טעם המצוה

מאת: אראל

אל:

כנראה שהמרגלים הלכו לפי שיטת ר' שמעון בר יוחאי, שאמר "ּדרשינן טעמא דקרא", כלומר, יש להתייחס לטעם ולמשמעות של המצוה. במקרה זה, טעם המצוה "לא תחיה כל נשמה" הוא, כמו שכתוב בהמשך, "למען אשר לא-ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם לה' אלהיכם". ומכיוון שרחב חזרה בתשובה והביעה אמונה עמוקה בה', הרי שטעם המצוה לא מתקיים לגביה, ולכן מותר ואף חובה להחיות אותה, גם אם היא משבעת העממים.
וגם לשיטת חכמים, שאמרו "לא דרשינן טעמא דקרא", יש אומרים שזה רק כאשר הטעם אינו מפורש במקרא, ולכן איננו יכולים להיות בטוחים שזה הטעם הנכון; אך במקרה זה הטעם מפורש, ולכן ודאי יש להתחשב בו (ע"ע אנציקלופדיה תלמודית, ערך "טעמא דקרא").