

אציין, כי בהגות הפוסט-מודרנית ניכרת נטייה להתרחקות מעמדה מהותנית. כלומר, אין תכונות קבועות, אלא עליך להתאמץ ולחוש את התכונות. אני נוטה להסכים להסתכלות זו.

[ועוד יש גישה שלישית שהזכרתי בקצרה, שאומרת שישראל נבחרו אף עוד לפני בריאת העולם. היא באה לענות על הדרישה הפילוסופית של ידיעת-הכול של האל. ובאמת גם אותה ניתן למצוא בתנ"ך, לדוגמא בבחירת אישים: משה נבחר לא רק בגלל היותו הענו מכל אדם, אלא כבר מלידה – ויעיד עליו סיפור הצלתו הניסי. וכן ירמיה נקרא נביא מבטן. וכן עוד. גישה זו דורשת עיון פילוסופי כשלעצמה (ברוח זו גם אל הרומים 9, ובעיקר פסוק 11: 10 וְלֹא־עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה גַּם־בְּרִבְקָה וְהִיא הָרָה לְאֶחָד לְיִצְחָק אָבִינוּ׃ 11 כִּי בְּטֶרֶם יֻלְּדוּ בָנֶיהָ וְעוֹד לֹא־עֲשׂוּ טוֹב אוֹ־רָע לְמַעַן תָּקוּם עֲצַת הָאֱלֹהִים כְּפִי בְחִירָתוֹ לֹא מִתּוֹךְ מַעֲשִׂים כִּי אִם־כִּרְצוֹן הַקֹּרֵא׃)].

ועוד אעיר, כי בקבלה היחס הדו-סטרי מכונה יחס פנים-אל-פנים, בניגוד ליחס פנים אל אחור או אחור אל אחור, כשפנים מבטאים את פניית הרצון העצמי. וכן מצאנו:

יהושע כד15: "ואם רע בעיניכם לעבד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלהי האמרי אשר אתם ישבים בארצם ואנכי וביתי נעבד את ה'".

.

דף מקורות להרחבה:

http://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=1207

או להתנגדות:

http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=118